אריה קוקס בטורו: צבא ההגנה לאימהות...

$(function(){setImageBanner('8acebbbf-dce0-42a9-8118-da835090d6f5','/dyncontent/2021/1/6/a7de4eb0-0be6-4f8a-81c6-f12ce5eed3c2.gif',12013,'',525,78,false,45931);})

נושאו של טור זה – שינויים מפליגים המתרחשים בשנים האחרונות בתרבות השכול של מדינת ישראל.

פרטי

 נפילתו של לוחם משמר הגבול בראל חדריה ז"ל הצמיחה כאפקט נלווה, תגובות ציבוריות קשות, אשר הפוטנציאל ההרסני שלהן על החברה והצבא בישראל גדול במיוחד. מעולם לא נתקלנו בתגובות פוליטיות כה בוטות שבאו בעקבות נפילתו של חייל. לא ניתן כמובן לבוא בטענות להורים השכולים, הרשאים לחרף ולגדף את מפקדי הצבא, ככל העולה רוחם ואף להשמיע ביטויים עולבים קשים בראש הממשלה, אשר ניסה בטובתם להבהיר להם כי בנם לא נרצח חסר ישע, אלא נפל כחייל על משמרתו. אולם בהחלט ניתן לסלוד מן הניצול הציני של "שפוטים" מטעם ראש הממשלה לשעבר, אשר מערבבים את השכול בדרישות פוליטיות חצופות וקוראים בשפת ביבים לראשי המדינה ולמפקדי צה"ל להתפטר. אורלי לב, מן הרעשניות בצעקני "רק ביבי", מייצגת נאמנה  תופעה זו. היא לא היססה לרמוס ולהתעמת עם משפחתו השכולה של הטייס תום פרקש ז"ל, סמוך לבית המשפחה בקיסריה, תוך שהיא עומדת על כך שהשכול אינו נותן למשפחה "חסינות" מביקורת וכי אף משפחה שכולה לא תיכפה עליה "סתימת פיות".

בראיון טלוויזיוני עם אימו של חייל (מסיירת גולני!!!) נשמעה דרישה ממפקדי הצבא "לשחרר" את הוראות הפתיחה באש, צעד שנראה לה הכרחי לשמירה על חיי בנה. אכן הגענו לימים טובים! – השלב הבא, אימהות יידרשו לערוך שינויים בתר"ש (תוכניות רב שנתיות) של הצבא, בתוכניות האימונים ובסדר התעסוקה בקווים. אנו ממש בדרך הנכונה לקבל צבא מקצועי ורציני...

היבט מזיק נוסף של התנהלות זו של צעקני הימין - מתייחס באופן פרדוקסאלי לכושר העמידה וחופש הפעולה של מפקדי צה"ל. במלחמות העבר עמדה מדינתנו במבחנים שגבו מאות קורבנות בנפש, והורים שכולים כבשו את כאבם וצערם בתוך ביתם פנימה. כיצד אמור לתפקד צבא ואיזה חופש פעולה אנו נותנים למפקדים, כאשר מצד אחד קוראים אותם גיבורים מתלהמים – "תנו לצה"ל לנצח" או במילים פחות מכובסות "יאללה, להיכנס בערבים ולגמור אותם אחת ולתמיד", אבל מצד שני על כל חלל צה"ל, צפוי הרמטכ"ל או אלוף הפיקוד לעבור "זובור" ואינתיפאדה. המסקנה המתבקשת – שלא כבעבר, הציבור שוב אינו בשל ואינו עמיד להתמודדות צבאית קרקעית.

בראל חדריה ז"ל הוא חלל צה"ל היחיד שנפל במילוי תפקידו בפעילות מבצעית בשנת 2021 (נקווה גם האחרון). החייל עמית בן יגאל ז"ל (מסיירת גולני), נהרג במהלך סריקה בכפר פלשתיני ביו"ש, לאחר שאבן הושלכה על ראשו. הוא היה החלל היחידי של צה"ל שנהרג בפעילות מבצעית בשנת 2020. גם במקרה זה ניתן היה להעלות בנקל שאלות מבצעיות נוקבות בדרך ההפעלה הטאקטית של הכוח. מדוע נאלמו דום פיותיהם של אורלי לב וחבר מרעיה במקרה זה? האם ייתכן כי הסיבה לכך נעוצה בעובדה שראש הממשלה באותה העת היה בנימין נתניהו? זוהי על רגל אחת כל האמת כולה על שיח השכול הפוליטי ההרסני של ישראל 2021!

התערבות נשים ואימהות בנושאים הקשורים למלחמה, מוכרים עוד משחר ההיסטוריה. לפני כמעט 2500 שנה העלה המחזאי היווני אריסטופאנס את המחזה "ליזיסטרטה", אשר הרעיון המרכזי בו, התארגנות נשים ואימהות מאתונה וספרטה לשתף ביניהן פעולה (בדרך של הימנעות מקיום יחסי מין), בכדי לאלץ את הגברים להימנע ממלחמה.

בתולדות מדינת ישראל נחשבת מלחמת לבנון הראשונה למלחמה הפוליטית ביותר, אשר הביאה לשיא את הוויכוחים בין ימין לשמאל. אנו יודעים בדיעבד, כי שר הביטחון, אריאל שרון, הצליח להוליך בכחש את ממשלתו של מנחם בגין ובמסווה של פעולה מוגבלת נגד מחבלים, הוא יצא להגשים תוכנית שאפתנית של השלטת סדר מדיני חדש בלבנון. זו הייתה מלחמת ברירה וככל שמספר החללים צמח, פרץ הזעם הציבורי להפגנות רחוב המוניות. באופן אישי נטלתי חלק במלחמה זו כחייל מילואים ואולם לא העליתי על דעתי כי כחלוף למעלה מעשר שנים, שניים מבניי- סער ותומר (חיילים בחטיבת גולני), עדיין יבוססו בבוץ הלבנוני. בני סער, קצין בפלחה"ן גולני, נפצע בהפצצה כבדה על מוצב רזלן – המוצב הצפוני ביותר שהוחזק על ידי ישראל בלבנון. לימים ובדיעבד, התברר כי לא היה כל צורך מבצעי להחזיק במוצבים באזור זה וכי כל מטרת השהייה בחלק זה של לבנון, נועד לייצר פרוזדור מעבר לראשי צד"ל כדי לשמר אינטרסים שלהם במובלעת ג'נין.

התנועה אל המוצבים וביניהם גבתה מחיר דמים כבד מצה"ל ובמערכת הביטחון מצאו פתרון: החלפת החיילים במוצבים תבוצע בהטסה במסוקים. החלטה זו הובילה לאחד האסונות הכבדים בתולדות המדינה. 73 חיילים קיפחו את חייהם "באסון המסוקים" (פברואר 1997).

האסון הוציא לפעילות את ארגון "ארבע אימהות", אשר קראו להנהגת המדינה להוציא מיידית את הצבא מלבנון. תנועת נשים זו זכתה לקיטונות של לעג והשפלה ציבורית. לא רק מטעם הציבורי הימני, אלא גם על ידי מפקדים בכירים בצה"ל, שטענו כי יש בפעילותן כדי לרפות את ידי החיילים תוך כדי ביצוע משימתם. נחישותן והתמדתן של האימהות, היו בין הגורמים להחלטת ממשלת ישראל בחודש מאי 2000 לסגת לגבול הבין-לאומי. בדיעבד, ברי לחלוטין, כי מאבקן הציבורי של האימהות הציל עשרות ואולי מאות של חיילים נוספים שהיו עלולים לשלם בחייהם במלחמה ללא תוחלת.

שוב קיבלנו הוכחה ניצחת לאימרתו האלמותית של ז'ורז' קלמנסו, ראש ממשלת צרפת בשלהי מלחמת העולם הראשונה: "מלחמה היא עניין רציני מדי מכדי להותירה להחלטת גנרלים".

לסיום, אם אנו משווים בין פעילותם של "ארבע האימהות" לבין אימהות הימין שדורשות כיום לשחרר את מגבלות ההוראות לפתיחה באש – נימצא שני הבדלים עיקריים: ארבעת האימהות כיוונו פעולתן לדרג המדיני ולא לצבא ובנוסף פעולתן נועדה לצמצם ולמנוע אלימות בעוד שקריאתן של אימהות מתלהמות כיום עלולות רק להגביר את שפיכות הדמים בשני הצדדים.

 

 

$(function(){setImageBanner('8dc8e2a5-9212-445d-aa8b-1e33b9d732b9','/dyncontent/2021/1/6/a7de4eb0-0be6-4f8a-81c6-f12ce5eed3c2.gif',12013,'',525,78,false,45933);})
 
$(function(){setImageBanner('818c7823-498d-4914-9a0a-842ee8db3064','/dyncontent/2021/1/6/a7de4eb0-0be6-4f8a-81c6-f12ce5eed3c2.gif',12013,'',525,78,false,45934);})
 
x
pikud horef
פיקוד העורף התרעה במרחב אשדוד 271, אשדוד 271, אשדוד 271
פיקוד העורף מזכיר: יש לחכות 10 דקות במרחב המוגן לפני שיוצאים החוצה