חברת המועצה מאיה פז שקולניק בטור אישי מיוחד- בנושא ההנצחה של יוסי שבו ז"ל

כבר לא מעט זמן אני מתרחקת מהשיח המוניציפלי. 

דווקא אני, שהמעורבות תמיד בוערת בי, גיליתי - כמה מאכזב, שנס ציונה מלאה עסקנות, תככים, השמצות, פילוג ומשחקי כבוד - ודווקא עכשיו, בימי קורונה, בהם אחדות ושיתוף פעולה חשובים יותר מתמיד. 

לעניינו הנצחתו של שבו ז"ל, אני אשתדל להיות עניינית. בואו נסתכל לעובדות בעיניים: 

עובדה מס.1: יוסי שבו הוא ראש העיר שבחר את מסורת ההנצחה וההוקרה בעיר. כראש עיר שכיהן חצי יובל, בתקופה ארוכה ורצופת שינויים על העיר, הוא קבע מדיניות ברורה צנועה ויפה - בשמות רחובות בלבד. 

עובדה מס.2: נס ציונה זכתה לראשי עיר שעשו טוב, כל אחד דאג בתרומתו באופן מיטבי לעיר. ראש העיר שהקים את המושבה, ראש העיר שהפך אותה לעיר, אחד שדאג לפיתוח מואץ, ואחד שדואג לתשתיות באופן מעמיק. 

כיצד ירגישו בני משפחות ראשי העיר הקודמים, בתוך הדיון הסוער הזה? האם אחד שתרם 16 שנים שווה 'על הקילו' פחות? האם זה שקיבל רחוב קטן קופח? זכרונו הוא ביזוי? מישהו יצא 'פראייר'? 

עובדה מס.3: הנצחה והוקרה הם לא פרס או תשלום. אלו מחוות של כבוד, רצון טוב ונפש חפצה. 

יש להתייעץ, לשתף, אך אין כאן מו"מ עם צד שני - בדיוק כפי שהיה עם משפחות ראשי העיר הקודמים - בדיוק כפי שנהג שבו במהלך כהונתו.

מצב כזה, הוא מצב רגיש ועדין לניהול. 

באותה מידה, אין בהנצחה 'התחשבנות' או ענישה. אני יודעת, שהיתה נקודת זמן בה משפחת שבו הוקירה, העריכה את פעולות ראש העיר לאחר אירועי ההלוויה ושמרה על שיח חיובי עם לשכת ראש העיר. הלוואי ודרך זו היתה ממשיכה, לטובת העיר כולה.

עובדה מס.4: יוסי שבו ז"ל לא קיים דיון פתוח ברשת או בעיתונות, מעולם לא תיאם מדיניות, וידע להוביל בביטחון והחלטיות את רצונותיו. 

וועדת השמות, לא התכנסה - ואין פרוטוקולים לתהליכי קבלת ההחלטות מסוג זה, בתקופת שלטונו בעיר. 

עובדה מס. 5: עצרו לחשוב רגע, גם כשמישהו 'מחמם' או ממהר לתמוך ב'דמעות' , שהדברים נאמרים מתוך פוזיציה. עלינו להיות ענייניים, חדים ומעמיקים, נסו לחשוב על הדברים ולהבין אותם מכל הצדדים. 

אני מעריכה את מאמציו של שמואל בוקסר וכל הצוות שלצידו, לקיים את הבטחות הבחירות ולטפל בכל צרכי העיר. 

מסיפורים מאחורי הקלעים, אני יודעת, שגם הקדנציה הראשונה של שבו היתה לא פשוטה. 

אחרי שנתיים, שמתוכן שמונה חודשים במלחמת הקורונה הקשה, באין תקציבים או ממשלה, אני יודעת שיש מי שעושה את המקסימום, באחריות ובחשיבה מעמיקה, לא בפופוליזם זול, לשמור על העיר שלנו. 

ואני שם, בשקט שלי, לומדת המון, מקפידה לשאול, לבדוק, להקשיב, לקרוא, דואגת לפעול ולעשות כל מה שאני יכולה, כדי לסייע לחבריי לדרך להצליח בכך. 

מאחלת לכולנו שנדע ימים שקטים, בריאים וטובים יותר, בתרבות דיון, בשיח והידברות.