בין המדים והמעבדה לחליפת ההגנה והמחלקה .. נע סא"ל ד"ר אריאל פורר מנס ציונה

עם הרמטכ"ל כוכבי במחלקה- שניהם במרכז

מאת: אבי בן דוד.

כשהשכנים  שלו ב"ארגמן" פוגשים אותו במדרגות, חוזר מחיפה בשעת ערב מאוחרת, (בימים שאינו ישן שם..) הם מחמיאים לו, בפרט לאור כתבות שכבר התפרסמו אודותיו (וה"פרומו" אצלנו..) – אבל, לא אתפלא אם הם גם שומרים מרחק.. בכל זאת, האיש נמצא מדי יום 12 שעות פלוס מינוס בעולם האכזרי של מחלקת קורונה ייעודית.

בבית הוא פוגש את  בת זוגו נילי, אף היא רופאה וחוקרת במכון ויצמן (הנלחמת בלוקמיה) ואת שלושת ילדיהם: אורי(6 ) תמר (5) ויעל הקטנה בת השנתיים.

אגב, לנילי יש סדר יום עמוס משלה ומי שמסייע רבות הם, איך לא, הסבא וסבתא שגרים בסמוך כשגם אחותו גרה כאן.

בזמן המעט שנותר לו, אם הגיע מוקדם יחסית, הוא מבלה איתם ולמחרת בבוקר ב5.30 הוא כבר בדרך, לרמב"ם...

שם הוא פוגש את הצוות, מקבל דיווחים מאת תורני הלילה, מסייר במחלקה הייעודית  "שלו" הנמצאת בחניון (אחת ממחלקות החרום המדהימות שהוקמו ברמב"ם בהשקעות עתק) וחוזר לישיבת הבוקר במשרד..

וכך מתחיל סדר יום מתיש ועמוס גם במשימות וגם באחריות.

לסדר היום הזה הוא שב ביום א' שעבר, לאחר שנתוני התחלואה הביאו לפתיחתה מחדש של המחלקה, לאחר שבועות מספר בה היתה בכוננות עם צוות מינימלי.

אלא שהוא ואנשיו כבר מתורגלים.

למעשה, המחלקה נפתחה באוקטובר האחרון - שיאו של גל הקורונה השני בישראל - בבית החולים רמב"ם כמחלקת קורונה רביעית במספר, אשר צה"ל הוא שנטל על עצמו את הפעלתה ובמשך כחודש טיפלה ב60 חולים.   

הייחוד של המחלקה, בה מאושפזים עתה 30 חולים, הינו כאמור באנשי הצוות הרפואי שלה , כחמישים במספר, כולם אנשי צה"ל שנאספו מתפקידיהם הרגילים: רופאים במערך הלוחם, אחים ואחיות, חובשים, פיזיוטרפיסטים וקציני ארגון רפואי המפעילים את החמ"ל הייעודי  וכמובן  מנהל המחלקה, סא"ל ד"ר אריאל פורר.

לאחר שמשרד הבריאות, רמב"ם וצה"ל יצאו ביוזמה להקמת המחלקה, פורר קיבל פנייה מקצין רפואה ראשי, תא"ל פרופ' אלון גלזברג, ולא חשב פעמיים. "התנפלתי על זה בעשר ידיים", הוא מספר, "זו השליחות שלנו. איש רפואה אוהב להיות קרוב למיטת החולה".

אנו משוחחים לא מעט ואני שומע ממנו על הקשיים הנפשיים של אנשי הצוות הצעירים יותר, הנתקלים כאן במוות לראשונה בחייהם וזקוקים לסיוע וכזה יש בהחלט, הוא מספר.

וכמובן על הקושי של קרובי המשפחה, אשר יכולים להתקשר לחמ"ל של המחלקה 24/7 ועדיין לא נגענו בבעיה העיקרית.  כי כשמטפלים בחולי קורונה אי אפשר להיות קרובים למיטת החולה. והוא מספר "עשינו את המיטב להיות קרובים בתיווך הטכנולוגיה. לכל חולה יש טלפון־וידיאו שדרכו הוא מתִקשר איתנו. חשוב  לי שהחולים יראו פנים ולא רק חליפות חלל. חמלה והיכולת לתת הרגשה טובה הן דברים חשובים מאוד ברפואה".

האם יש קשר בין עולמך הנוכחי בקורונה לתפקידך העיקרי בענף חדשנות רפואית?

גם אני וכל הסגל, מחוייבים לשמר קשר רציף עם יחידותיהם ןלהתעדכן ואף לסייע כל העת. והם עושים זאת.

בלי קשר, הוא סיפר  על השילוב בין החדשנות הרפואית למלחמה בקורונה ! על כלים של בינה מלאכותית, שאפשרו לו ולאנשיו - יחד עם אגף תקשוב - לפתח מודלים שמסוגלים לחזות אילו חיילים עלולים להיות חיוביים לקורונה בסבירות גבוהה יותר מאחרים. "בנינו אלגוריתם שיודע לתת קדימות בתור לבדיקות לחיילים בעלי הסבירות הגבוהה ביותר שיהיו בעשירון העליון של החיוביים לקורונה. בדרך הזו קיצרנו את שרשראות ההדבקה", הוא מספר.

לסיכום: מה למדת על וירוס הקורונה?

"למדתי שזו מחלה מתעתעת ביותר. היה קשה מאוד לצפות מראש מי יידרדר ומי לא, והתמונה משתנה בתוך שעות בודדות. ציפינו לראות בעיקר מבוגרים חולים, וראינו גם אנשים צעירים, בני ארבעים עד שישים, במצבים קשים. החיסון הוא גיים צ'יינג'ר, אך במקביל צריך להמשיך להיות זהירים ולשמור על ריחוק חברתי".

עם בת זוגו נילי, אף היא רופאה וחוקרת במכון ויצמן (הנלחמת בלוקמיה) ושלושת ילדיהם: אורי(6 ) תמר (5) ויעל הקטנה.

אגב, בשייטת 13 שירת לצידו חברו הטוב ושכנו ב"ארגמן," סא"ל פרופ' גלעד טווייג, אשר מכהן כמפקד ענף אקדמיה בחר"פ ועתה מנהל מח' קורונה מקבילה ברמב"ם. כך שכאשר הם מתפנים כהרגלם בעבר לרוץ יחד בגבעות, יש להם על מה לשוחח בהפסקות המנוחה...

----------------------

סא"ל ד"ר אריאל פורר היה "שווה" סיפור גם לפני הקורונה, ללא ספק.

מכתבתה של הילה ויסברג ב,גלובס" שם בחרו בו בין "40 המשפיעים לפני גיל 40" (!) למדתי כי פורר (39) למד רפואה באוניברסיטת בן גוריון כעתודאי ואז החל לשרת כרופא צבאי ביחידות שדה של צה"ל, בהן גם גולני ושייטת 13.

 את השנה הרביעית בהתמחות ברפואה פנימית העביר במכון מחקר בשם CRF המסונף לבית החולים האוניברסיטאי קולומביה בניו יורק. שם הוא עסק במחקר ופיתוח בתחום הקרדיולוגיה. בסיום ההתמחות, מונה לסגן ראש ענף רפואה מבצעית בצה"ל.

ב-2018 הוא התבקש על־ידי מפקדיו לעמוד בראש ענף חדש שיעסוק בחדשנות, וכך נולד ענף החדשנות הרפואית בצה"ל.

 "אני מנסה לברוח מחדשנות כמילת באזז ולהתמקד באיך הטכנולוגיה יכולה להועיל לפצוע בשדה הקרב", הוא אומר.  כך לדוגמה הם שיתפו  פעולה עם חברת הטכנולוגיה הישראלית סימביוניקס לצורך הדמיה של שדה קרב בעבור רופאים ופרמדיקים.

"עד אז הם היו רגילים להתאמן רק במרכזי סימולציה", הוא אומר. "היום אפשר לקיים את האימונים בקלות ובכל מקום, באמצעות משקפיים של מציאות מדומה. אנחנו גם מפתחים, יחד עם אוניברסיטת בן גוריון, מערכת אוטונומית, או, למעשה, רובוט, שיימצא בכלים לא מאוישים ויוכל לתת טיפול ראשוני לפצועים. זה פיתוח שמיועד לעוד עשור".

עניין נוסף שבו הוא עוסק נוגע לחינוך הדור הבא של הרופאים ואנשי הטכנולוגיה, כך ששני העולמות האלה ישלבו ידיים בתדירות גדולה יותר. יחד עם האוניברסיטה העברית הוא פיתח קורס לחדשנות ויזמות ברפואה שמועבר לסטודנטים במקצועות הרפואה, כולל עתודאי צה"ל.

פורר גם למד במסגרת תוכנית MBA לחדשנות ויזמות רפואית במרכז הבינתחומי והשנה הוא גם מלמד שם קורס. הוא אף משתתף בתוכנית "ענבר" (עתודה ניהולית במערכת הבריאות) של רשת "מעוז".

אבל, אם עליו לבחור בין עיסוק "הייטקיסטי" לרפואה ומגע אנושי עם חולים, הרפואה מנצחת.

וכך הוא עדיין נחשב לפנימאי ב"איכילוב" במקביל לתפקידו הצבאי ושומר על קשר הדוק עם המחלקה. ולאחר ש,הכל ייגמר" אינשאללה- הוא כבר משובץ להתמחות על בקרדיולוגיה, הפעם ב"שיבא"

עם זאת, כשנשאל ב"גלובס" היכן הוא  רואה את עצמו עוד עשר שנים מהיום, השיב "אני מקווה להיות בעמדת ניהול בכירה של מערכת הבריאות הציבורית בישראל, כזו שיש בה שיתופי פעולה עם גורמים חיצוניים כמו חברות טכנולוגיה, גופים פיננסים, קרנות הון סיכון והאקדמיה. המרכז הוא החולה והאקוסיסטם שתיארתי אמור לעבוד היטב כדי לשרת אותו".

ואם תשאלו אותי, רופאים מעולים יש רבים, אבל שילוב שכזה של ידע ויכולות, די נדיר למצוא.

ישיבת צוות בחמ"ל המחלקה

מה עם המסיכה?

לא אחת, בזמן המועט בו הוא נמצא בסביבת ביתו (מבית הוריו הסמוך התרחק 5 שבועות בתקופת ההתפרצות הקודמת- להגנה מירבית) - הוא נתקל באדישות ובזלזול, כולל אי עטיית מסיכות .

אבל, כשאני שואל אם הוא מתרגז או מעיר להם, הוא משיב "אני משתדל לא להתרגז. הלוואי ויכולתי להראות להם כמה אנשים צעירים נפגעו ועד כמה סבלו..