|
|
השבוע לפני שנה, 80 שנה לאחר השואה, חשנו כאילו שואה נוספת באה עלינו. והחרדה הזו לא בקלות תישכח.
ולכן בחרתי הפעם, במקום לצטט מהמקורות ולכתוב על אחדות מדומיינת, לשוב אל הפואמה הנוקבת, שנכתבה במקור באידיש. ולצטט תחילה מתוכה קטע שכאילו נאמר ע"י אם/אב שכולים בני ימינו.
קטע שאולי יגרום לכם לקוראה כולה, למרות אורכה. והיה זה שכרי.
לֹא אֲנִי אַכֶּה עַל חֵטְא, קַיָּמִים הַחוֹטְאִים.
מָה יָכוֹל אֲנִי לְאַבֵּד יוֹתֵר, וּמָה יָכוֹל אֲנִי לְהַרְוִיחַ,
כַּאֲשֶׁר עֵינִי הַכְּבוּיָה אֵינָהּ יְכוֹלָה לִהְיוֹת עוֹד לַחָה וּבוֹהֶקֶת?
לְעִוֵּר הָפַכְתִּי, מוֹחי אֵינוֹ יָכוֹל לִמְצֹא דָּבָר
וְאֶת בְּנִי הַבְּכוֹר אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ, הֵיכָן אֶפְשָׁר לִמְצֹא אֶת הָאוֹר בָּעוֹלָם, כְּדֵי לִרְאוֹתוֹ
לְפָחוֹת פַּעַם אַחַת..
מְנַשֵּׁק הָיִיתִי בְּשִׂמְחָה אֶת סִמְטָאוֹת הַגֵּיהִנּוֹם
וְשַׁלְוָה שְׁקֵטָה הָיְתָה צוֹמַחַת בִּמְקוֹם כַּעַס עָצוּר…
|
|
|
|
|
|
|
|
|
נס ציונה נפרדת מעוד אחד מוותיקי וילידי העיר מאנשי הציבור הבולטים בה בעבר.
יצחק (איציק) צלאל, חבר מועצת העיר לשעבר, איש הספורט הנצחי ואיש חיל האויר בשעתו ומגימלאי "אל על", בה עבד שנים רבות כמהנדס טיס, נפטר הבוקר, לאחר מחלה ממושכת, בגיל 85.
תנחומינו לנגה רעייתו, לילדיו עינת, טל וכפיר, לאחיו ליאור ולכל המשפחה המורחבת
הלווייתו תתקיים מחר, יום א' בשעה 13.00 בבית העלמין נס ציונה.
יהי זכרו ברוך.
|
|
|
|
|
אומרת:
הלילה הזה, האחרון לשנת תשפ"ד, שיקף את השנה הזו כולה, כמו רצה להזכיר לנו שהשנה הועלינו בעל כורחנו על רכבת הרים לבעלי לב חזק ומאז אנחנו דוהרים אל האופק, ובדרך נכנסים למנהרות אימים, חולפים על פני שדות קטל, שומעים על עוד אחד שנקטף, ואז יוצאים למרחב שטוף שמש, צחוק ילדים, מצהלות חתנים, וחווים שמחה שבה הלב גואה מאושר. ואז כמה דקות שגרה כדי לנשום בקצב רגיל ושוב דהרה.
ואחרי כל מה שחווינו השנה גדלה ההבנה כמה אנחנו אפסיים וכמה המלך שלנו גדול.
ברצותו - צבא חכם ומוכשר מוכה בסנוורים, ברצותו - אותו צבא מפגין ביצועים מרהיבים.
ברצותו - יומנו טרוד ועמוס, ברצותו - ברוך ורגוע.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
