איך הרגיזה תומר מרגלית הרקדנית הנס ציונית את אויבי ישראל, כשזכתה לאחרונה באליפות אירופה?

$(function(){ScheduleRotate([[function() {setImageBanner('60c5f162-e8d6-4e7d-a81b-099d49343b14','/dyncontent/2025/2/4/94d54792-d84e-4563-84b1-48d0fb574498.jpg',19007,'אייטם כתבה מחשב מובייל וולנס עד 02502025',525,78,true,45989,'Image','');},15],[function() {setImageBanner('60c5f162-e8d6-4e7d-a81b-099d49343b14','/dyncontent/2025/2/2/49d19575-f76a-4ae0-9676-57f82f544068.gif',18877,'300100 ואסטאפ שלנו',525,78,true,45989,'Image','');},15]]);})

המתחרים באליפות אירופה בריקוד בכיסאות גלגלים לא אהבו את ההופעה של תומר מרגלית, שרקדה ללא מילים את סיפור החטופים.
תומר ובן זוגה אוראל כלאף, עשו זאת בריקוד לצלילי "הוריקן" כשכתמי דם על פניה ושמלתה.

אבל אחרי שהתגברה על אינספור מכשולים חיצוניים ופנימיים בדרך להצלחה, גם העוינות הגלויה של היריבים לא יכלה למנוע ממנה את הזכייה במדליית הזהב.

בראיון שער ענק ב"מקור ראשון" מספרת אלופת אירופה החדשה, בת נס ציונה: "כשאני רואה מה רקדנית עומדת יכולה לעשות אני נשברת – ומתגברת"

"מקור ראשון"

קטע מתוך הכתבה:

כשהחלה לרקוד, כילדה בת שלוש, היא עמדה על רגליה. "הייתי חלק מלהקה והופעתי במחזות זמר", היא מספרת. "קרוב לגיל 14 תקפה אותי מחלה אוטואימונית, שגרמה לי דלקת בעמוד השדרה. השדר לרגליים נחסם, מה שהוביל לשיתוק. בהתחלה לא ממש הבנתי מה קורה לי. כשהצגתי את עצמי בבית החולים, אמרתי: אני תומר, ותוך כמה ימים אני משתחררת", היא מחייכת. "באחת הפגישות עם הרופא שאלתי אותו מתי אוכל לחזור לרקוד. הוא הסתכל עליי ואמר: 'את לא תחזרי לרקוד'. יצאתי משם בוכה – לא בגלל כל המשמעויות שמסביב, לא כי אהיה מוגבלת ולא אוכל ללכת, אלא רק מפני שלא ארקוד יותר. ריקוד היה החיים שלי".

בהתחלה סירבה לקבל את האבחנה, וכשהמורות למחול בבית הספר הציעו לה לרקוד בכיסא גלגלים, היא לא הסכימה אפילו לשקול את הרעיון. "אמרתי להן: 'ממש לא, אני לא מוכנה לשמוע על זה. עוד מעט אחזור ללכת ולרקוד על הרגליים, אני לא מתכוונת לרקוד בכיסא'. מבחינתי, כל החיים היו בהמתנה עד שאוכל שוב ללכת. לא רציתי להתקדם בשום דבר. כשהיו מפגשים ופעילויות של הכיתה, לא השתתפתי בהם. לא רציתי גם לחגוג את יום ההולדת שלי".

מי שסייע לה לחזור לאט־לאט לשגרה במתכונתה החדשה, היה המוזיקאי והבמאי אמיר פרישר גוטמן ז"ל, שאותו הכירה כשהופיעה לצידו עוד לפני השיתוק. "אמיר אמר לי: אני בא, אני מוציא אותך. הוא היה יושב שעות ומשכנע אותי, ובאמת בזכותו יצאתי. הגעתי לל"ג בעומר, לחגיגות עם החברים".

אבל גם אחרי שהשתלבה מחדש בחיי החברה ובלימודים, עולם המחול נשאר בעיניה נחלתם של ההולכים בלבד. כשהייתה בכיתה י' ניגש אליה נער מכיתה י"ב, אלון כשדי שמו, והציע לה לרקוד איתו. "הוא הכיר את העולם של ריקוד בישיבה, כי הוא התנדב במסגרת שבה היו רקדנים כאלה. לקחתי את זה קשה. חזרתי הביתה ואמרתי לאמא שלי: מי הוא חושב שהוא, אני בכלל לא מכירה אותו, איך הוא מעז". מההצעה לא נולד ריקוד משותף, אבל התחילה זוגיות שנמשכת עד היום: השניים נישאו לפני כארבע שנים, והם מתגוררים בנס־ציונה.

אף שהייתה פטורה מגיוס, מרגלית התנדבה לשירות צבאי של שנתיים. "אבא שלי, דרור מרגלית, היה סגן־אלוף במילואים. הוא השריש בנו ערכים של אהבת הארץ ועשייה למען האחר. בזמן השירות ניגשה אליי מישהי מההתאחדות לספורט נכים, ואמרה לי: 'בואי, נסי לרקוד, מה אכפת לך? רק תנסי! בשבילי! אם לא יהיה לך טוב, תיקחי את הכיסא ותתגלגלי משם'. הגעתי לבית הלוחם בתל־אביב ועברתי לכיסא ריקוד. המאמנת שלי ילנה פייטליכר הפעילה את המוזיקה – ואני פשוט התאהבתי מחדש בריקוד. הבנתי שם שספורט זה ספורט, לא משנה אם אתה יושב או עומד. היה מרגש לחזור להופיע, התגעגעתי לזה".

מקור ראשון

לכתבה המלאה:

https://www.makorrishon.co.il/culture/806613/

ראו גם ביוטיוב:

http://www.youtube.com/@tomermargalit

 
 
x
pikud horef
פיקוד העורף התרעה במרחב אשדוד 271, אשדוד 271, אשדוד 271
פיקוד העורף מזכיר: יש לחכות 10 דקות במרחב המוגן לפני שיוצאים החוצה