לגדול בלי בית – ולמצוא קול: הסיפור של ליטל מרדכי שגדלה בפנימיית נווה יהודה בנס ציונה

  לגדול בלי בית – ולמצוא קול: הסיפור של ליטל מרדכי שגדלה בפנימיית נווה יהודה בנס ציונה

מגיל צעיר למדה ליטל מרדכי להתמודד עם אתגרים גדולים. החיים בפנימיית נווה יהודה עיצבו את אישיותה, חישלו את ליבה, והשאירו בה זיכרונות שאי אפשר לשכוח. כעת, שנים לאחר שיצאה לחיים העצמאיים, היא חוזרת אל אותה תקופה – לא כילדה אלא כסופרת – ומשתפת את סיפור חייה בספר חדש, כן ונוגע, שמאיר בזרקור את עולמן הפנימי של ילדות שגדלו רחוק מהבית. בראיון מרתק, ליטל מספרת על החיים בפנימייה, כיצד היא למדה מהם וכמובן על הספר וההשקה שלו.

ליטל, ספרי לנו על עצמך...

אני ליטל מרדכי, אימא ל-3 ילדים, נשואה, בת 35 ומתגוררת בנס ציונה. נולדתי בבת ים לזוג הורים ועוד 2 אחים גדולים ממני. בבית הייתה אלימות בלתי פוסקת של אבא ואימא שלי כלפיי.

אבא שלי היה מתנהג באלימות גם כלפיי אימא שלי ולכן נאלצנו לנדוד בין מקלטים לנשים מוכות. בשלב מסוים הוחלט להוציא אותי דרך צו בית משפט מהבית והוחלט בנוסף לפצל אותי ואת אחיי. אני הועברתי בתחילה לפנימייה בכרמיאל במשך שנה ולאחר מכן לפנימיית נווה יהודה בנס ציונה מגיל 9 ועד גיל 20.

אחד מהאחים שלי הועבר לקיבוץ בטבריה ושם החליטה משפחה לאמץ אותו. מצבה הנפשי של אמי התדרדר ולכן הוחלט שאישאר בפנימייה ויותר לא ראיתי את משפחתי. כיום אין לי קשר עם הוריי, בעיקר עם אבי. לאימא אני משתדלת לצלצל מדי פעם אך הקשר הוא לעיתים רחוקות. לא ראיתי את אמא הרבה מאוד זמן. ביני לבין האחים שלי יש קשר רופף, אך אנו משתדלים לשמר כמה שניתן למרות שלא גדלנו יחד".

"ההשקה של הספר שלי תהיה ב-18 מאי 2025 ותושק בפנימייה בנס ציונה שבה גדלתי. זה יהיה מעין סגירת מעגל עבורי." 

איך היו השנים בפנימייה?
"השנים בפנימייה לא היו פשוטים. הייתי ילדה מאוד קטנה ללא הורים וללא משפחה וזה משהו שלא היה פשוט עבורי. עם הזמן, כשגדלתי הבנתי שאני רוצה לחיות חיים שלווים, טובים ובכבוד. לכן השתדלתי להקפיד על מסלול הלמידה ועם הזמן השתדלתי לעבוד כדי לחסוך כסף. למרות החוסר בעורף משפחתי, רציתי חיים טובים ובעיקר שלא יהיו דומים לחיים שהיו לי בבית בבת ים".

איך השנים בפנימייה עיצבו אותך בבגרות?
"במהלך שהותי בפנימייה ראיתי הרבה דברים, דברים פחות טובים כמו סמים, סיגריות, אלכוהול וגם מדי פעם אלימות. מנגד, כשיצאתי מחוץ לכותלי הפנימייה לבית הספר ראיתי התנהלות אחרת של ילדים ורציתי להיות כמוהם. רציתי להתקדם בחיים ולזנוח את העבר ולכן בחרתי בדרך שהרגשתי שהיא הכי נכונה עבורי. כמו כן, מנהל הפנימייה לשעבר משה ז"ל מאוד האמין בי והיה לי מורה דרך. הוא דאג להזכיר לי שאני יכולה לשנות את חיי ולהגיע למקום מואר. משה הצליח לתת לי תקווה ואכן גם במצבי חושך ראיתי אור".

מה את חושבת שהיה יכול לקרות אחרת בחייך ואיך זה היה משפיע?
"אילו הייתי נשארת בבית הוריי בצל האלימות סביר להניח שמצבי הנפשי לא היה תקין. אני בטוחה שהפנימייה הגיעה כדי להציל אותי ואני יודעת שלא הייתי מי שאני היום אילו הייתי נשארת בבית האלים. כל הקשיים שעברתי רק בנו לי חלקים של תקווה והצליחו לבנות את מי שאני היום. סביר להניח שאם הייתי נשארת בבית הייתי זרוקה ברחוב".

איך הקשר עם ההורים היום?
"אין לי קשר עם הוריי. כפי שציינתי אני משתדלת ליצור קשר לעיתים רחוקות עם אימא שלי למרות שלא ראיתי אותה הרבה זמן. מצבה הנפשי לא יציב ולכן אני לא רוצה שהנוכחות שלה תהווה לי קושי".

איך קיבלת את ההחלטה לכתוב ספר על שנותייך בפנימייה?
"במהלך השנים למדתי פסיכולוגיה וחינוך מיוחד. בשלב מסוים החלטתי לעצור את העבודה כמורה בבית ספר לטובת קורס ללימודי תיאטרון. המטרה הייתה בלימודי התיאטרון להעביר לילדים עם צרכים מיוחדים שיעורי תיאטרון על הבמה כדי שיוכלו להביע את עצמם. במהלך הקורס המורה שלי שמע את סיפור חיי, והציע לי לכתוב ספר שיכול לעזור להרבה בני נוער ולנשים במעגל האלימות. לא נעניתי לזה ישר כי לא רציתי לדעת בעבר אך המחשבה שהספר יכול ללמד ולהציל אולי אנשים גרמו לי יותר לרצות כן לכתוב למרות העבר הקשה. בסופו של דבר אכן לקחתי על עצמי את הכתיבה ואני יכולה להגיד שהכתיבה הייתה לי מעין סוג של טיפול, אני בטוחה שהספר יביא תקווה להרבה אנשים שחוו את מה שאני חוויתי".

מה התהליך של כתיבת ספר?
"תהליך כתיבת הספר לא היה פשוט עבורי בעיקר כי לא רציתי לפתוח את פצעי העבר. הרבה פעמים במהלך הכתיבה ניתקתי את העיפרון מהדף ולכן הכתיבה הייתה גם איטית. לבסוף סיימתי לכתוב את הספר. במהלך הכתיבה חשבתי על אותם בני נוער או ילדים קטנים שנמצאים במקום שאני הייתי וזה גם קידם אותי בכתיבת הספר".

איך עיסוקך כיום מתחבר עם כתיבת הספר ואיך זה השפיע?
"כיום הפסקתי את העבודה בחינוך והחלטתי להעביר הרצאות למוסדות, לאנשי חינוך ולבני נוער בפנימיות. ההרצאות ממלאות אותי בעיקר כשאני רואה בני נוער שזקוקים למישהו שייתן להם תקווה או אנשים שרוצים לשנות את מצבם או לאותם ילדים ללא עורף משפחתי שאיבדו את התקווה. המטרה שלי להראות להם את האור".
הבנתי שאת משיקה את הספר באירוע חגיגי. ספרי לנו על זה...

"ההשקה של הספר שלי תהיה ב-18 מאי 2025 ותושק בפנימייה בנס ציונה שבה גדלתי. זה יהיה מעין סגירת מעגל עבורי. במהלך ההשקה יועמדו הספרים למכירה וכמובן שאהיה נוכחת שם כדי לספר על התהליך ועל כמה שאפשר להיות ילדים שאולי חושבים שלא שומעים את הקול שלהם, ולהפוך להם את המחשבה שיש להם קול ברור. בדיוק כמו שאני חשבתי כילדה שאולי לא שומעים את הקול שלה, אבל היום אני אישה עם קול ברור".

עוד באתר נס ציונה נט - הטבות חניה לתושבי נס ציונה באפליקציה החינמית סמרטנס