50 שנה למלחמת יוה"כ: כך נפרדתי בפעם האחרונה מאחי עמוס ז"ל, מספר עו"ד שאול רומנו.

22.09.23 / 20:34

$(function(){ScheduleRotate([[function() {setImageBanner('331cc37e-c076-4331-9dbf-e20a3b496b65','/dyncontent/2024/12/22/cdf603af-46fc-4120-98b9-60476c4380a4.jpg',18833,'שלום חנוך עד 1602',525,78,true,45989,'Image','');},15],[function() {setImageBanner('331cc37e-c076-4331-9dbf-e20a3b496b65','/dyncontent/2024/7/7/6ac38f55-9efa-40d8-b71c-62a1f92cf06c.jpg',17973,'מנויים 300100 ',525,78,true,45989,'Image','');},15],[function() {setImageBanner('331cc37e-c076-4331-9dbf-e20a3b496b65','/dyncontent/2024/12/17/a1478ff5-a2c9-428d-9107-1dcecaaf60c7.jpg',18819,'חנוכה שלנו עד 01012025',525,78,true,45989,'Image','');},15]]);})

תגים: 50 שנה למלחמת יום הכיפורים , עמוס רומנו , שאול רומנו , לזכרם בני נס ציונה שנפלו במלחמת יוה"כ , לזכרם בני נס ציונה שנפלו במלחמת יום הכיפורים

עמדנו בדלת, התחבקנו והוא עלה לג'יפ שנשלח לאוספו, ממש מהסעודה המפסקת. פחות מ24 שעות לאחר מכן נהרג.
עו"ד שאול רומנו מספר על פגישתו האחרונה עם אחיו עמוס ז"ל ועל תקופת אי הודאות האיומה בה היה נעדר, עד שנקבע כי נהרג, כבר בשעה הראשונה למלחמה...

כך נפרדתי בפעם האחרונה מאחי עמוס ז"ל,

מספר עו"ד שאול רומנו.

יום שישי 5-10-73 היינו בבית ואכלנו ארוחה מפסקת של ערב יום כיפור. פתאום הטלפון צלצל וביקשו את עמוס

הוא ניגש לשוחח. סיים והודיע לנו שיש חשש למלחמה והמפקד ביקש שיתארגן לחזור לבסיס בסיני.

עמוס לבש את המדים, הכין את התיק (תיק יד בצבע שחור של הועד למען החייל, חקוק בזכרוני) והמתין שיבואו לאסוף אותו. עמדנו ליד דלת הכניסה ושוחחנו על החשש ממלחמה והאם זה רציני. ואז הגיע הג'יפ . רגע פרידה אחרון התחבקנו והחלפנו נשיקות. אולי קצת יותר מהרגיל, לפחות בזכרוני. והוא עלה לג'יפ , חייל תמיר ויפה תואר וכך אזכרנו תמיד

חלפו ימים ולאחריהם שבועות ולא נוצר קשר עמו כלל וכלל. הבית והמשפחה אפופים דאגה מייסרת ורק לאחר כחודש, הגיעו חיילים לבית הורי והודיעו: עמוס נעדר. כאשר כל שידעו להגיד שהוא נראה בפעם האחרונה בנקודה כלשהי בסיני.

ואז הגיעה הודעה: אתם צריכים להגיע לקריה ללשכת ראש אכ"א, יש שם כתבי עיתונות זרה ותמונות של שבויים במצריים , תצטרכו לנסות לזהות אותו ביניהם. הודעה קשה מאוד אבל גם מעוררת תקווה ....

יום יום נסענו לראות אולי זה הוא, אולי מישהו אחר ראה את התמונה, עד שנואשנו.

חלפו מספר חודשים של חוסר ידיעה ואז הגיעה משלחת של אנשי צבא שבאו לבשר את בשורת האיוב... לפיה זוהתה גופתו.

ואז נודע לנו כי עמוס נפל חלל נפל כבר ביום הראשון ב6-10-73 ואפילו בשעה הראשונה למלחמה. בצהרי היום. הוא התנדב לנהוג בזחל"ם עמוס תחמושת למוצבים והזחל"ם נפגע מההפצצה האווירית.

המודיעים הודיעו שהוא נקבר בשעתו, ללא זיהוי, במשמר הנגב בבית קברות צבאי ארעי, אך ההורים ואף אחד מבני הבית לא יכול היה לעכל ולהאמין שזה יכול להיות אמיתי.

אמא ז"ל נסעה יום יום למשמר הנגב לפקוד את קברו, עד שלאחר 11 חודשים מיום הקבורה הודיעו שמעבירים את החלל בהלוויה צבאית ממשמר הנגב לנס ציונה, בה ייטמן, בחלקה הצבאית.

ומאז הפכה חלקה זו למקום אותו אנו פוקדים בימי שנה ואף לקראת ימי חג.

בני בכורי קרוי על שמו וכך עוד ילדים שנולדו לימים במשפחה המורחבת.

יהי זכרו ברוך.

בתמונה: שנינו בילדותנו, כשהוא, האח הגדול - מחבק ומגונן עלי, האח הקטן..

חיבוק אחים.. עמוס ז"ל עם האח הקטן שאול..