חוק הגיוס: איך משיגים באמת שוויון בנטל לכל אזרחי המדינה?

חוק הגיוס: איך משיגים באמת שוויון בנטל לכל אזרחי המדינה?

הגיעה העת לומר גלויות: מילים יפות ודרכי נועם לא יועילו וגם חילופי שלטון לא יביאו לשינוי אמיתי, כל עוד החרדים נעולים בעמדתם וכוחם הפוליטי לא מצטמצם.

 לדעתי יש פתרון נועז אך מעשי שלא כרוך בגיוס בכפיה, שומר על עיקרון השוויון ומציב דרישות גם לערבים. פתרון שישנה לחלוטין את כללי המשחק ואף יביא לריענון של כל המערכת הפוליטית התקועה שלנו.

חשוב להדגיש שלא מדובר בהצעה מפלה ולא שוויונית לכל האזרחים, מכל מוצא, מאחר והיא אחידה ומותירה לאזרח זכות בחירה, כפי שתראו, סביר מאוד כי תעמוד במבחן משפטי בזיקה לזכויות דמוקרטיות. כאשר לדעתי רוב משמעותי של אזרחי המדינה היהודים והדרוזים יתמכו ביוזמת חקיקה שכזו.

הבעיה – אבחון המצב והסיבות לכישלון הפתרונות הקיימים

בין אם אתם מצדדי הממשלה/נתניהו ובין אם אתם, כמוני, נמנים על מתנגדיה, עדיין צריך להסתכל למציאות בעיניים ולהפנים כי לא חילופי שלטון ולא חוק מתחכם וחלקי חדש, הם שיביאו לפיתרון אמיתי. יש מה לעשות, מלבד לקוות שיבשילו "התהליכים" בחברה החרדית, או ש-5,000 איש יואילו בטובם להתגייס בגיל 22 לשלב ב' מקוצר וקל"ב ולא להביא תועלת מעשית לצה"ל.

אני כותב זאת כמי שגדל בחברה החרדית, נטש אותה כדי להתגייס (בין היתר) ועודנו מחובר אליה בקשרי משפחה ענפים ומודע לא רע לנעשה בה.

• א': (אמונת החרדים) רוב החרדים אכן מאמינים באמונה שלמה שלימוד התורה מגן על עם ישראל כולו והוא חיוני לא פחות ולדעתם אף יותר, משרות בצבא. את האמונה הזו אין סיכוי לשנות ואין טעם אפילו לחשוב על כך. כך שגם אין טעם להתווכח עליה ולהתמרמר. פשוט מיותר. כפי שאין טעם להעלות על הדעת גיוס בכפיה ולא רק של בחורי ישיבות. צה"ל בנוי בעיקר על הרצון לשרת ולהיות חלק מהתלכיד הזה ולא על הפחד מכלא 6.
•  
• ב': (חשש הרבנים) רבני החרדים ברובם המוחלט משוכנעים שבצבא אורבת סכנה לנפשות הצעירים החרדיים ולכן, גם אם רבבות מהם אינם תלמידי ישיבה 24/7 וחלקם כלל לא לומדים, עדיין חובתם שלא להתיר להם שרות צבאי. זהו נושא שבהחלט ניתן להתווכח עליו ואף להציע פתרונות לו, אך התהליך ארוך מדיי ומסובך מדיי. בודאי לתקופה שכזו. אך זו גם הפירצה היחידה בה ניתן יהיה בעתיד "להבקיע" את חומות ההתנגדות הגורפת שלהם.
•  
• ג': (מניעי העסקנים) לעסקני החרדים נוח "לנגן" על האמונה והחשש שהבאתי לעיל - גם יחד- כדי לבצר את מעמדם ואת שליטתם הכלכלית והחברתית באוכלוסיה שלהם, תוך כדי דיכוי כוחני וחרם חברתי על מי שמעז לחשוב אחרת...
•  
• ד': (האוכלוסייה הערבית) הצעירים/ות הערביים נהנים מיתרון לא הוגן על פני בני גילם היהודים/דרוזים, בכך שהם מתחילים ללמוד ולהשתכר שנתיים שלוש לפניהם. ואין שום סיבה לפטור אותם מנשיאה בעול.
•  
• ה': (שירות בנות) הגיעה העת לחייב בשרות את כלל הבנות, גם החרדיות. יש דרכים לאפשר להן לתרום לחברה הישראלית גם מבלי לפגום בצניעותן ואורח חייהם ונשוב לכך.

למצב חוסר השוויון והעוול המקומם הזה יש בהחלט פיתרון חד וברור, צריך רק להעז.

הפתרון המוצע – מתווה לחוק שירות חדש:

זהו החוק אותו יש להציע לאמון הציבור ואם תרצו לאמצו, עליכם לדרוש שיהיה בראש המצע של מי שחפץ בתמיכתכם. הוא חד וברור ויכלול את הסעיפים הבאים:

• א'. חובת שירות אוניברסלית: כל האזרחים/יות במדינה, יהודים כערבים, חייבים בגיל 18 בשרות צבאי או לאומי , אלא אם קבלו פטור מוחלט מסיבות רפואיות (מאידך תיקבע אפשרות לפטור רפואי חלקי הכרוך במגבלות מסויימות, אך איננו מלא ומאפשר שרות לאומי בתפקידים רלבנטיים).
• ב. אפשרות לדחיית שירות: כל מועמד/ת לשרות ביטחון רשאי/ת לבקש דחיה בת שנתיים ויותר לצרכי לימודים. כמות מקבלי הדחיה תישקל בהתאם לצרכי צה"ל ברגע נתון וההחלטה תהיה אך ורק של מערכת הביטחון ללא מכסות והתייחסות חיצונית משום סוג. כאשר בתום תקופת דחיית השרות המלש"ב יתייצב לגיוס כמו כל מועמד אחר.  הדחיה תוענק רק לשם לימודים במוסד המכיר במדינת ישראל וחוקיה.

 הצעה זו תבטיח עדיפות למוסדות המכירים במדינה, כדרישה מינימלית ומתבקשת. ואף תאפשר   לתת מנוף שיפור עצמי, העצמה וצמיחה לצעירים שלא השקיעו בלימודים כנערים ולכן לא מתקבלים  ליחידות מקצועיות ואיכותיות בצבא ובכך תשרת גם מטרה חברתית ראויה. ומאידך, ההצעה תאפשר לצעירים חרדים שיקבלו פטור, להתבגר בשנתיים ולצבור עוד הכשרה רוחנית, מה שאמור להרגיע מעט את רבניהם מן "הסכנות הרוחניות" האורבות להם לכאורה בצבא.

• ג'. זכות הסירוב מטעמי אמונה: החידוש הבעייתי שיקפיץ רבים מכם...

• כל מועמד/ת לשרות ביטחון רשאי/ת להצהיר כי אינו/ה מוכן/ה לשרת כלל בצה"ל או בשרות לאומי, מסיבות של אמונה וערכים מכל סוג שהוא (כולל אמונה בקרני הירח..).
• את ההצהרה הזו יהיה עליו/ה לחדש מדי שנה ושנה, עד לגיל אותו יקבע שר הביטחון כגיל השרות המירבי במילואים לגברים והגיל המירבי או מספר הילדים - לנשים.

• ד. הסנקציות האזרחיות לסרבנים: כל מי שיסרבו לשרת כאמור מסיבות של אמונה וערכים מכל סוג יהיו כפופים לסנקציות הבאות:

1. שלילת זכות בחירה לכנסת: לא תהיה להם זכות בחירה לכנסת, אלא לעיריות בלבד, עד לביטול הצהרתם וגיוסם, או עד הגיעם לגיל השרות המירבי כאמור.
2. שלילת הטבות וזכויות תעסוקה: הם לא יהיו זכאים ליתרונות הבאים:
• לעבוד בשרות המדינה, או בגופים ש-50 אחוז ומעלה ממימונם בא מתקציבי המדינה, כולל רשויות מקומיות.
• להשתתף במכרז כלשהו של המדינה, כולל לדיור.
• לקבל מילגות חינוך, הנחות, או הטבות אחרות מכל סוג, להם ולמשפחתם, מכל מקור הממומן על ידי המדינה.
• כל זאת עד לביטול הצהרתם וגיוסם, או עד הגיעם לגיל השרות המירבי כאמור.
3. מימון לימודים: עם זאת, הם יוכלו ללמוד גם במוסדות מוכרים כרצונם, ובלבד שבאלו מביניהם הנהנים מתקציבי מדינה, הם לא ייספרו וייכללו במניין התלמידים, לצורך קביעת ההשתתפות הממשלתית ויהיה על המוסדות הללו לחייבם בשכר לימוד ריאלי, כתנאי ללימודיהם בהם. וזאת עד לביטול הצהרתם וגיוסם, או עד הגיעם לגיל השרות המירבי כאמור.

חקיקה משלימה נדרשת:

ובהזדמנות זו, נדרש חוק אשר יאסור באופן גורף תמיכה ישירה או הנחות, הקצאות קרקע והטבות כלכליות מתקציבי המדינה ושלוחותיה/ נתמכיה כאמור למוסדות שאינם מכירים במדינה.

סיכום המתווה

רק כך יושג שוויון בנטל אמיתי, כאשר חופש הבחירה שלא לשרת כלל, או לדחות את השרות, יינתן במידה זהה לכולם והתקצוב, אפשרויות ההשכלה והתעסוקה ויתר הזכויות וההעדפות ובראש ובראשונה זכות הבחירה לכנסת (להבדיל מהעיריות)  יינתנו באופן זהה לכל קבוצות האוכלוסיה, אך רק למי שמילאו את חובתם הראשונה במעלה כלפי המדינה.

רק כך תהפוך ההחלטה האם לשרת או לא, להחלטה אישית ערכית של כל המועמדים/ות לשרות ביטחון, על כל הנובע מכך. הם אלו שיצטרכו להחליט מה חשוב להם יותר ועל מה הם מוכנים לוותר...

----

ההשלכות הצפויות – ניתוח "היום שאחרי"

איך מתמודדים עם ההשלכות ומה יקרה, להערכתי, בעקבות חוק שכזה?

מה תהיה ההשפעה על החברה במדינה ועל צה"ל

להערכתי מספר סרבני השרות בחברה הכללית לא יהיה משמעותי עד כדי פגיעה בכוחו של צה"ל ובתחומים מסויימים אף יועיל לו בטווח הארוך בגיוס חיילים משכילים יותר ומקצועיים יותר, בתחומים טכניים בעיקר.

עם זאת ברור כי נושא דחיית השרות כן יוכל להוות בעיה בשנים הראשונות. אך אם ייצור בעיה של ממש, למרות הגידול הצפוי במספר המתגייסים בכלל, הרי ניתן יהיה לתמרץ כלכלית לוחמים לפני שחרור לחתום לשרות "קבע קצר" . בל נשכח כי תקציבי תמיכות אדירים יתפנו עקב ההצעה..

ההשפעה על החברה החרדית

ובאשר לחברה החרדית. אמנם תחילה יפנו רבים רבים לבקש דחיה, אך הצבא הרי לא יאשר זאת לכולם וחלקם יצטרכו לבחור בין סירוב מוחלט על השלכותיו הקשות, לבין הכרה במציאות.

מעבר לכך, אני משוכנע ששבירת מקור כוחם הפוליטי של העסקנים והרבנים יביא לשידוד מערכות, כולל קרע בין הרבנים לבין עצמם ובין העסקנים. כאשר חלק מהרבנים יעסקו בעיקר בהצלת "יבנה וחכמיה" דהיינו עולם התורה האמיתי מנקודת ראותם ולשם כך יוותרו כביכול על מלחמה לכל רוחב החזית, בשאיפה להתפשר, לשמר את הישיבות, גם אם מספר הלומדים יקטן משמעותית ולהציל כלכלית את הגרעין הקשה של "חברת הלומדים". ואילו זרמים ורבנים אחרים יקצינו ויסתגרו בגטאות עם חומות עוד יותר גבוהות ויסמכו על חסדי שמיים ונדיבים.

ואילו העסקנים? אלו יוכו מכה פוליטית ומעמדית קשה, כאשר מחד לא יהוו צינור מימון ומאידך ככל שירבו הסרבנים, יקטן מספר המצביעים למפלגותיהם.. וכוחם הארצי יפחת. עד מהרה נשמע קולות חדשים ושפויים, שיעסקו בעיקר במו"מ על תנאי השרות והתפקידים שימלאו החרדים בצבא (נניח ביחידות ייעודיות לגברים בלבד להגנת העורף) ולא יסרבו לכל פשרה בשחצנות הדורסנית האופיינית להם כיום. כפועל יוצא מכך יתחזק מעמדם הפנימי של החרדים העובדים ושל אלו ששירתו וישרתו והדבר ישליך על המירקם החברתי כולו ואף על מערכות החינוך, בהקשר לרצון בלימודי ליבה ועוד.

ההשפעה על החברה הערבית

ההצעה גם משווה את מעמדם של יהודים לערבים, בתחום בו כיום יש דווקא לערבים עדיפות והוא ההשכלה הגבוהה ואפשרויות ההשתכרות במשך 3 שנות השרות הצבאי. אלו מביניהם שיעדיפו לסרב, מסיבות דתיות ואידיאולוגיות, ישלמו מחיר כלכלי משמעותי ושוב, יאבדו זכות בחירה לכנסת...