בין יום הזיכרון לשואה לבין יום הזיכרון לחללי צה"ל: המחאה השבועית ב"צומת הדמוקרטיה" בנס ציונה נמשכת .
27.04.25 / 09:00
מאות מתושבי נס ציונה הגיעו לצומת הדמוקרטיה בקריאה לסיום המלחמה ולהשבת החטופים.
ראשונה דיברה מורן מישל, אקטביסטית הנמנית עם מובילי המחאה.
אחריה דיבר ריקרדו גרינצ'ר, דודו של עומר ונקרט, החטוף חזר לפני חודשיים ממנהרות החמאס.
הדוברת השלישית הייתה עו"ד גבי לסקי, ח"כ לשעבר ופעילה במשך שנים רבות למען זכויות האדם והאזרח.
בין לבין הופיע הזמר אסף מאיר.
הנחתה את העצרת: ד"ר עינת סיטבון
שלושת הנואמות יחדיו
מדבריה של מורן מישל, אקטביסטית הנמנית עם מובילי המחאה:
ערב טוב נס ציונה!
אני רוצה להתחיל בדבר הכי חשוב - אנחנו האנשים שלא עומדים מנגד, שלא אומרים ״אין סיכוי שזה יקרה״ שלא מחכים שמישהו אחר יטפל בזה. אנחנו האנשים שרואים את המציאות ויוצאים מהבית שוב ושוב כדי לשנות אותה, ואנחנו האנשים שההיסטוריה של מדינת ישראל תודה להם ביום שכל זה ייגמר.
״אומות מתפוררות קודם כל מבפנים. לא מהלחץ החיצוני, אלא קודם כל מהפירוד הפנימי״ - זה מה שנתניהו אמר בברכה לפסח במוסד בשנה שעברה. זו לא היתה אזהרה תיאורטית, אלא תכנית פעולה שהוא עובד לפיה באופן שיטתי.
אנחנו יודעים היום שמלאך החבלה, גרוע ככל שיהיה, בעצם לא הפעיל את התכנית הזאת לבד. הוא ולשכתו נשלטים בידי קטאר מדינת אויב, תומכת טרור, ואפילו שזה מפחיד ואיום ונורא, בואו נודה שיש בזה גם נגיעה קטנה של שמחה לאיד - מי שחלם להיות גואל ישראל כמנהיג הלוחם באיומי האיסלאם הקיצוני בארץ ובעולם - הוא לא יותר מאשר בובה על חוט של ראש הנחש האיסלאמיסטי, הוא וכל מי שסביבו הפכו לעבדים נרצעים של הדבר שהפחיד אותם יותר מכל.
הוא יודע שהכוח שלו הולך ואוזל. הוא מסתבך בשקרים של עצמו, בכדור שלג מתגלגל של פרשות מופרכות, הוא חרד לחופש, לכסף ולמורשת שלו, וכל אלה ירדו אל התהום ביחד איתו.
אבל לנו אסור לאבד ריכוז. אנחנו צריכים לעלות מדרגה ולהחריף את המאבק, להיכנס דרך כל סדק, להפעיל לחץ בכל נקודה חלשה, עד שהסכר ייפרץ.
הסוכן של קטאר יודע שהצעדים שלו הולכים וצרים, ובנקודה הזאת הוא והפרוקסיז שלו ינסו להצר את צעדינו, ואנחנו לא ניתן ולא נירתע.
הפגנות מאורגנות זה חשוב, אבל לא מספיק. אנחנו חייבים להשתמש בכל כוחנו, והכוח של עם על ממשלה הוא דבר מובנה בדמוקרטיה.
וכשהממשלה פועלת בניגוד לרצון העם - אי ציות הוא הדרך להזכיר לה מי הריבון.
אי ציות הוא אמצעי פוליטי לגיטימי, לא אלים ששולל את הלגיטימציה של הממשלה ומותיר אותה חסרת יכולת שליטה.
אנחנו מנוסים כבר בפעולות אי ציות כמו חסימות צירים, עצרות שבת, חסימות משרדי ממשלה והכנסת.
בשבועות האחרונים מתחזקות העמידות הנחושות ליד בתי שרים וח״כים.
אנחנו נפעל בהתנגדות לא אלימה אל מול המשטרה שנקראת להתייצב כמו חברת שמירה פרטית בכל פעם שהאחראים לאסון לא מסוגלים יותר לשמוע את האמת שאנחנו כורזים מתחת לחלונות ביתם.
בכל התנגדות כזאת הממשלה מגלה עוד קצת שכוחה אוזל. אנחנו לא מפחדים - לא ממעצרים, לא מבואש, לא ממעקבים, לא מהדחות ממילואים.
ואין ממה לפחד. בית המשפט עומד איתן עבור הזכות הדמוקרטית למחות ולהפגין ומעצרי השווא מסתיימים בלא כלום.
נתניהו הולך ומאבד את זה כי הוא יודע היטב מה השלבים הבאים וכדאי שנדע גם אנחנו:
יותר ויותר אזרחים יפסיקו לציית לממשלה ולמוסדותיה.
בקרוב נפנה אל הכוח שבכיס שלנו - עצירת תשלומי חשבונות, עצירת תרומות לעמותות שממלאות את תפקידי הממשלה המיותמים, עצירת קניות, התנהלות במזומן, ביטול טיסות וחופשות, עצירת רכישות גדולות, מרד דלק - יש המון מתודות לשיבוש פעילות הממשלה שתלויה בהזרמת הכספים שלנו.
ולבסוף - השבתה. עצירה מוחלטת של הפעילות במשק. אם הארגונים לא יעשו את זה, הציבור יעשה את זה, כי לא יישאר לנו מה להפסיד.
מעצר זה לא מפחיד. קנס זה לא נורא. הדבר המפחיד והנורא באמת הוא השלמת תכניותיה של ממשלת האסון, והיא תשלים אותן אם לא נעצור אותה בזמן. אסור לנו להתעורר מאוחר מדי.
מי שרוצה להחזיר את החטופים ולשקם את החברה והמדינה צריך להבין שאנחנו חייבים להשתחרר מארגון הטרור שהוא ממשלת ״חמאס הוא נכס״ במימון הקטארי, שפועלת לרסק את העם מבפנים, ומתקרב הרגע שנצטרך - אזרחים ואופוזיציה - להחליט שלא לשתף איתה פעולה יותר בשום צורה. תתחילו להתכונן לזה.
בלי אמון וציות של העם - אין לממשלה שום כוח והעם ינצח! אנחנו ננצח. הדמוקרטיה תנצח.
דמוקרטיה
מדבריה של עו"ד גבי לסקי, ח"כ לשעבר ופעילת זכויות אדם:
ערב טוב נס ציונה!!!
גאה לעמוד פה אתכם, גיבורים וגיבורות שלא מוכנים להיכנע לא לייאוש ולא לממשלת הדמים וההפקרות.
כבר למעלה מ-568 ימים מאז השבת השחורה. 1400 נרצחים באסון הגדול ביותר מאז קום מדינה, 253 חטופים ועדיין יש 59 חטופים בעזה ואנחנו קוראים להפסיק את המלחמה ולהחזיר את כולם -עכשיו!!
הייתי כאן אתכם ביום ה-230 לחטיפה. מציאות בלתי נסבלת ממשלת החורבן שממשיכה את מלחמת שלום הקואליציה, והחטופים נמקים במנהרות.
הימים בין יום השואה ליום העצמאות הם הימים הכי ישראליים שיש, תמצית מזוקקת של 'מי אנחנו' ול'למה מדינת ישראל', במובנו של "משואה לתקומה", של עם חופשי בארצו אחרי זוועות השואה.
אבל כמו כל דבר אחר מאז הקמתה של ממשלת החורבן, כל הערכים שהיוו בסיס להקמת המדינה אחרי השואה הופכים לאפר בידי פירומניים משיחיים, כהניסטים ומושחתים, על מזבח האינטרסים הפוליטיים של מחריב ישראל – כן, גם ערך חיי אדם.
ערך הסולידריות החברתית – נהרס בשיטתיות על ידי מכונת הרעל המופעלת מדירה במיאמי ובמתן הטבות רגולטוריות לערוץ 14, שמסית נגד משפחות של חטופים וכל האזרחים שמתנגד לדרכה של ממשלת האסון.
ערך שלטון החוק – ההפיכה המשטרית יחד עם הפיכת המשטרה למיליציה פוליטית של עבריין כהניסט, כוונתם להרוס את שלטון החוק כך שהשלטון לא יהיה מוגבל במעשיו ולא יהיה יותר מי שיחקור או מי שיאכוף את החוק עליהם.
ערך הממלכתיות – כאשר ראש הממשלה פונה לראש השב"כ ודורש ממנו לפעול נגד אזרחים, חברים שלי, בשל כך שהם מפגינים נגד השלטון כאילו שמדובר באיזה שטאזי משפחתי, הרי שזה הרס הממלכתיות.
וכן, הם גם מזלזלים בערך חיי אדם, זה לא רק הסרטון המתועב של שר החינוך באושוויץ בו עושה תעמולה אינפנטילית ל"נצחון המוחלט", אלא שגם אחרי השואה, אזרחים ישראלים נמקים במנהרות החמאס ובמקום שהמדינה תעשה הכל כדי להחזירם הביתה, הממשלה עסוקה יותר באינטרסים פוליטיים מאשר בהצלת חיים.
וכן, אי אפשר לאטום אוזניים ולסגור עיניים ועל לנו להחריש אל מול הזוועות שעושים בשמינו, לא פלנטה אחרת – אלא ממש כמה קילומטרים מפה.
בושה, בושה של ממשלה!
הממשלה שהפקירה את אזרחיה ב7 באוקטובר, ממשיכה להפקיר את המדינה ואזרחיה. הם מפקירים את החטופים, מפקירים את המפונים, הם מפקירים את הביטחון, הכלכלה ואת הדמוקרטיה.
ממשלת קטאר השנייה איננה לגיטימית – לפי כל הסקרים הממשלה פועלת בניגוד לעמדות כלל הציבור בתחומים המרכזיים של חיינו עכשיו:
- החזרת החטופים
- סיום המלחמה
- הקמת ועדת חקירה ממלכתית
- חוק ההשתמטות
והם אומרים לנו – זה לא הזמן לעסוק בפוליטיקה, אבל הם כל הזמן עוסקים בפוליטיקה.
פוליטיקה קטנה, מכוערת, סקטוריאלית, מסיתה ומפיצה רעל כדי לאפשר לנאשם בשוחד - מרמה והפרת אמונים, להמשיך בשלטונו.
גם כשיש חטופים בעזה, ההפיכה המשטרית עדיין כאן. אחרי הטבח הנורא ניתן היה לצפות שממשלת ההפיכה המשטרית תשנה את דרכיה, ובמקום להרוס תעסוק בבנייה. אבל הממשלה הלא לגיטימית בחרה בהמשך ההפיכה.
ועל אף הכל אני בוחרת לדבר אתכם היום על תקווה. כן, תקווה.כי אנחנו חייבים להציל את ישראל מהידיים של ההנהגה המופקרת שממיתה אסון על ישראל.
תסתכלו סביבכם – כל אחד ואחת שנמצאת פה היום, יחד עם האלפים בעשרות מוקדים אחרים בארץ, אנחנו הגרעין שממנו תצמח השינוי.
יחד אנחנו מייצרים אלטרנטיבה סולידרית וערכית.
כי ביחד, אנחנו כוח ואנחנו אומרים להם – עד כאן!
נתניהו – אתה הראש- אתה אשם!
מי שהרס לא יכול לתקן!
ועוד יש תקווה – תקווה שנהיה חופשיים בארצנו, חופשיים מהנהגה מושחתת, חופשיים מהנהגה מסיתה, מפלגת ושלא לוקחת אחריות.
ולסיום רוצה לחזור על מילותיו של הסופר דוד גרוסמן:
"עכשיו זה הזמן, חברות וחברים, עכשיו זה הרגע לקום ולזעוק: הארץ הזאת בנפשנו היא. מה שקורה בה היום יקבע מי היא תהיה ומי אנו וילדינו נהיה. כי אם מדינת ישראל תהיה כל כך שונה ורחוקה מן התקווה והחזון שיצרו אותה, היא חלילה, במובן מסוים אבל מחריד, לא תהיה. כי אם אנחנו רוצים שישראל תמשיך להיות, אסור לה להתרחק מהתקווה והחזון שיצרו אותה. חברים, אתם התקווה, אתם החזון, אתם הסיכוי".
מדבריה של ד"ר עינת סיטבון:
ישראל היא מדינה דמוקרטית. כלומר, יש לנו בחירות, ומוסדות בחירות בלתי תלויים. יש עיתונות חופשית.
אני רואה עד כאן את גלגול העיניים שלכם. נכון. כל הדברים האלה כבר לא לגמרי שם. מתנדנדים.
אנחנו כאן, מפגינים כל שבוע, כדי להמשיך להחזיק אותם. עם מסקינטייפ, והרבה כח רצון.
אחד הדברים שהורסים את הנל הכי מהר, זאת המלחמה. שקט, יורים.
יורים באויב, במי שליד האויב, במי שנראה כמו האויב, במי שחושב שהאויב רוצה להפסיק להיות אויב.
אנחנו בשבוע שבין "לעולם לא עוד" לבין חגיגת התקומה.
אבל איך אפשר לומר שסיימנו עם ה"לא עוד", כשהמלחמה הזאת, היא "עוד". כשאנחנו זוכרים את העיניים.
העיניים של שירי ביבס, כשהיא נחטפה עם הילדים.
העיניים של עמרי מירן, של אלקנה בוחבוט, שראינו ממש עכשיו, ניבטים מסרטוני השבי של החמאס.
וגם העיניים של ילדים כמו ריתאל א-סולטאן בת השנתיים מעזה, עבדאללה הוואש בן 10 משכם, או העיניים המתעדות של הצלמת פאטמה חסונה, שנהרגה בהפצצת צה"ל עם 9 מבני משפחתה.
כל עוד נמשכת המלחמה, מה שהבטחנו שלא יקרה, נמשך.
יש הצעה על השולחן. סיום המלחמה ל5 שנים והחזרת כל החטופים.
בינתיים ביבי חושב שהמדינה זה הוא. זה לא נכון. המדינה היא אנחנו. את, ואתה. והחברה שלך, הבן דוד,שלך, מי שבבית עכשיו, או במילואים, או בחופשה.
ביבי פוחד שנבין את זה. כי הוא יודע שבלעדינו, אין לו משטרה, או צבא, או תקציב.
מחר היתה אמורה להיות שביתת גנים גדולה, בגלל הקיצוץ בשכר סייעות. הקיצוץ בוטל, הייתה מספיק התנגדות.
אז מי אנחנו? אנחנו המדינה. התפקיד שלנו, הוא לקחת אוויר. ולצעוק. די!
מדבריו של ריקרדו גרינצ'ר, דודו של עומר ונקרט:
לא עוד שואת יהודים – שואת ה 7 לאוקטובר 2023 עדיין מתחוללת 26.04.2025
לא אוכל להגיד ערב טוב , זה עוד ערב כמו ה 568 הימים שעברו שבהם אחינו , אחיותינו , הורינו , ילדינו , חיילינו ואזרחים זרים שעובדים אצלנו עוברים שואה , ללא עצמאות וללא מדינת יהודים שתשמור עליהם בהתאם למה שנדרש ממדינה .
עומר ונקרט , האחיין שלי , הביס את השבי - עומר חזר הביתה אחרי 505 ימים בשבי חמאס, עומר חזר אלינו מהמנהרות, ואנחנו בהודיה עצומה שזכינו לזה.
עכשיו הגיע הזמן לשקם את חייו, את משפחתנו ואת העסק המשפחתי ואנו מנסים לחזור כמשפחה לחיים "נורמליים " אבל אנחנו פשוט לא מסוגלים .
אנחנו לא מסוגלים כי עומר מרגיש שחצי מגופו עדיין בעזה , בעיניים כלות ובכאב מפלח לב הוא ראה את אביתר דוד וגיא גלבוע דלאל נשארים בעזה במנהרה שבה היו יחד , נשארים בעינויים, ברעב , בחוסר תנאים בסיסיים , ללא ביטחון ובידיעה שכל רגע הוא אולי הרגע האחרון שהם בחיים .
אספר כאן על אביה (אביתר ) וגיא , אבל זה המצב הזהה של מתן (אנגרסט וצינגאוקר ), עומרי מירן, אלון אהל, עידן אלכסנדר , נמרוד כהן, זיו וגלי ברמן, דוד קוניו , אריאל קוניו , שגב חלפון , יוסף חיים אוחנה, איתן הורן , איתן מור , אבינתן אור , מקסים הרקין, תמיר נמרודי , רום ברסלבסקי , בר קופרשטיין ואלקנה בוחבוט ו
יחד עם ה 22 האחים שלנו שכוללים חיילים שעמדו גיבורים ב 7 לאוקטובר מול כוחות חמאס גדולים בהרבה ונלקחו בשבי , יש אזרחים שנלקחו מבתיהם , ממסיבת הנובה וממקומות אחרים- כולם בשטח ישראל ! .
יחד עם ה 22 שחייהם בסכנה מיידית , יש עוד 2 אזרחים זרים חיים ואסור לשכוח שיש 35 חללים , גברים ונשים ,שגופותיהן מוחזקות בידי החמאס וחייבים לחזור לקבורה בקבר ישראל .
ב-7 באוקטובר 2023, חיינו השתנו לנצח. עומר, הבן שלנו, נחטף ממסיבת הנובה. מאז, כל משימת חיינו הייתה להשיבו הביתה בשלום, יחד עם כל החטופים ואנחנו לא נפסיק ודורשים דבר אחד , עיסקה מיידית והחזרת כל החטופים שבחיים במיידי וכל החללים לקבורה בקבר ישראל , אין מחיר לחיי אחינו , אחריות המדינה הינה מלאה ללא סייג .
עומר חזר לחדר שלו, לבית שלו, לעיר שלו - אך המסע שלנו עדיין לא הסתיים.
סבתו של עומר , צילי ונקרט , ניצולת שואה , נסעה עם שי ונקרט לאושוויץ למרות גילה המבוגר , מבחינת צילי , השואה שהיא עברה ב 7 לאוקטובר כאשר חטפו את הנכד הבכור שלה , עומר ונקרט משטח ישראל וכאשר רצחו את חברתו קים דמתי ז"ל במיגונית המוות ברעים , היה כפול מהשואה שהיא עצמה עברה לפני 80 שנה , זו שואה שכל מדינת ישראל עברה , אין כאן מישהו בקהל שבמבט סביבו , משפחתו וחבריו , לא מכיר מישהו ממשפחות החטופים , מחיילים שנהרגו ונפצעו בעזה או בלבנון או נפגעו כמשפחה ב 7 לאוקטובר , השואה השניה שלנו עדיין מתרחשת וסיום השואה יהיה ברגע אחד – החזרת החטוף האחרון , חיים וחללים .
אין זמן ! אי אפשר לחבר את החובה להחזרת החטופים לתהליכים אסטרטגיים , החטופים לא יכולים להיות בני ערובה לתהליכים אלא לקיים את העיסקה שסוכמה שהיא היחידה שתחזיר את החטופים , עומר סיפר לנו שלפני מספר חודשים, החמאס מילכדו את המנהרה שבה הוא היה ושוביו אמרו לו באופן מפורש שברגע שדלת אחת תיפתח בכל המטרו לכל אורך קומפלקס המנהרות על ידי חיילים – הם יפוצצו את המנהרה ויגרמו למותם של כל מי שבמנהרה , לחמאס אין בעיה להקריב את החטופים ואת עצמם ואנו חייבים לפעול למען החיים , כידוע , עד היום, לא הוחזר אף חטוף בחיים ממבצע חילוץ מהמנהרות ולכן הפתרון היחידי הינו עיסקה .
אנו חייבים להתמיד בקו שהגדיר אלי שרעבי שחזר מהשבי – לא ימין, לא שמאל – רק ישר ואוסיף- ישראלי – קדושת החיים הינה החשובה ביותר – את כולם עכשיו !!! בהסכם , מקווה שעצרת זו תהיה האחרונה ושמחר בבוקר נשמע שכל החטופים כולל החללים הוחזרו הלילה למשפחותיהם , אין דבר חשוב יותר מהחטופים .
