דותן דלל, צעיר מנס ציונה שניצל מהמסיבה בנובה: "השם יקום את דם חבריי"

$(function(){setImageBanner('342248a9-5b98-4a1b-88dc-2a06597c7414','/dyncontent/2024/4/9/b5b9f9d8-a5a8-4906-aa60-6d67d84f5336.jpg',17348,'הופעות ליין עד 0707',525,78,false,48688,'Image','');})

דותן שברח וניצל בנס, שוב ושוב, מספר : "אתה רץ ולידך אנשים נופלים, אלו ה-300 מטר הכי ארוכים שרצתי כל החיים. אתה רץ, נופל, מתגלגל יחד עם שריקות הכדורים שעוברים בכל צדדיך. חפרתי בור והסתתרתי בו כמה שעות. כבר נפרדתי מההורים שלי.".

דותן דלל, צעיר מנס ציונה שניצל מהמסיבה בנובה: "השם יקום את דם חבריי" צילום מתוך פייסבוק

דותן דלל, צעיר מנס ציונה שניצל מהמסיבה בנובה: "השם יקום את דם חבריי"

הימים האחרונים מלאים בסיפורים הירואים מהדרום, עם דגש על הקיבוצים ועל המסיבה בנובה. התמונה שמסתמנת היא שהמוני חוגגים התחילו לרוץ לכל עבר, תחת אש כבדה, ופשוט הסתתרו וחיכו לחילוץ. אחד מהאנשים שכן הצליחו לצאת הוא דותן דלל מנס ציונה.

דלל מגולל את סיפורו המדהים, בפירוט מצמרר, ושופך אור על מה קרה שם, במסיבה שהייתה אמורה להיות משמחת, ונגמרה עם מאות הרוגים וחטופים, והמון משפחות עם טראומה שפשוט לא תיעלם.

דלל כתב בדף הפייסבוק שלו: "שלום, שמי דותן דלל ואני הייתי במסיבה בנובה… הכל התחיל טוב, תמים, עם מלא אהבת חינם ופרצופים יפים…כולנו חיכינו ביחד לזריחה…הזריחה היא הכי יפה.. אלפי אנשים עם מטרה אחת מגובשת, יפה וטהורה לראות את הזריחה. במקום זריחה, קיבלנו מטח כבד של טילים מעל הראש שלנו. הפסיקו את המוזיקה, אמרו לנו לצאת מהמקום וזה מה שהיה. כולם נסו על נפשותיהם".

"אני הגעתי למסיבה עם חבר טוב שלי דניאל גולדמן ז״ל… וחברה שלו דנה פטרנקו שנעדרת… היינו עם המון חברים שם, כולם היו כאלה טובים.. כאלה יפים. כשהיו אזעקות, היה לי אחוז אחד בסוללה בטלפון, והתקשרתי לדניאל כדי שנחבור וכך היה. שהתקדמנו לרכבים, חברנו אל עמית מגנזי ז״ל. התקדמנו תוך כדי שחלקנו עם התקף חרדה, אבל היינו מפוקסים עם ייצר הישרדות. רצנו לכיוון הרכבים, עלינו על האוטו והתחלנו בנסיעה".

לפנינו היה פקק של מלא רכבים ומאחורינו גם, היינו בטוחים שנהיה שם שעות ופתאום.. פתאום ראינו את כולם רצים אלינו כמו עדר ואז שמעתי את זה, שמעתי יריות, הפגזות, רימונים, RPG ומה לא.. (פה התנתקתי מעמית ברחנו מהאוטו ונשארתי רק עם דניאל ז״ל ודנה). ברחנו על נפשותינו, השארתי את כל הדברים שלי שם, ופשוט רצתי יחד עם עוד אלפי אנשים בשטח פתוח שרואים הכלללל".

דותן המשיך: "אתה רץ ולידך אנשים נופלים, חלקם אומרים לך שהם מפסיקים לרוץ ומתיישבים ליד עץ ומרימים ידיים, חלקם מכווצים לא מצליחים בכלל להגיב! זה משהו שלא נתפס. רצנו והגענו למן מבנה בטון, היינו מלא אנשים שם.. דיברתי עם הוריי כשאני במבנה ויש יריות בכל מקום ואני נפרד מהם. אבא שלי תפס את הפלאפון ופשוט אמר לי לברוח, לא לסמוך על אף אחד חוץ מעל עצמי, ללכת לחפור בור, להמשיך להתחבא ולזוז ולא לעצור! ובמיוחד לא להתקרב ליישובים וככה נותקה השיחה".

"אמרתי לחברים שלי שהיו במבנה שירוצו איתי, שהיריות מתקרבות ואי אפשר להישאר פה", המשיך דותן, "כל כך הרבה אנשים שהכרתי, בת זוגו של חבר שלי לא הצליחה להגיב ודניאל פשוט חיבק אותה, הגן עלייה בגופו בגבורה רבה ולא זז. צעקתי להם שירוצו איתי ושאין זמן. חלון ההזדמנויות נסגר לי והתחלתי פשוט לרוץ ולנוס על חיי לבד כשאני בטוח שזה הסוף. רצתי מאזור החניות לעומק המסיבה, אלו ה-300 מטר הכי ארוכים שרצתי כל החיים. אתה רץ, נופל, מתגלגל יחד עם שריקות הכדורים שעוברים בכל צדדיך".

"כשהגעתי לאזור הרחבה, עליתי עם מישהו לרכב ואמרתי לו שלא מעניין אותי מה אתה רואה בדרך אתה פשוט דורס. איך שהתחלנו נסיעה מחוץ לשטח, באו ממולנו טנדר של מחבלים עם מקלעים וקלצ'ניקובים, התפרססנו וברחנו שאני תוך כדי מדבר עם אבא שלי ואומר לו שאיגפו אותנו ואנחנו אוכלים צרורות של מקלעים מכל כיוון. אמרתי לו ״אני אוהב אתכם וניתקתי״.

"נסענו לאזור המסיבה עד שנגמר השביל, ואתה רואה שאין לך לאיפה להמשיך. תוך כדי הטנדר של הערבים רודף אחרינו. קפצנו מהרכב וכל אחד פשוט התחיל לרוץ לעומק היער וסביבנו רק צרורות לכל כיוון של ירי כבד וטילים. ושם הייתי כבר לבד…משמיים מצאתי בדרכים בקבוקים עם מים, היה חום שאי אפשר היה לתאר אותו, ובהמשך תוך כדי שאני רץ, אני לוקח איתי שיחים גדולים, גזעי עץ וכל דבר שיכול להסתיר אותי".

"התחבאתי ליד עץ גדול, התחלתי לחפור בור, נכנסתי לתוכו וכיסיתי את עצמי בחול, עציצים, גזעי עץ ומה לא. כשהייתי שם למטה כמה שעות, חשבתי על הנורא מכל. לא ידעתי שאשאר בחיים לספר על זה".

"פתאום התחלתי לשמוע קולות בערבית ומלא יריות לכיוון השיחים והעצים, יריות על אנשים כדי לוודא הריגה, והכל קורה מעל הראש שלי. 50 מחבלים צמאי דם מחפשים בחורים ובחורות בין העצים בשביל לשחוט אותם, אני ושומע הכל - את הצרחות שלהם כשהם ברחו ואת צרור הירי שחיסל אותם. באיזשהו שלב הם הקיפו אותי כשאני בתוך הבור. הם היו עשרות. הייתי בטוח שישרפו אותי בחיים, אבל אבא שבשמיים שמר עליי השגחה שאני לא יכול להסביר".

"הייתה סיטואציה שחשבתי שהם הלכו, הרמתי את הראש ופתאום ראיתי מחבל מול העיניים שלי עם גרזן וישר הורדתי אותו בחזרה. אני לא רוצה להגיד לכם איפה הלב שלי היה. למזלי הוא לא ראה אותי, שוב תודה לאבא שבשמיים ששם עליי שמירה ולא נתן להם לראות אותי".

"אחרי כמה שעות של שקט החלטתי לצאת מהבור ולהתקדם ברגל. ניסיתי להתקדם שוב לאותו מקום של המסיבה כדי לראות אם יש נשק מהמאבטחים כדי למצוא משהו שיגן עליי, אבל ברגע שהייתי קצת קרוב, ראיתי את כל מה שראיתי (גופות של בחורים ובחורות שהחטא שלהם היה זה שהם רצו פאקינג לרקוד ולשמח) ולא הייתי מסוגל להתקרב. גם שמעתי את המחבלים עדיין באזור של המסיבה ולכן המשכתי לכיוון אחר ושם פגשתי בחור בשם ״דור״ - בן אדם גיבור!"

"לפני ההתקלות שלי עם דור, הוא נלחם במחבלים עם גרזנים ומקלות כדי שהבת זוג שלו תברח והוא הצליח לעכב אותם. לא רק שהצליח לעכב, הוא גם ברח מהם וכך אני פגשתי אותם כאשר הראש שלו פתוח והיד שלו שבורה. ישר הבאתי להם מהבקבוק מים שהיה לי ופשוט נסנו על החיים שלנו בריצה של לפחות שעתיים.

"רצנו בקוצים, כשהדבר היחיד שמעניין אותך זה לצאת מפה. פתאום ראינו רכב לבן נוסע לכיווננו, רצנו הכי מהר שיכולנו, עד שמישהו מהרכב הזה צעק "צה"ל צה"ל", וככה גם אני! צרחתי "צה"ל אנחנו פה!! וככה הצלחתי לצאת משם. עדיין לא מעכל את כל הדברים, ממשיכים לצוץ לי דברים… תודה להשם יתברך. השם יקום את דמם של כל חבריי שנטבחו שם באכזריות!!! יהי זכרם ברוך!".

"למרות כל הזוועות שקראתם מהסיפור שלי, הסיפור הזה נועד לתקוות ההורים של הילדים הנעדרים. אל תאבדו תקווה!! ליבי נשבר על אחיותיי ואחיי, לוחמינו ואזרחינו, גם בנובה וגם בישובים! יש לנו צבא חזק והפעם לא נסוגים לאחור!".

 
 
x
pikud horef
פיקוד העורף התרעה במרחב אשדוד 271, אשדוד 271, אשדוד 271
פיקוד העורף מזכיר: יש לחכות 10 דקות במרחב המוגן לפני שיוצאים החוצה