כתף אל כתף בטיפול בנרצחים: מתנדבי זק"א נחמן ובנו שמואל דיקשטיין מאשדוד מספרים על הזוועות בעוטף
13.10.23 / 14:59
נחמן דיקשטיין, מפקד זק"א אוקראינה, הגיע לבקר את משפחתו בארץ לרגל החג, אך הוא לא חלם שיצטרך להישאר כאן לעוד זמן רב ולטפל בכמות בלתי נתפסת של גופות, יחד עם בנו שמואל.
האב והבן עבדו כתף אל כתף כדי לטפל בגופות הנרצחים והנופלים בעוטף עזה. המסע שלהם עבר דרך כל מוקדי הטבח המזוויעים ביותר, החל מהמסיבה ברעים, דרך בארי ועד לכפר עזה.
כעת, שמואל הבן משתף אותנו במה שקרה שם ובמחזות האיומים אליהם נחשף: "עבדנו ללא הרף, רצינו שכמה שיותר משפחות ייסגרו מעגל"
"עבדתי יחד עם אבא שלי יד ביד, כשאחד מחזק את השני.
עוד גופה ועוד גופה...
האירוע התחיל בקריאה במכשיר הקשר של זק"א: "אירוע חריג בדרום הארץ כל מי שיכול להגיע..."
התחלנו את המסע באירוע של המסיבה ברעים. כשהגענו ראינו הרס וחורבן, רכבים שעלו באש, גופות זרוקות בכל פינה...לא האמנתי למראה עיניי, איך אנשים שרק רצו לשמוח ולחגוג עלו בתופת הזאת?
באזור המסיבה עצמה מלא גופות זרוקות באוהלים, ברכבים, על הרצפה בשטח...
בראשון בבוקר נאמר לנו שאנחנו נוסעים לבארי, אחרי תדרוך ארוך של מה שמצפה לנו (שזה עזר, אבל היה שם באמת זוועות עולם).
דירות של אנשים שרק סיימו חג, מלא סוכות, מלא אוכל שאנשים הכינו לעצמם, זוגות מבוגרים מתים בממ"ד, עם סכינים בידיים שניסו רק להגן על עצמם. אתה נכנס לסיטואציה של הפחד שלהם, ופה אתה מתחיל להבין את הסבל והפחד ואת האימה והסיוט שהם חוו.
אנחנו פועלים כל העת תחת אש. כל כמה דק' אומרים לנו להסתתר כי יש היתקלות.
כל העת היינו עם כוח צה"לי שחיפה עלינו, תמך בנו, עזר לנו בהכול, אנשים שלא נגעו או חוו מעולם גופות.
באותם ימים מצב הגופות עוד היה לפני ריקבון, הכל עוד היה טרי.
גני ילדים, דירות של משפחות פשוט הפוכות, ישנן דירות שרואים שהם היו פה אך הן ריקות ואתה רק מנסה לחשוב מה עלה בגורלם. האם הם ברחו? נחטפו? נשדדו?...
כאשר אנחנו מגיעים לחשכת לילה אנו נקראים לצאת מהשטח מאחר ומדובר בשטח אש ותופת. כל העת אנחנו עובדים תחת שמיעת פיצוצים חזקים, אזעקות, ירי חי.
מהמז"פ פתאום עצרו אותנו, אמרו שיש משימה חשובה לעשות וביקשו מכמה אנשים להישאר. "יש כאן שני רכבים של המשטרה וקרקל, היו אמורים להיות כאן 8 איש, אתם הוצאתם רק 4....איפה השאר?" – הם שאלו.
תוך כדי חיפושים מצאנו שאריות מטיל ה-נ.ט שנורה עליהם מוקדם יותר.
סיימנו. אחרי שעות של חיפושים בתוך הרכב.
בשעה 23:00 בלילה נגמר היום. נאמר לנו ללכת לנוח...מחר מתכננים להיכנס לכפר עזה, שם הסיוט עוד יותר קשה. היו שם ימים שלמים של לחימה והגופות כבר לא במצב טוב בכלל.
עבדנו ללא הרף, רצינו שכמה שיותר משפחות ייסגרו מעגל. משפחה שאני מכיר שלחה לי נ.צ, "בבקשה תגיד לי שמצאתם אותם שם...חיים או מתים, זה כבר לא משנה לנו...העיקר שלא ייסבלו בשבי".
כמובן שנכנסנו ומצאנו מה שמצאנו...הם התעללו במשפחות, נתנו לבן זוג לראות אותם מתעללים בבת הזוג. כל אחד ישב בפינה אחרת וניכר שהתרחש כאן משהו.
ביום רביעי הגענו לכפר עזה. ליד אחד הבתים ראיתי אופנוע של כונן מד"א שאני מכיר. התקשרתי אליו, שאלתי אותו אם הוא צריך משהו מהבית. הוא ביקש אם אוכל להביא לו את התוכי שלו שנשאר שם. שמתי אותו על רמקול ליד התוכי והוא התחיל להרגיע אותו. אספנו את האופנוע שלו והציוד היקר והמציל חיים שהיה שם וביום למחרת מסרתי לו אותם.
כל זה, רק חלק ממה שראינו שם".
