מחאת נס ציונה הערב: חוגגים את שוב החטופים ששוחררו וקוראים לסיום המלחמה בעזה והשבת כל החטופים

ד"ר מעיין שרמן, אמו של רון ז"ל שנחטף לעזה ונהרג בנובמבר בהפגזת צה"ל:

אני מעין שרמן.
אמא של סמל רון שרמן ,בן 19, שנחטף מבסיסו , שרד 34 ימים במנהרות החמאס ונהרג ביחד עם ניק בייזר ואיליה טולדנו זל מהפצצות חיל האויר.
אני גם דודה של סמל עמית פרידמן ,גם הוא בן 19 ,לוחם בנח"ל שנהרג בחאן יונס לפני 5 חודשים.

רון שלי , ניק ואליה שהו במנהרת בכיר הזרוע הצפונית של הרצועה, אחמד ע'נדור.
בתחילת נובמבר 23 החמאס שלח לנו פלייר שמזהיר אותנו שהילדים שלנו הולכים להיות מוקרבים על ידי נתניהו ואכן , 9 ימים אחר כך ממשלת ישראל קיבלה החלטה להרוג אותם , ממש כפי שהוזהרנו.
רון הוחזר לקבורה ועלינו נגזר לכאוב ולהמשיך לחיות בלעדיו.אבל המעגל לא נסגר.
לא נוכל להשתקם, לא כמשפחה ולא כעם כל עוד ישנם עדיין בני עמנו השבויים בידי מחבלים רצחניים.
אנו נמצאים כרגע בעיצומו של השלב הראשון בעסקת חטופים. העם כולו צופה בעיניים דומעות בחזרתם של חטופים מהגיהנום העזתי.אי אפשר שלא להתרגש מהמראות . האם יש דבר המשתווה לזה? . האם יש דבר חשוב מזה?
אנחנו עברנו שואה.
חזרת בני הערובה היא תחילתה של התקומה.
התקומה חייבת להמשיך .
רון וכל נרצחי וחטופי ה 7 לאוקטובר הם קורבנות של ממשלת המחדל.
הממשלה שעמדה בראש המדינה שלנו 15 שנה והביאה לאסון הגדול ביותר בתולדותיה.
איך יתכן שהם עוד בשלטון, רבים על כספים קואליציונים ,חוק ההשתמטות ונלחמים בעסקת החטופים ,שנחטפו בגללם?

הימין הקיצוני בממשלה מתנגד גם לשלב ב של העסקה ודוגל בחידוש המלחמה .
מבחינתם החטופים ימשיכו להנמק במנהרות החמאס עד שחמאס ירים דגל לבן או יעלם מהמפה.
אנחנו כאן כדי לעמוד מנגד ולהזכיר להם שמבחינתנו -אין מצווה גדולה יותר מהחזרת החטופים הביתה.
אין משימה מוסרית יותר ודחופה יותר מלשחרר את אחינו ואחיותינו אשר חירותם נשללה מהם בגלל רשלנות פושעת ,אין עינוי גדול מזה והם חווים זאת יום יום , שעה שעה, דקה דקה .בלתי נתפס!
המיתווה הזה של החזרת אחינו ואחיותינו חייב להתבצע עד הסוף.
יש לדרוש את שחרור כולם במהירות האפשרית.
מדינת ישראל תדע להתמודד עם השלכות העסקה.
מדינת ישראל חזקה ותלמד מטעויות העבר.
אבל מדינת ישראל תצטרך גם לעבור תקומה.
מדינת ישראל תקים ועדת חקירה ממלכתית שתבטיח שאירוע דומה לעולם לא ישנה.
מדינת ישראל תעיף לפח ההסטוריה את האשמים במחדל הגדול בתולדותיה.
מדינת ישראל תגייס לשורותיה את כל אזרחיה ואזרחיותיה ללא הבדל בין סטודנטית לרפואה לבין תלמיד בישיבה או בחורה חרדית זכה וטהורה ככל שתהיה..
האשמים במחדל יושבים ומחליטים על גורל ילדינו.
איך ייתכן שמדינה יוצאת למלחמה ומקריבה את מיטב בניה ללא מטרות מדיניות הגיוניות?
איך ייתכן ששילמנו מחיר כבד כל כך בחיי חיילינו הגיבורים ועשרות מהחטופים שהגיעו בריאים ושלמים לעזה, והחמאס עדיין שולט בעזה?
כולנו ראינו את כמויות המחבלים שעומדים ברחובות עזה חמושים וגאים.
זו עוד הוכחה ברורה שמיטוט החמאס, שבגללו חיילים נהרגים על בסיס יומי וחטופים מוקרבים, הוא לא יותר מקונספציה של הממשלה.
איך הם לא מתביישים להאשים את השמאל במחדל שלהם?
איך הם לא מתביישים להתנגד לעסקה כוללת כבר 480 יום?
איך הם לא מתביישים לא להתפטר?
המלחמה בעזה הגיעה לסיומה.
המשך המלחמה בעזה היא המשך השכול , שחיקה של הכוחות ומיטוט מערך המילואים, פגיעה כלכלית מתמשכת ובידוד בינלאומי.
מדינת ישראל תשתקם ותיבנה מחדש צעד אחר צעד אבל הצעד הראשון חייב להיות החזרת החטופים כולם. החיים בחזרה לזרועות משפחותיהם ולשיקום והחללים לקבורה נאותה .
אני פונה מכאן לממשלת ישראל: אתם האחראיים למחדל הנורא!
באחריותכם להחזיר את כל החטופים !
אנחנו לא נרפה עד שכולם יחזרו.

המשורר ערן צלגוב ממובילי המחאה בבאר שבע:

ערב טוב נס ציונה, זה ערב טוב אחרי בוקר בו חזרו עוד חטופים הביתה,

(ירדן עופר וקית' – ברוך שובכם!)

כמה מרגש לראות את כולכםן שכאן – נאבקות ונאבקים למען עתיד טוב יותר, ביחד למען מימוש העסקה, סיום המלחמה והתחלת השיקום.

אתחיל שני בתים משיר, שיר הסתה:

קוּמוּ עַכְשָׁו

קוּמוּ כָּל עוֹד יַלְדֵיכֶם יְשֵׁנִים

בְּטֶרֶם הַחֲלוֹם חָזַר אֶל הַחֹשֶׁךְ

הוֹשִׁיטוּ יָד אֶל הָאֲגַרְטָל

וּקְחוּ אֶת הַפְּרָחִים

קְחוּ אוֹתָם מַהֵר

בְּטֶרֶם יְאַבְּדוּ אֶת הָרַעֲנַנּוּת

שֶׁהֵשִׁיב לָהֶם הַלַּיְלָה

קְחוּ וּצְאוּ אֶל הָרְחוֹב

בְּטֶרֶם הַלִּכְלוּךְ יִשְׁתַּלֵּט

הַזֻּהֲמָה הָרַעַשׁ וְהַשִּׂנְאָה

אַל תִּתְּנוּ לָהֶם מָקוֹם

אני נרגש לעמוד פה מול גברים ונשים שנאבקים למען החזרת החטופיםות,

עם נשים וגברים שמתנגדים לזילות בחיי אדם, שמתנגדים להסתה נגד המשפחות, שמתנגדים לנירמול המצב הלא נורמלי. אתה ההתנגדות, אתם המתנגדים לרע מממשים את הכתוב בירמיהו (ד' ו):  שְׂאוּ נֵס צִיּוֹנָה הָעִיזוּ אַל תַּעֲמֹדוּ!

כן: חובתינו להתנגד ולסרב, לרוע ולהמשך המלחמה -

זהו היום ה484 למחדל, שהוביל להפקרה ולסבל.

484 יותר מדי ימים של מלחמה שלא די לה,

מדהים שזה הפך לנושא שנוי במחלוקת:

להחזיר החברות והחברים,

האחים והאחיות,

האבות האמהות,

ילדים וילדות, של כולנו.

ומנגד

אלו שצועקים "ביחד ננצח" ומפקירים ומצביעים נגד – בושה

אלו שצועקים "כל ישראל ערבים זה לזה" ומצביעים נגד – בושה

אלו שצועקים "כולנו אחים" ומצביעים נגד – בושה

חייבים וחייבות להחזיק ידים ולשמור על כיבוד ההסכם הנוכחי – הסכם שיביא לעצירת המלחמה והחזרת כולםן אלינו, שיביא לחזרת המפונים בצפון ובמערב הנגב לביתם, וגם, ויש להדגיש, את חזרת העקורים בעזה.

חובה לעצור את המלחמה שהחלה כמלחמה להחזיר את החטופיםות והפכה למלחמה לקידוש אשם

אשם

אשם במימון

אשם בהפיכה

אשם בהפקרה

אשם בסיכול הסכמים

אשם במלחמה כואבת ומדממת

איש חלש ושקרן שאשתו ובנו מנהלים אותו ואותנו על חשבוננו מחו"ל

צריך לזכור: עד היום שוחררו [127] ישראלים משבי החמאס באמצעות עסקה. באותו זמן רק שמונה שוחררו במבצע צבאי. 31 נרצחו ואו נהרגו בשוגג במהלך נסיונות חילוץ. לחץ צבאי לא משחרר חטופים, אלא הורג. הדרך היחידה היא השלמת העסקה וסיום המלחמה. סיום המלחמה. סיום המלחמה.

לא ניתן לראש הכת ועושי דברו לחזור על הטעות מנובמבר 2023,כשהחליטו לעצור את המשך עסקת החטופים וסיכלו שוב ושוב השיחות, וגזרו דין מוות והמשך שהיה בשבי אכזרי.

חובתינו המוסרית היא להסתכל קדימה ולצעוק – די להרג ולנקמה, וכן להסכם והחלמה.

לא לוותר

להאמין שאפשר יהיה וכדאי יהיה לחיות כאן כל הקהילות

בלי הרצון לנקום, בלי לקלקל את מה שהיה ועוד יהיה -

חובה לעצור את המבקשים לגרש ולהקים ישובים על דם החטופיםות ועל דם לא מעורבים, לעצור טרוריסטים יהודיים, כהניסיטים ומסונוורי תשוקת הקמת ישובים –

חובה לעצור את הכהניפקציה של המשטרה, המשטרה שנלחמה באומץ ביום הנורא ההוא, ונכבשה על ידי עבריין טרוריסט מורשע.

חובה לנוע לקראת סיכומים ארוכי טווח – מהסכם הפסקת אש להסכם אמיתי בין קהילות חפצות חיים, זה לא פשוט עם כל הכאב הכעס והדם.

אבל זו החובה, כי רק ככה נתגבר ונוכל להמשיך לחיות:

חובה לנוע מהסכם להסכם, עד ששני העמים יחיו כאן בבטחה, בלי חשש ממחסומים או פיגועים, בלי פחד ממטוס חולף או מאוטובוס בוער.

כן – "אוסלו" נכשל – אבל זה היה ניסיון אחד – והמלחמות הללו לא חדלות ושני הצדדים מנסים שוב ושוב רק בדרך הכח להגיע להכרעה.

די – די למלחמה ותנו סיכוי להחלמה.

התחלתי ואסיים בכמה שורות משיר:

לִזְכֹּר
אֶת כֻּלָּן וְכֻלָּם,
לִזְכֹּר וְלְחַבֵּק אֶת הַמִּשְׁפָּחוֹת הַפְּצוּעוֹת.

לִזְכֹּר וְלֹא לִשְׁכֹּחַ
שֶׁאֵין טֹהַר הַנֶּשֶׁק,
שֶׁאֵין כִּבּוּשׁ נָאוֹר,
שֶׁאֵין מִלְחָמוֹת צוֹדְקוֹת.

לִזְכֹּר
שֶׁשָּׁלוֹם עוֹשִׂים עִם אוֹיְבִים,
שֶׁגַּם לְאוֹיְבִים יֵשׁ יְלָדִים,

שֶׁיְּלָדִים לֹא הוֹרְגִים,

שֶׁלֹּא הוֹרְגִים יְלָדִים,
שֶׁיְּלָדִים הֵם תָּמִיד יְלָדִים,
שֶׁיְּלָדִים רָבִים וְעוֹשִׂים שֹׁלֶם,
לִזְכֹּר שֶׁאֶפְשָׁר וּכְדַאי לִלְמֹד גַּם מִילָדִים.

אנחנו ביחד נזכור – ונזכיר – את התקווה, לכל הילדים, של כל הקהילות.

תודה נס ציונה והמשיכו להניף את נס ההתנגדות והקריאה לתקוו

סלוא אבו יוסף, ממובילות בונות אלטרנטיבה במגזר הדרוזי.

אני סלוא, בת לעדה הדרוזית, אימא לשלושה ילדים, ותושבת עיר מגאר שבגליל.

בשמי ובשם כל הנשים והאימהות הדרוזיות, בשם הקהילה שאני מובילה בבונות אלטרנטיבה אני מחזקת את משפחות החטופות והחטופים שעדיין שם, וכמדי לילה מאז השביעי לאוקטובר מתפללות למען חזרתם בריאים ושלמים, ומייחלות לעסקה כוללת אשר תביא אור ובשורות טובות ושנראה את כל המשפחות מאוחדות. אנו שולחות ברכות וחיבוקים לחטופות הגיבורות והחטופים הגיבורים שחזרו אל ארצם, אל ביתם, אנו מחזקות אתכם ומתחייבות לעמוד איתנות יחד במאבק להחזרת כולם, עכשיו.

אני מתנצלת שמתוקף מעמדי כרגע, ועם האמצעים שיש לי אני רק יכולה לצאת להפגין ולבוא לנאום, אני הרי בת מיעוטים ואני מכירה מקרוב מה זה להיות שקוף, יודעת איך הפקרה נראית, יודעת היטב כיצד זה מרגיש להיאבק על זכויותיך הבסיסיים, ויודעת מקרוב מה המשמעות להיות קבוצה קטנה וחסרת אונים שמבקשת שיראו אותה, מבקשת תשובות לשאלות ואין מי שיספק אותן כי עבור אלה שיושבים למעלה חיי אדם וזכויות אדם אינם בראש סדר העדיפויות.

באתי היום בשביל לזעוק את הכאב ולהסתכל למקבלי ההחלטות בלבן של העיניים ולהגיד להם שמה שעבד פעם בדורות קודמים, לצערם הרב, אינו עובד עם הדור של היום:

אנחנו דור שמבקש תשובות לשאלות ולא סיסמאות לעוסות

אנחנו דור שמאמין בעובדות ולא בקלישאות

אנחנו דור שדורש מעשים ולא הבטחות שווא

אנחנו דור משכיל, מבין עניין ומכיר את ההיסטוריה.

אנחנו דור שיודע להילחם על הזכויות שלו ומסרב להרים ידיים.

בעוד שנתיים בלבד אייל בני הבכור יקבל צוו גיוס ראשון, אני אדע להסביר לו על הזכות שנפלה בחלקו להגן על המולדת, אדע להסביר לו על השוויון בנטל, אשנן לו מילים על "ברית הדמים" ואספר לו על נאמנותה של העידה הדרוזית למדינת ישראל, מה שלא אדע להסביר, אף פעם, הוא שקיים סיכוי גבוה מאד שבזמן שהוא נשבע אימונים למדינה ולומד לשנן את שיר התקווה, חבריו, מקורביו ובני משפחתו מקבלים צווי הריסה לבתיהם כי אסור להם לבנות באדמותיהם הפרטיות, מכיוון שבממשלה יושבים אנשים שאינם מתחשבים בצרכים של קהילה שלמה, בלשון המעטה, מתעלמים מהצרכים שלה, אטומים ומנותקים מהמציאות, אשר מסרבים להרחיב לנו את תכניות המתאר, ורק מגבירים את הענישה על אלה שבונים באדמותיהם, זאת ממשלה שהפכה את הצעירים הדרוזים מעל כורחם לעברייני בנייה.

לא אדע להסביר לו איך אפשר להיות חייל דרוזי במדינת היהודים, היהודים בלבד, ואיך זה אפשרי למות למענה, כאשר ממשלת ישראל אישרה חוק בזוי ונבזה שנקרא חוק הלאום שמדיר עדה שלמה, תוך כדי התעלמות מהקרבות שלה משך שבעים ושבע שנים, ויורקת לדרוזים בפנים.

לא אדע להסביר לו, שהמוות של עלים, סלמאן, דניאל, ווסים, ג'וואד, ג'מאל, עדי, ג'לאא,  אנור, סופיאן, נאיל, אחסאן ותאמר לא היה לשווא, ושהם אכן חירפו את נפשם במלחמה הנוכחית והשאירו אחריהם נשים שבורות ובוכיות למען מדינה שמתיימרת להיות דמוקרטית ושוויונית ומדינה "של כל אזרחיה".

לא אדע להסביר לו כל זה כשברקע מתהווה לו חוק אי שוויון בנטל, וממשלה אשר עוצמת עיניים מול הקושי של המילואימניקים, ומתעלמת מהמשפחות שקורסות תחת הנטל, מתעלמת מהעיקר ומתעסקת בלהעביר חוקים מפלים וגזעניים על חשבון אלה שמקדישים את חיי בניהם ובנותיהם ומשלמים את היקר מכול.

שנים אני משמשת כשופר לקולותיהם של אלה שאיבדו תקווה לחיות בחברה מתוקנת, חברה שרואה את כולם בעין שוויונית, חברה שמתיימרת להיות דמוקרטית שבה יש מקום לכולם, חברה בעלת ערכים ומוסר.

שבענו דם ואלימות,

שבענו שיח משסע ומפלג,

שבענו לוויות וניחומים,

שבענו הפחדות ואיומים

* מגיע לנו הרבה הרבה מעבר למלחמה וחורבן, מגיעה לנו ממשלה שרואה את טובת אזרחיה ופועלת למען עתיד ילדיה.

* מגיעה לנו מנהיגות אמתית שפועלת ברוח מגילת העצמאות ששוויון זכויות מלא חלק בלתי נפרד מהיותה של ישראל המדינה הדמוקרטית היחידה במזרח התיכון.

* מגיע לבני העדה הדרוזית לחיות בביטחון ושלום ושוויון ולא רק בגלל נאמנותה והמחיר הכבד שמשלמת עבור בטחון המדינה, אלא בגלל שאנו אזרחים שווים וחלק בלתי נפרד מהמדינה והתרומה שלנו היא בכל המישורים.

* זו העת לעמוד איתנים יחד, מכל קצוות הארץ, מימין ושמאל, מכל המגזרים ולא לפחד להגיד שמגיעה לנו ממשלה ראויה כי אנחנו עם ראוי.

* זו העת להגן על הדמוקרטיה הישראלית,  ולדרוש מנהיגות אמתית נטולת אינטרסים אישיים, שרואה את האזרח במרכז. מנהיגות של נשים וגברים כאחד שאינה מדירה אף קבוצה.

יש שיגידו שבימים אלו שהשנאה חוגגת, הגזענות מתרוממת בחסות החוק, והכאוס משתולל, מילים כמו שלי זו נאיביות בהתגלמותה. אינני נאיבית ואינני תמימה אני בסך הכול אישה שמאמינה שהשפיות בסופו של דבר חייבת לנצח, מאמינה שהקול הנאור יעלה על הקול החשוך.