400 משתתפים במחאת נס ציונה אמש בצומת הדמוקרטיה. 3 נואמים סחפו את הקהל.
11.05.25 / 11:51
ערן ליטמן, אביה של אוריה ז"ל שנרצחה ב-7 באוקטובר ליד קיבוץ מפלסים, היה אחד משלושת הדוברים במחאת נס ציונה בצומת הראשית בעיר, מול הקניותר.
כ-400 איש השתתפו במחאה ובזמן דבריו קורעי הלב של ליטמן לא משמע רחש בקהל. עוד דיברו מהבמה:
קטי פיאסצקי, המשנה לראש עיריית בת ים ופעילה למען זכויות אדם ובעלי חיים.
ד"ר אביבה בריינר, לשעבר חברת מועצת נס ציונה ומחזיקת תיק החינוך בעיר וממובילות מאבק החינוך.
אסף מאיר שהפך להיות זמר הבית של המחאה בנס ציונה, שר בין הנואמים וד"ר צבי פלטיאל הנחה את האירוע.
הנאום של קטי פיאסצקי חברת מועצת העיר בת ים שנאמה בפני מחאת נס ציונה
קוראים לי קטי, אני חברת מועצת העיר בת ים ב-11 השנים האחרונות. אני המשנה לראש העיר ומחזיקה בתיקי הרווחה, התחבורה, הקהילה הגאה, קידום מעמד האישה, איכות הסביבה וזכויות בעלי החיים. אבל יותר מהכל אני אזרחית מודאגת, חרדה וכועסת.
השבוע מעגל השכול הבלתי נגמר המשיך לגדול- 5 חיילים נוספים נפלו במלחמה שהמשכה נועד לשרת אך ורק את קואליציית הדמים שגוררת אותנו למציאות בלתי אפשרית של מוות והרס. ממשלה שבמקום להציל את 59 האחיות והאחים שלנו שעדיין נמצאים בגיהנום בוחרת בכל יום מחדש להציל את עצמה. במקום להוציא את 59 החטופים שעדיין נמצאים מתחת לאדמה בעזה הממשלה הארורה הזאת עסוקה בלהבטיח שסמוטריץ׳ יעלה מעל אחוז החסימה.
והמלחמה נמשכת. בלי שום תכלית. כדי לממש את הפנטזיות החולניות של חלק מהשרים וכדי להאחז בשלטון בכל הכח, החליט הקבינט לשלוח עשרות אלפי צווי גיוס לעשרות אלפי חיילי וחיילות מילואים, ישראלים וישראליות אמיצים ואוהבי הארץ שבוחרים, אחרי מאות ימי מילואים, בפעם המי יודע כמה להשאיר מאחור משפחה, חברים ועבודה.
במקביל, וללא בושה, ראש הממשלה והשרים עסוקים במציאת דרך לפטור עשרות אלפי חרדים מגיוס. הרמטכ״ל מורה לשלוח צווי גיוס למיועדים לשירות ביטחון וראש הממשלה ושר הביטחון מתנערים מזה. אי אפשר להמציא את הבושה.
אני רוצה לפנות לדרעי, גפני וגולדקנופף- אתם מפזרים איומים כל השבוע, מפעילים לחצים פוליטיים ומחרימים הצבעות לא בשביל 59 החטופים והחטופות, לא בשביל להפסיק את מעגל השכול, אלא כדי למנוע גיוס והתגייסות של המגזרים שלכם. גולדקנופף רוקד ומפזז לצלילי השיר ״נמות ולא נתגייס״. אתם לא מתגייסים אבל אנחנו ממשיכים למות. להיות יהודי זה לפדות שבויים, זה לא תעמוד על דם רעך וזה ואהבת לרעך כמוך. היהדות שלכם היא מזוייפת. הישראליות שלכם מזוייפת. אתם לא מייצגים את הציבור שבחר בכם. זה נכון. יש קיצונים אבל חלקים גדולים בציבור החרדי רוצים להיות חלק מהסיפור ומהאתוס הישראלי. רוצים להתגייס, רוצים ללמוד ליבה ורוצים לחיות בכבוד ולא בעוני שאותו אתם מנציחים.
אני רוצה לספר לכם סיפור שבאמת מחרפן אותי. לפני מספר שבועות הושקה רפורמת ״צדק תחברתי״ של משרד התחבורה. על פניו התכנית נשמעת נהדרת- הנחה במחיר התחבורה הציבורית למי שצריך. כשצוללים פנימה מתגלה תמונה מכעיסה.
העיר בת ים מדורגת באשכול 5 במדד הסוציואקונומי, היא העיר הכי מבוגרת בארץ, אחוז העולים בה עומד על 38%, ההכנסה החציונית מעבודה למשק בית נמוכה בכ-5,000 ש״ח לעומת הממוצע הארצי ושיעור המשתמשים בתחבורה ציבורית על מנת להגיע למקום העבודה עומד על למעלה מ-63%. הנתון הגבוה בארץ.
הרחוב שאני גרה בו לא זכאי להנחה בתחבורה הציבורית, לעומת זאת הרחובות מסביבי זכאים. אתם בטח שואלים את עצמכם איך זה יתכן? הרי מדובר אוה השכונה ובמרחק אווירי של פחות מ-200 מטרים. ובכן, עושה רושם שמשרד התחבורה העביר קו דמיוני שמצדו האחד הרחוב שלי ועוד שני רחובות שלא זכאים ומהצד השני רחובות שבהם גרים תושבות ותושבים מהציבור הדתי והחרדי.
שיהיה ברור, אני בעד עידוד השימוש בתחבורה הציבורית, אני עצמי לא נוהגת ומשתמשת בתחבורה הציבורית מדי יום, אבל הקביעה שברחוב שלי לא גרים אנשים שזקוקים גם הם להנחה היא לא פחות משערורייתית.
אבל זאת הממשלה שלנו, היא לא משרתת את כלל הציבור, היא פשוט דואגת רק לציבור שמשרת אותה.
השבוע האחרון היה גם בסימן עיצומי המורות והמורים. מאבק המורים ההירואי שמתנהל בימים אלו הוא לא פחות מהיסטורי. הוא אולי נקודת המפנה החשובה ביותר במאבק על דמותה של מדינת ישראל. בלי מערכת חינוך חזקה ועצמאית ובלי השקעה תקציבית אין עתיד למקום לזה. המצב רק ילך ויחמיר. מדינה שמחלישה את מערכת החינוך שלה תקבל חברה חלשה יותר ומפולגת יותר. המאבק הזה הוא חלק ממלחמת ההשרדות של מדינת ישראל כפי שאנו מכירים ואוהבים אותה.
בתור ילדה לא התעסקתי עם המשכורת של המורות, כולנו היינו צוהלים מדי מהעובדה שיש שביתה בכל שנה ב-1 לספטמבר ופחות התעסקנו למה בכלל יש שביתה. היום מפרספקטיבה של אדם בוגר, ועם נסיון של מישהי שחוותה כמה שביתות בתור בת של עובדת סוציאלית, אני מזועזעת מהפער העצום בין חשיבות העבודה לבין השכר. וכאילו שהפער הבלתי נסבל הזה הוא לא מספיק אז עכשיו גם דופקים אותם. את המורים, את הגננות, את הסייעות. בהחלטה לפגוע בתנאים שלהן, הממשלה הבריונית הזאת, לא פוגעת רק בהן, היא פוגעת בכולנו. כשצוותי ההוראה עובדים עבור שכר כל כך זעום הילדים והילדות שלנו הם אלו שמשלמים את המחיר.
במשך שנים מרעיבים ומרקיבים את מערכת החינוך. פעם תפקיד שר החינוך היה נחשב ״תיק חשוב״. פעם היו רבים עליו, והיום? יואב קיש הוא שר החינוך. אני חוזרת- יואב קיש אחראי לחינוך של הילדים והילדות שלנו!
איזו בושה.
ואי אפשר בלי להזכיר את הפרשה החמורה ביותר שנחשפה מאז קום המדינה- פרשת קטארגייט, שגם אם ייתה נכתבת על ידי תסריטאי הוליוודי הייתה נשמעת דמיונית- לשכת ראש הממשלה נמצאת בקשר רציף וממונת על ידי מדינת אויב. בזמן מלחמה. אותה מדינה שמימנה את טבח ה-7 באוקטובר. והם גם מסרבים להקים וועדת חקירה ממלכתית שתחקור ותתן תשובות לציבור על מה הוביל אותנו לאותה שבת שחורה. הם לא רוצים שנדע. הם לא יגידו את זה, אבל כל אחד ואחת יודעים מה החלק שלהם במחדל , הם יודעים שהאחריות והאשמה תוטל עליהם והם מפחדים. רבים כבר גילו את פרצופם האמיתי, אני מרגישה את זה גם אצלי בעיר הליכודית, אבל הם מפחדים שהבייס שלהם יגלה את האמת.
עלייה באלימות בכל הארץ. עלייה במקרי הרצח בחברה הערבית. רק אתמול נרצח ילד בן 8(!), עלייה ברצח נשים. עלייה בתאונות הדרכים. מה בכל זאת הצליח לרדת? תחושת הביטחון האישי, האמון והמוטיביציה לשרת את המדינה.
הממשלה הזאת צריכה ללכת הביתה, לא רק בגלל האידיאולוגיה שלה, אלא בגלל חוסר האמון, בגלל העובדה שהם מחריבים כל חלקה טובה ובגלל שם מקריסים את החברה הישראלית. הם מצליחים, בכשרון רב יש לומר, לרסק את המערכות הציבוריות- את הרווחה, את הבריאות, את החינוך ואת התחבורה. הם מסיתים, מפלגים, משסים ומעוררים שנאה. הם חייבים ללכת הביתה.
אני רוצה להודות לכל אחד ואחת מכם על הנחישות לצאת בכל שבוע להלחם על הבית שלנו ועל העתיד שלנו כאן. אתם מעוררי השראה ותקווה. שיהיה לכולנו שבוע טוב ושקט.
הנאום של ערן ליטמן אביה של אוריה אשר נרצחה ליד קיבוץ מפלסים בעת מנוסתה ממסיבת הנובה
שמי ערן ליטמן ואני אביה של אוריה אשר נרצחה ליד קיבוץ מפלסים בעת מנוסתה ממסיבת הנובה שברעים שם רקדה את ריקודה האחרון.
אספר את סיפורם של ארבעה אמיצים. שחר מנצור, שהמשיך בנהיגה כדי להביאם לחוף מבטחים, עד שמת מפצעיו. אוריה שלי ושרון חברתה שניסו להחיותו. הזהירו והצילו את חבריהם. שעות התחננו אוריה ושרון לעזרה שלא הגיעה. ורק אלי, אחיה של שרון, נזעק להצילן ונרצח גם הוא לידן. לבסוף, נפרדו בקור רוח מיקריהן. הקשר עימן נותק ב 8:45 בבוקר ולאחר 3 ימים נמצאה אוריה ללא רוח חיים, למרגלות עץ אקליפטוס. שרון חברתה נמצאה למחרת ומקום המצאה אינו ידוע.
מפלצות החמאס הם הרוצחים. וטוב שצה"ל סגר מעגל. חיסל את בכירי החמאס והאחראים לטבח מפלסים בפרט. נקמה לא החזירה את אוריה לחיים. זה לא הקל על כאבי. כעסי ותסכולי מופנה פנימה, אלינו. זה קרה בגללנו. באשמתנו.
לפני ה 7.10 האמנו שכסף יקנה שקט, מימנו, וחיזקנו את החמאס. נתנו לו להתעצם.
החמאס תיכון ופעל מתחת למכ”ם של המודיעין וב 7.10 הפתיע אותנו והיה טוב מאיתנו. כבש כחצי מיליון קמ"ר, רצח והרג 1320 אזרחים וחיילים וחטף 253 מטובי אנשינו.
כל המערכות כשלו. צבאיות ואזרחיות. אנחנו מדינה יהירה שמתנהלת ולא מנוהלת. עם פריצת הגדר. נשלף הקלף הראשון וארמון הקלפים היהיר של ישראל התמוטט. המדינה קרסה ולא תפקדה חודשים רבים. אזרחים נכנסו לוואקום השלטוני והצילו את המדינה.
לא ביקשתי את ראשו של אף אחד. רק שילכו לביתם ויעשו חשבון נפש בשארית חייהם.
ראיתי את פניו הכואבות והמיוסרות של הרצי. ראיתי אב מיוסר שאיבד את ילדיו ושולח בכאב את אחיהם להילחם ואולי אף להרג. גם בפניהם של שאר מפקדי הצבא השב"כ ראיתי את הכאב והבושה.
בעיניים מושפלות קציני צה"ל ומפקדי השב"כ לקחו אחריות ולא האשימו את הכפופים להם.
באוקטובר 23 מונה תת אלוף במיל גל הירש לאחראי בעיניין החטופים. רתחתי כי להבנתי היו בכירים ומתאימים ממנו והרגשתי שהמינוי פוליטי. ולאחר זמן קצר ראש הממשלה צייץ, מחק והאשים את ראשי הצבא והשב"כ במחדל 7.10. דבר לא השתנה.
ראש הממשלה חושש מועדת חקירה ממלכתית יותר מאשר מבית הדין שבהאג. ובאומרו שהוא מסרב להקים ועדת חקירה ממלכתית כי הוא יודע את מסקנות הועדה הודה באשמתו.
הלואי ובממשלה ובכנסת היו אנשים עם אלפית מהאומץ של אלי, שרון ואוריה. הם פחדנים חסרי עמוד שידרה ומוסר אשר שומרים על כסאם ומלכם. כיבדו ונהנו מפסיקת בג"ץ שאיפשר לנתניהו להקים ממשלה ומסרבים לכבד את חוק ועדת חקירה ממלכתית. מפקירים את חיילי צה"ל מפני תובעי ושופטי האג. שרים אומרים שזאת שנה של נס, קוראים לפשעי מלחמה ושואפים לישב מחדש את עזה. ולא מחזירים את החטופים הנמקים.
הם מחבלי כאוס. ובכאוס שנוצר מבעירים את האש בגדה. מגרשים אנשים מבתיהם וגורמים למיואשים להצטרף לטרור, להפוך למפלצות ולהרוג ישראלים.
אנחנו בימים נוראים. כל חטופה שחובקה ע"י אביה פילח את הלב ומסמר נוסף ננעץ בארון. אך דלת חדשה לחיים נפתחה. וכולם חייבים לחזור במהירות וללא תנאי. גם החללים והנרצחים. הם הופקרו ואין לנו את הזכות לנהל משא ומתן. וממשלת ישראל עושה הכל כדי להחריב ולסכל את החזרתם לחיק משפחתם. הכל קשור להכול.
מלך האופל. יד ימינו של השטן השתלט בעזרת משרתיו הבזוים על מדינת ישראל וכיסה אותה בענן אפל ושחור.
ערב טוב נס ציונה.
תודה לכם על שאתם יוצאים מבתיכם ומגיעים לכאן. שאתם מתמידים, נחושים ולא מוותרים. תודה רבה. ביחד נשנה ונתקן את המדינה ונפזר את הענן השחור והאפל מעלינו. נחזיר את השמש שתשוב להאיר מעלינו וילדינו שעזבו יחזרו.
מלאך המוות ביקר את משפחתי פעמים. אמי איבדה את אביה שמעולם לא פגשתי וכעת אני את בתי. עלינו לעשות הכל שמשפחת השכול לא תגדל. עלינו לבחור ולעשות את הדברים המדויקים עבורינו. עם חשיבה ותכנון. לקדם תהליכים ארוכי טווח שיצמצמו ויעלימו את מפלצות הטרור.
הדבר הנכון עבורינו זה לחיות בדו קיום בטוח עם שכנינו. ממרוקו שבמערב ועד אינדונזיה שבמזרח. להסכים ולקבל את ההצעות לשנות את יהודה, שומרון ועזה. לתמוך בהשקעה בתשתיות אזרחיות ובחינוך כדי שעוד 10 או 20 שנה יגדל דור צעיר שיזניח את הטרור ויבחר בחיים. יהיו עליות ומורדות, אך עלינו לחזור ולהיות עם שוחר שלום.
יש לי חלום. שתתעוררו מחלום הבלהות שלכם ושחייכם ישובו למסלולם. אשמח בשמחתכם.
ואני. אני אמשיך לחלום ולהתגעגע לאוריה שלי.
הנאום של ד"ר אביבה בריינר במחאת נס ציונה
ערב קשה, נס ציונה.
כל הכבוד שאתם שוב כאן!
שבוע נוסף עובר על מדינת ישראל ומציב אותנו מול מציאות כואבת וקשה:
רק בשבוע האחרון, חמישה חיילי צה"ל נהרגו בתמרון המחודש בעזה.
הודעה מטלטלת על שלושה חטופים שחייהם בסכנה – ואולי כבר אינם בין החיים.
עדיין 59 חטופים נמצאים בעזה, לפחות 21 מהם ידועים כחיים, אך חייהם בסכנה.
עשרות אלפי חיילי מילואים גויסו שוב – בפעם השלישית, הרביעית, או יותר.
האם מדובר במאבק של ניצחון מוחלט?
או במאבק על שרידות הממשלה עד סוף 2025?
ובזמן שכל אלה מתרחשים, בחודש מרץ האחרון עבר חוק התקציב – פה אחד!
ובו: חוק ההסדרים שדורש "ייעול כלכלי" כלומר, קיצוץ של 3.3% בשכר עובדי המדינה. המסתכם ב-9.2 מיליארד ₪
לא סגירת משרדים מיותרים חלילה לא השואה בנטל בין המגזרים
המשמעות? פגיעה ישירה במי שנמצאים כבר חודשים מתחת לאלונקה – רופאות.ים, אחיות, אנשי טיפול, מורות, פסיכולוגיות.ים, וכל מי שמחזיק את החברה הישראלית בימי משבר ומלחמה.
ומי לא נפגע?
אלו שזכו למיליארד וחצי ש"ח בכספים קואליציוניים. מוסדות הפטור!
ואלה שוועדיהם ידעו לעמוד על שלהם כמו חב' חשמל, ועובדי הנמלים למשל, שלא לדבר על חברי הממשלה, חברי הכנסת והבכירים במשק .
התגובה של שר האוצר, בצלאל סמוטריץ, רק הוסיפה שמן למדורה.
במכתב אישי למורים הוא כינה את השביתה: "מיותרת וחסרת אחריות... בזמן שמאות אלפי מילואימניקים יוצאים להילחם על הבית."
רבות מהמורות והגננות הן עצמן משרתות מילואים, או בנות זוג ואימהות לחיילי ומילואימניקים!
הן אלה שפתחו מסגרות חינוכיות בבתי מלון למפוני הדרום אחרי ה-7 באוקטובר.
הן אלה שעמדו בחזית הנפשית מול ילדים המומים, כשהמדינה עוד לא התאוששה מההלם. הן אלה ששמו בצד את דאגותיהן האישיות מתוך דאגה לתלמידיהן.
התייחסות מזלזלת למערכת החינוך אינה חדשה – אבל הפעם היא בלתי נסבלת.
שאלה לראשי הערים, לחברי הכנסת מהקואליציה והאופוזיציה, לוועדי ההורים לציבור כולו:
איפה אתם?
כשראשי ההסתדרות מוכרים את זכויות העובדים תחת הכותרת של "אחריות לאומית"
זו שעת מבחן לכם! זו הזדמנות נדירה לעמוד לצד המורות, הגננות ואנשי החינוך.
אלו שפועלים במסירות, בתנאים בלתי אפשריים, מתוך שליחות ערכית –
וצריכים אותנו עכשיו יותר מתמיד.
ההסכם שיפה בן-דוד אמורה לחתום עליו תחת לחץ, גרוע אפילו מההפחתה המקורית.
הוא פוגע בוותק, בפנסיה, בקידום.
ולא פחות חשוב – הוא פוגע בכבוד ובתחושת השליחות של אנשי חינוך.
האם שכחנו מי חינך את הדור שנלחם כיום באומץ ובגבורה מתוך שליחות?
מי הצמיח את המהנדסים.ות , הלוחמים.ות , הרופאים.ות, אנשי ונשות התעשייה והתרבות – כולם התחנכו בידי אותן מורות וגננות.
ועכשיו? הן עוזבות מתוך ייאוש ועלבון
מי אמור לחנך את הדור הבא? אנשי ונשות מקצוע מסורים ומוכשרים שדוחקים אותם החוצה? מזמינים אותם לשימועים במשרד החינוך? רדופים כאילו היו אויבי המדינה? מי יבוא במקומם?
חינוך זול יעלה לנו ביוקר
אני קוראת להתגייסות של הציבור כולו:
עמדו לצד מערכת החינוך הממלכתית.
אל תיתנו לה לקרוס בשתיקה.
קוראת לכולכם להצטרף להפגנת ענק של ציבור המורים ביום ד' 14.5 ככר הבימה 7 בערב נאבקים על החינוך בישראל
בכבוד ובהערכה,
ד"ר אביבה בריינר
מורה, מנהלת אגפי חינוך, מפמ"ר מדעים
מחזיקת תיק חינוך בנס ציונה – לשעבר
