טעם של פעם: האמפיתיאטרון של נס ציונה בגן נווה
27.08.22 / 17:16
העיתונאי הוותיק דוד אפלבוים פרסם בשנות ה-60 ידיעות מקומיות על נס ציונה בעיתון ידיעות אחרונות. אחת מהכתבות עסקה בהרחבת האמפיתיאטרון, שנתן מענה לקהל שרצה לראות הצגות, מבלי להתמודד עם "מסתננים", שוטרים על סוסים וזריקות אבנים. והכל למען התרבות.
טעם של פעם: האמפיתיאטרון של נס ציונה
בתחילת שנות ה- 60 התחיל להתפרסם בעיתון "ידיעות אחרונות", בימי שישי, עמודים מקומיים אזוריים, שכללו בין השאר ידיעות גם על נס ציונה.
העמודים הללו התחילו את המושג עיתונות מקומית, שהלך והתפתח במשך השנים, והיווה את הבסיס גם לעיתון המקומי של נס ציונה.
כשפתחו בנס ציונה את קולנוע "נוה", שכבר אינו קיים היום, בפינת הרחובות הבנים – העצמאות, הכין העיתונאי הוותיק דוד אפלבוים ידיעה קטנה על הסרט הראשון שהוקרן בו ונקרא "נעלים אדומות".
אפלבוים העביר אותה לידיעות אחרונות והיא פורסמה בעמוד האזורי. מאז, העביר אפלבוים לידיעות אחרונות חומר באופן שוטף, שהתפרסם בעמוד זה. לפרסומים היו הד רב בנס ציונה, שהייתה אז מושבה, שכולם הכירו בה אחד את השני. בשבועות הקרובים נסקור כמה מהכתבות שעלו אז לעיתון, ויצרו הרבה מאוד עניין.
אפלבוים מספר: "היו חומרים שכתבתי ביוזמתי והיו חומרים שהמערכת ביקשה ממני לכתוב. הכתבות התפרסמו בשמי המלא או בשמות עת כגון: דוד שביט או דוד תפוחי. כן כתבתי מדי פעם בעיתונים אחרים, שהיו ואינם עוד, כגון: "למרחב", בטאון מפלגת אחדות העבודה, או "דבר" בטאון ההסתדרות".
הוקם השנות החמישים ומשך גם מתפלחים
אחת הכתבות, שפורסמה בספטמבר 1964, עוסקת בהרחבת האמפיתיאטרון בנס ציונה. האמפי הוקם כעשור קודם לכן לרגלי החורשה המפורסמת, ממנה נמלטו ערבים במלחמת העצמאות. המקום שופץ, דשא ננטע בו והפכו אותו למקום ראוי אליו הגיעו אנשים כדי ליהנות מקצת תרבות.
האמפי היה מיועד להצגות, משום שהקולנוע המקומי לא התאים לכך. עם זאת, עם האמפי הגיעו בעיות, והרבה מאוד אנשים היו מסתננים לשורות הראשונות ופוגעים בחוויה של הקהל המשלם.
כדי למגר את התופעה, הוצבו במקום שוטרים על סוסים, אך עשו זאת בהצלחה מעטה מאוד, כאשר המסתננים המשיכו לחגוג על חשבון הקהל המשלם. לאחר מכן, הוקמו חומות, אך אותם נערים מסתננים עלו על עצים גבוהים, יללו, הפריעו ואפילו זרקו אבנים על הקהל שרק רצה לבוא ולראות הצגה. לכן, עלה הצורך בהרחבה ושיפור של האמפי המפורסם, והתאמתו לצרכים העכשוויים במקום.
באותו שיפוץ מפורסם, הוגבהה החומה, הוקם תריס בפני שוכני העצים ומושבי הבטון הוחלפו במושבי עץ מתקדמים. "בקרוב", כך כתב אפלבוים בכתבתו, "יהיה אפשר לראות הצגות בנס ציונה ללא הפרעות"..
ובכן, כמעט 60 שנים מאוחר יותר, נס ציונה היא עדיין עיר של תרבות, עיר של הצגות, הופעות וסרטים, ועיר שכיף לבוא אליה וליהנות ממה שיש לה להציע. בסיכומו של דבר – אותה גברת, אבל בשינוי גדול של אדרת.
