ורדית לוי בתובנות על פרשת השבוע- פרשת ויגש וסיפור יוסף ואחיו

אילו הרגעים האלה היו חלק מתוכנית ריאליטי היה נשבר שיא של אחוזי הצפייה. נאומו הכנה ומלא הרגש של יהודה, בכיו של יוסף והגילוי המפעים: אני יוסף! הם רגעים עוצרי נשימה, לא רק בגלל הדרמה הגדולה אלא בגלל האנושיות החשופה. היכולת לקבל אחריות מצד אחד והיכולת לשחרר את האיפוק מצד שני פותחי לב ומעוררי השתאות.
אבל לא רק זה היה שם, בתחילת פרשת ויגש.
הייתה גם תוכחה, לא ממש סמויה, והיו פחד ובושה.

"אֲנִ֣י יוֹסֵ֔ף הַע֥וֹד אָבִ֖י חָ֑י" - שואל יוסף והמפרשים תוהים. אחרי נאומו של יהודה יש בכלל ספק שיעקב חי?
הרי יהודה התבסס על חיי אביו בנאום ומסביר שהאב הקשיש לא יוכל לעמוד בצער אם בנימין יעלם.
הוא שואל בסיום נאומו המבריק: "אֵיךְ֙ אֶֽעֱלֶ֣ה אֶל־אָבִ֔י וְהַנַּ֖עַר אֵינֶ֣נּוּ אִתִּ֑י פֶּ֚ן אֶרְאֶ֣ה בָרָ֔ע אֲשֶׁ֥ר יִמְצָ֖א אֶת־אָבִֽי:"

הכלי יקר ומפרשים נוספים מסבירים ששאלתו של יוסף: "העוד אבי חי" אינה שאלה אלא תוכחה. איפה הייתם כשהחלטתם להשליך אותי לבור ולמכור אותי? למה אז לא חשבתם על אביכם? על הצער שיגרם לו?
והם שותקים בפחד ובושה כי הם מבינים שהבסיס לטיעון שהציג יהודה לוקה בחסר.

הם לא היחידים שהטיעון שלהם לא באמת מלמד על איכות מעשיהם וטוהר מחשבתם.
כולנו לוקים בזה כך או אחרת כיחידים וכציבור
ולכן המפרשים לא משאירים את התוכחה הזו כטענה ייחודית של יוסף לאחיו. הם מבקשים מאתנו לקחת את הסיפור הזה כסיפור מכונן לחיינו ורומזים לנו לראות איפה אנחנו מציגים חזות אחת אבל נוהגים אחרת כשנוח לנו, כשהתנהגות קלוקלת מתאימה לסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו.

אתמול נערך טקס השבעת ממשלה חדשה והצעקות וחוסר האיפוק והטחת האשמה היו חלק מצלילי הרקע שלה (גילוי נאות - איני צופה בכל מה שקשור בפוליטיקה עכשווית, אבל ממה ששמעתי 'אין חדש תחת השמש' נכון גם בכנסת ישראל לדורותיה). המוסר הכפול של חלק גדול מנבחרינו, ההתפארות בהישגים, ההצהרות שלפעמים אין קשר בינן למציאות הנרקמת בחדרי חדרים מחדדים את קריאתו של יוסף "העוד אבי חי!" ומזכירים לנו לראות וללמוד מה לא לנסות בבית.

לעומת זאת, בהבדל חד עד כאב נפרדנו השבוע מדמות מיוחדת במינה, הרב דרוקמן זצ"ל, ומתוך ההספדים ומתוך הסיפורים המרגשים שצצים בכל מקום למדנו איך נראו החיים של אדם שהציג עצמו תמיד בתור חיים, רק חיים, ואיך האיש הצנוע, החם והאמיתי היה גם נאה דורש נאה מקיים, בכל מקום ובכל זמן. אין לי ספק שכשעלה למעלה ונשאל אם מעשיו הפחות גלויים היו זהים להצהרותיו יכול היה להנהן בראשו בוודאות גמורה ובחיוך קל.

איך אנחנו נענה על השאלה הזו בבוא העת?  זה כבר תלוי בבחירות שלנו, הגלויות והסמויות.

שבת שלום