"כל הצד השמאלי של הפנים של אמא שלנו התעקם, תזניקו אמבולנס!". לקראת יום המודעות הבינלאומי לשבץ מוחי
28.10.25 / 21:11
מה אפשר ללמוד מחיוך ולהציל חיים במקרה של שבץ מוחי?. קראו את הסיפור המרגש של יעל דורנבוסט, בת ה-52 מקרית מלאכי שחייה ניצלו הודות לתושייה של בני משפחתה.
במגן דוד אדום מפרסמים כי מיום השבץ הבינלאומי האחרון שצויין בתאריך 29.10.24 ועד היום, החובשים והפראמדיקים של מד"א העניקו טיפול רפואי ופינו לבתי החולים ברחבי הארץ 13,331 מטופלים עם חשד לאירוע מוחי, שממוצע גילם הינו 72.
"כל הצד השמאלי של הפנים של אמא שלנו התעקם, תזניקו אמבולנס!"
לאיזה ילד בוכה לא נאמרה הקלישאה המוכרת 'חיוך הוא הקו העקום שמיישר את הכל?' חיוך הוא באמת דבר משמח, אבל בחלק מהמקרים כשהחיוך עקום - הוא יכול להעיד על סכנת חיים כמו בסיפור של יעל דורנבוסט, בת ה-52 מקרית מלאכי.
ליעל יש מסורת יחד עם בעלה יצחק ובנותיהם התאומות, מאי ושיר - אחרי כל הופעה ללכת לאכול יחד גלידה. כך הארבעה חשבו שיהיה גם הפעם, כשההופעה של הזמר האהוב עליהם באשדוד הסתיימה, אך אז יעל החלה לחוש חולשה ונימול ברגליים עד כדי קושי ללכת. מיד התאומות התקשרו למוקד החירום 101 של מד"א כשהן צועקות בבהלה "כל הצד השמאלי של הפנים של אמא שלנו התעקם, תזניקו אמבולנס!".
דקות אחדות לאחר מכן, הגיע אמבולנס של מד"א בראשות חובש בכיר ירין גזית, חובשת רפואת חירום זיו סונגו ומתנדבות הנוער, מגישות העזרה הראשונה אלינור בלוך ותהל קינן בן חמו שבדקו את יעל, הבינו כי היא יעל עוברת אירוע מוחי ופינו אותה לבית החולים במהירות כשהיא בהכרה מלאה ומבולבלת, "ביחס למצב שהיינו בו, הדרך לבית החולים הייתה די מצחיקה כי מצד אחד ידענו שאמא במצב לא טוב וגם ראינו את הסימנים הברורים לכך, אבל מצד שני אמא לא הפסיקה לדבר על כמה שהיא רוצה גלידה. היא לא הבינה אפילו מה היא עוברת. זה עזר לנו להירגע, אנחנו לא רגילות לראות את אמא כל כך מבולבלת וזה היה לא קל", שיחזרה מאי.
"ישר כשהגענו ובדקנו את יעל לא היה אפשר להתעלם מהשפתיים והפנים שהתעקמו ומהקושי שלה ללכת - סימנים שיכולים להצביע על אירוע מוחי, ולכן לא לוקחים סיכון וישר מחייגים 101 למד"א, כפי שבנותיה התאומות עשו", אמר חובש בכיר במד"א ירין גזית והסביר, "שבץ מוחי עלול לגרום לנזק בלתי הפיך למטופל, זיהוי מוקדם וטיפול מתאים הם אלו שיכולים לצמצם ואף למנוע את הנזק ולכן חשוב לפעול במהירות מרגע הופעת הסימנים".
במשך תקופה ארוכה יעל הייתה מאושפזת בבית החולים עד שעברה לשיקום ארוך ולקראת יום המודעות הבינלאומי לשבץ מוחי היא נפגשה עם צוות מד"א שהציל את חייה. "הדבר האחרון שאני זוכרת הוא שבסוף ההופעה היה לי קושי ללכת ומאז רק את בית החולים", משחזרת יעל ועוד מוסיפה לומר בהתרגשות.
"אני גאה בתאומות שלי שידעו והכירו את הסימנים וקראו לכם במהירות לעזרה - הידע הזה הוא משהו בסיסי ומציל חיים שכל אחד צריך לדעת. תודה לכם שהגעתם ופעלתם בצורה מקצועית כדי שאקבל את הטיפול שהציל את חיי". ירין החובש משיב לה בהתרגשות לא פחותה, "אני שמח לראות אותך סוף סוף מחייכת חיוך יפה, סימטרי ובריא, הבנות שלך פעלו בצורה נכונה ובזכותן הצלחנו להביא אותך לבית החולים במהירות האפשרית ולמנוע נזק בלתי הפיך ובכלל שתזכי ללכת עוד פעם להופעה ולאכול אחריה גלידה עם משפחתך".
כדי לבחון את החשיבות בפינוי באמצעות אמבולנס בקרב מטופלים עם חשד לשבץ מוחי, מד"א בשיתוף אוניברסיטת בן גוריון בנגב והמרכז הרפואי האוניברסיטאי סורוקה ביצעו מחקר להשוואה בין מטופלים שהגיעו עצמאית לבית החולים לבין מטופלים שהגיעו עם אמבולנס לבית החולים, מהנתונים נמצא כי המטופלים שהגיעו באמבולנס הזמן החציוני (בין קבלת הקריאה במד"א, הטיפול הראשוני, הפינוי לבית החולים ועד להגעה לבדיקת CT) עמד על 42 דקות לעומת מטופלים שהגיעו עצמאית והזמן החציוני שלהם עמד על שעה ו-51 דקות.
"שבץ מוחי הוא מצב חירום רפואי שהשלכותיו תלויות בזמן. זיהוי השבץ ומתן טיפול רפואי במהירות, משפיעים באופן דרסטי על תוחלת ואיכות החיים של המטופל", מסביר סמנכ"ל רפואה ושירותי הדם במד"א ד"ר רפאל סטרוגו ומוסיף לדבר על זיהוי הסימנים, "ניתן לזכור את הסימנים האופייניים לאירוע מוחי לפי ראשי התיבות יח"ד: י-דיים - חולשה בידיים או ברגלים, ח-יוך - שפה שמוטה או אי סימטריה בפנים ו- ד-יבור - דיבור לא ברור או בעיות בהבנה של המטופל כשמדברים אליו. בנוסף יתכנו גם הסימנים - בעיות הליכה, סחרחורת פתאומית, אובדן שיווי משקל או חוסר בקואורדינציה, חוסר תחושה פתאומי בפנים, ביד או ברגל, בדרך כלל בצד אחד של הגוף, קושי או בעיה בראייה בעין אחת או בשתיהן או אישונים לא שווים, כאב ראש פתאומי חמור וקושי בבליעה. ברגע שעולה חשד לאירוע מוחי, יש לחייג מיד למוקד החירום 101 של מגן דוד אדום ולהזעיק צוות מד"א, יש להושיב את המטופל במנוחה וחשוב לזכור את הזמן האחרון בו החולה התנהג כבשגרה או את הופעת הסימנים והסימפטומים להמשך הטיפול בבית החולים. אם יינתן טיפול תרופתי מוקדם ככל האפשר מרגע הופעת הסימנים הוא עשוי להעלות את סיכויי ההחלמה ויכול להפחית נכות בטווח הארוך ".

