לרגל יום כדור הארץ - סגן רה"ע ויו"ר ועדת איכות הסביבה, נאור ירושלמי - בטור מיוחד
22.04.21 / 15:55
לרגל "יום כדור הארץ" שמצוין היום (22.4) בכל העולם, הכינה הממשלה הפתעה נעימה לאזרחי ישראל, כשפרסמה שתי תכניות אסטרטגיות מקבילות לצמצום פליטת גזי חממה, הפחתת זיהום האוויר ומעבר לאנרגיה מתחדשת.
אבל אין בכך די לדעתו של נאור והוא אומר: לשם כך מוטל עלינו, נבחרי הציבור והפקידות המקצועית, להתעלות מעל הניהול השוטף והתפישות המסורתיות, ולהיערך למשבר האקלים, שהוא אתגר הרבה יותר גדול – ומאיים – שמתקרב אלינו במהירות.
צריך להגיד ביושר – השרים גילה גמליאל ויובל שטייניץ, שחתומים (בנפרד) על שתי התכניות, מובילים מדיניות אקלים שלא היתה כמוה בעבר, ומציבים יעדים לאומיים משמעותיים - הרבה יותר ממה שהעזו הממשלות הקודמות. גמליאל ממשיכה את הקו הנחרץ שלה, שכלל גם הרחבת חוק הפיקדון לבקבוקים גדולים וביטול הקמתן של משרפות פסולת. שטייניץ החליט על סגירת תחנות הכוח השורפות פחם עד שנת 2025, ומשקיע רבות בעידוד תחבורה חשמלית.
אבל לדאבוננו, לא רק ששני השרים לא מצליחים להסכים על תכנית משותפת, היעדים בשתי התכניות שמרניים מידי, ורחוקים ממה שנקבע במדינות OECD.
זה לא סוד שההתעוררות בנושא זה בארץ וברחבי העולם נובעת, בין היתר, מחילופי הנשיאים בארה"ב, ובצורך להתיישר לפי הרוח החדשה הנושבת מוושינגטון. אבל משבר האקלים, שכבר הוגדר בתור האיום הגדול ביותר של תקופתנו, לא נותן לנו זמן לצעדים קטנים, גם אם הם בכיוון הנכון, אלא מחייב אותנו לפתוח בריצה מהירה – כאן ועכשיו! זה הזמן לצעדים נועזים ומשמעותיים, כאלו שמשנים את מהלך הדברים, ולא רק מתקנים אותם בשוליים.
מה שחסר כיום במדיניות הסביבתית של ישראל, לנוכח התכניות הסותרות והמריבות הפוליטיות, הוא חזון. דרושה לנו מנהיגות לאומית מפוכחת ונועזת, שמבינה שמעבר לפרטים ולאחוזים יש צורך במהפך תפישתי במגוון רחב של תחומים, ושתפעל לשנות סדרי עדיפויות והקצאות תקציביות. לצד זאת, צריך יהיה לעבור משיטת ניהול "טריטוריאלית" לשיטה של שיתופי פעולה בין-משרדיים לקידום החזון המשותף, תוך צמצום האגו האישי והארגוני של הנוגעים בדבר.
כמו בממשלה, כך גם בשלטון המקומי, דרוש לנו כיום חזון לעיר מקיימת, שלוקח בחשבון את השפעותיו ההולכות ומתגברות של משבר האקלים על חיינו, ואת התחזיות לגידול האוכלוסייה בערים. חזון הוליסטי כזה יעטוף ויקדם את כלל הפעילויות הרלוונטיות, ויכוון את הצעדים העתידיים, החל מחינוך סביבתי, דרך התחדשות עירונית, עידוד תחבורה חשמלית ופאנלים סולאריים – ואפילו הגינון הציבורי והטיפול בעצים במרחב העירוני. כמובן שיהיה צורך גם בשינוי סדרי עדיפויות תקציביים כדי לתמוך בתפישה החדשה.
יישומו של חזון זה צריך להיות מבוסס על שקיפות מלאה ושיתוף אמיתי של הציבור, כדי לוודא שהשינויים שייעשו יתקבלו בהבנה, יאומצו בידי הציבור ויהיו אפקטיביים. יש לכך חשיבות מיוחדת עקב השינויים שנצטרך כולנו לעשות באורחות חיינו בעשור הקרוב, כמו הפרדה מלאה של הפסולת, הגברת השימוש בתחבורה ציבורית, צריכה מושכלת, הפחתת בזבוז מזון ועוד.
לשם כך מוטל עלינו, נבחרי הציבור והפקידות המקצועית, להתעלות מעל הניהול השוטף והתפישות המסורתיות, ולהיערך למשבר האקלים, שהוא אתגר הרבה יותר גדול – ומאיים – שמתקרב אלינו במהירות.
