מוטי קליינמן בטורו השבועי: על האמונה בעתיד טוב, למרות הספק.

על האמונה בעתיד טוב, למרות הספק.

ה' כורת את "הסכם אברהם" הראשון, אם תרצו, בפרשת לך לך.
"הבט נא השמימה וספור הכוכבים… כה יהיה זרעך" (ט"ו, 5)
בעידן של חוסר ודאות, אברהם לומד לראות כוכבים גם בתוך החושך. חזון מחייב סבלנות, תקווה, והיכולת לדמיין עתיד אחר.

חז""ל מסבירים: "מפני מה נענש אברהם? שהטיל ספק באמירה "במה אדע כי אירשנה". חז"ל מתמודדים עם הרגע שבו האמונה מתערערת, ומלמדים שגם הדמויות הגדולות ביותר מתמודדות עם ספקות ומשברים, ודווקא שם צומחת אמונה עמוקה יותר.

רש"י כותב:
“כה יהיה זרעך, שיהיו מבהיקים ככוכבים.”
כלומר, לא רק מרובים, אלא מוארים. יש כאן הבטחה רוחנית, לא רק כמותית. עם ישראל מיועד להאיר בעולם, לא רק להתקיים.
רמב"ן מדגיש את ההקשר של הבטחה
ארוכת טווח, שנראה שלא מתגשמת מיד, אך חייבת להיקלט בלב כאמת.
כיום,
בעולם שבו ההבטחות נבחנות בטווח הקצר בלבד, אפשר להקיש על סבלנות אמונית ואסטרטגית.

הרב יונתן זקס טוען:
"אברהם היה הראשון שראה את העתיד לא רק כהמשכו של העבר, אלא כמשהו שונה, שאפשר לברוא באמונה."
שינוי אינו רק אפשרי, אלא הכרחי, והוא מתחיל בתודעה. מרטין לותר קינג אמר:
"אמונה היא לקחת את הצעד הראשון, גם כשאינך רואה את כל גרם המדרגות."
זו אותה רוח של אברהם במאבק לצדק, וזה מסר אוניברסלי של תקווה.

דוד בן גוריון היה מציאותי:
"בישראל, כדי להיות ריאלי, צריך להאמין בניסים."
זהו חזון שאינו נשען על מה שרואים, אלא על מה שמאמינים שאפשר.

כדי להמריא, לפעמים צריך לעצום עיניים. אברהם לא רק הסתכל לשמיים, הוא התחיל לבנות אותם.
ואנחנו נמשיך לבנות, ולסמוך על הנס. ככה אנחנו.
שבת שלום חברים.