אמיר שפרלינג הנפלא בא חשבון עם תועמלני ערוץ 14 "הפטריוטים"...
[email protected]
18.06.26 / 09:29
תגים:
אמיר שפרלינג
,
איראן טראמפ
,
הפטריוטים
מתוך הטור:
״הטרגדיה״ האמיתית כאן אינה שטראמפ עשה טראמפ. אלא שלמעודדות ביציע פשוט נגמרו התירוצים. אין להם שום יועמ״שית מתחת למיטה שאפשר להאשים. שקמה ברסלר לא הסתננה לחדר הסגלגל עם מגפון, ואחים לנשק לא ניסחו הסכמים בטהרן.
---קלטו את האירוניה החולנית: הם כל כך לא מסוגלים להודות שטעו, שהם עומדים בתוך בית שעולה באש, ומאשימים אותנו שאם אנחנו היינו מזמינים מכבי אש, הכבאית בטח הייתה דורסת להם את החתול...
אמיר שפרלינג הנפלא בא חשבון עם תועמלני ערוץ 14 "הפטריוטים"...
ביום שטראמפ נבחר, האולפן של ״הפטריוטים״ בערוץ ״המורשת״, 14 בשלט, נראה כמו חגיגת בר-מצווה באולמי בונבון.
אנשים רקדו סביב שולחנות, שתו שמפניה חמה מכוסות פלסטיק, ושרו שירי הלל לאיש עם השיער הכתום. הם היו בטוחים שזהו, אמריקה בידינו. טראמפ הוא המשיח. דונלד בן פרד הם קראו לו.
ואז בבוקר שאחרי הם קמים למציאות עם האנגאובר נוראי. המשיח התעורר והחליט לעשות ביזנס. פתאום, אותו טראמפ בדיוק, זה שכולם ידעו מראש שימכור את סבתא שלו בשביל הנחה במס חברות וקצת נפט זול, חתם הסכם עם איראן. הסכם שהוא חתיכת אסון היסטורי, שמוחק בטיפקס את כל מטרות המלחמה של נתניהו.
פתאום מתברר שאף מטרה לא הושגה: משטר האייתוללות לא הופל, האורניום המועשר לא הלך לשום מקום, והטילים הבליסטיים עדיין מכוונים אלינו כי ״אם לכולם יש טילים אז גם לאיראנים צריכים להיות״.
ובאולפן? דממה של בית קברות. תוך עשרים וארבע שעות בדיוק, המשיח הכתום הפך ממושיע לגרגמל, להמן הרשע, ולבוגד הכי גדול שיש.
יש משהו כמעט פואטי בלראות את זה קורה מהצד. ממש כמו לראות מישהו מחליק על קליפת בננה שהוא עצמו התעקש להניח שם, ואז צועק שאתה סמולן עוכר ישראל כי העזת להזהיר אותו שהיא מונחת שם.
מותר לנו לחייך חיוך קטן ומריר. יש עונג משונה לראות איך בלון הנרטיב מתפוצץ מול קיר המציאות. אבל רגע אחרי, הבטן מיד מתהפכת. כי הקליפה שזרוקה עכשיו על הרצפה רדיואקטיבית לחלוטין. וכולנו תקועים יחד איתם באותו חדר בדיוק.
״הטרגדיה״ האמיתית כאן אינה שטראמפ עשה טראמפ. אלא שלמעודדות ביציע פשוט נגמרו התירוצים. אין להם שום יועמ״שית מתחת למיטה שאפשר להאשים. שקמה ברסלר לא הסתננה לחדר הסגלגל עם מגפון, ואחים לנשק לא ניסחו הסכמים בטהרן.
יש פה רק מאה אחוז של כישלון מרוכז, רשום בטאבו על שמו של בנימין נתניהו, ועל אלו ששמו את כל הז'יטונים על הרולטה שלו.
אז מה עושים כשאין את מי להאשים במציאות? ממציאים מציאות חלופית
זו התחמושת האחרונה שנשארה להם במחסנית. ״אתם שם בשמאל״, הם צועקים מהמסך, ״אתם רציתם את קמלה האריס! הייתם מביאים עלינו אסון!״
קלטו את האירוניה החולנית: הם כל כך לא מסוגלים להודות שטעו, שהם עומדים בתוך בית שעולה באש, ומאשימים אותנו שאם אנחנו היינו מזמינים מכבי אש, הכבאית בטח הייתה דורסת להם את החתול. הם מעדיפים להישפט מול פנטזיה של אסון שלא קרה, רק כדי לא להתמודד עם האסון האמיתי שהם חתומים עליו.
הם כל כך רצו להכניס אצבע בעין לכל מי שלא חושב כמותם, שהם עיוורו את עצמם לדעת. והתעוררו בבת אחת לתוך סרט תעודה איראני. אז מה עכשיו? האסימונים מתחילים ליפול, לאט וביסורים.
אין שם רגע של הארה קדושה שבו יצעקו ״טעינו!״ זה עובד אצלם אחרת.
זה יתבטא בעיניים מושפלות בתור לקופה, מבט מתחמק במונית, שקט רועם בוואטסאפ המשפחתי ועייפות חומר נוראית לקראת הבחירות.
כי כשהאולפן מחשיך ונגמרים התירוצים, הדבר האחרון שנשאר זה לעמוד לבד מול המראה. ופתאום הם מגלים שגם למראה, ממש כמו למציאות, אי אפשר לקרוא ״שמאלנית״ רק כי לא אוהבים את מה שרואים.
