"בוא נדבר דוגרי.." מבט נוקב על יחסי יהודים וערבים בסירטון של אוריה רוזנמן

בפוסט שלווה את הקליפ הוא כתב כך:

הקליפ בוטה, המסר הוליסטי: באמת קשה להודות – אבל כולנו גזענים במידה מסוימת, וזו לא אשמתנו. נולדנו למציאות מורכבת ומטורפת; חונכנו על נראטיב אחד של כאב, שנאה ומלחמות. מנהיגינו לא מודים בחוסר יכולתם להמציא פתרונות, הסטטוס-קוו נשמר, והפחד מעוור אותנו וקובע את המדיניות שמעצבת את חיינו. זה לא חייב להמשיך להיות ככה.

לנו הדור הצעיר נמאס מהטראומות שירשנו מההורים. אנחנו רוצים להקים משפחות, להתפרנס בכבוד ולחיות בשלווה. אנחנו מבינים שכדי שנוכל להיות בטוב, גם לשכנים שלנו צריך להיות טוב. יודעים שאמנם יש קיצוניות, אלימות ושוני מהותי בינינו, אבל גם יש דמיון, סקרנות, ואינטרסים משותפים. עכשיו זו ההזדמנות לשים את הקלפים על השולחן ולפתוח את טראומות העבר. המצב בין יהודים וערבים בישראל הוא שביר, ולא שוויוני, אבל אנחנו לא פוחדים יותר.