הפרשן אטילה שומלפבי קורא לעמיתיו בתקשורת: תפסיקו לנסות להיות כביכול "אובייקטיוויים" .

דברים שכתב ב"טוויטר"

1. הפח הכי גדול שלתוכו נפלו עיתונאים בשנים האחרונות הוא הפח המכונה "אובייקטיביות". זהו פח מלכודת, פח שחונטת החושך של #הקנוניהנגדישראל בנתה לאורך שנים, בסבלנות אין קץ, פח שהצליח לבלוע לתוכו רבים מבני המקצוע. אובייקטיביות היא תכונה חשובה: בדיווח קורקטי על המתרחש, יש להקפיד עליה
2. ואולם, בדיווח על מעשי נבלה, בדיווח ובפרשנות על מעשים חשוכים ונוראים, לאובייקטיביות אין כל מקום. אין מעמד השקר כמעמד האמת, אין מעמד הטוב והנאור כמעמד הרע והפוגע, הסימון המגזרי, הגזענות והשנאה. אך מפיצי הכזבים, חיילי החונטה ומהנהני הדשבורד, פעלו בנחרצות כדי
3. משימתם העיקרית היתה להטעות ולשקר, להפיץ דבר תועבה כאילו שיש איזון בין חושך לאור, בין רע לטוב. אלה שנפלו בפח התקרנפו ונסוגו, שמרו על דום שתיקה אל מול מפגני השקרים והדיסאינפורמציה שהציפו את הרשתות. אפשר להאשימם אך אין בכך תועלת. אלה ריחות הימים האלה, ימים של בלבול ופחד. סירחון
4. אלה ימים שבהם לצד אחד מותר להיות בוטה ואלים ולא "אובייקטיבי", ולצד האחר כדאי לשתוק - כי אם לא, הוא לא אובייקטיבי והוא ב"פוזיציה". אלה ימים שבהם הפח הגדול פער את לועו, ובלע לתוכו כל הגיון וכל עניניות, כל מחשבה חופשית ונקיה, המפרידה בין זוועות חשוכות להומניזם ליברלי מתקדם וחיובי
5. הקמפיין עבד: חלק מן המושכים בקולמוס (סימבולי), הושפעו וישבו והתלבטו באם לכתוב, באם לבקר, באם להלחם על ערכים אנושיים נעלים. כאילו שיש בכלל ברירה. כאילו שהעיתונות, מאז היווסדה, היתה משהו אחר מלבד שדה קרב למען טוב משותף, למען שוויון בין בני אדם באשר הם, למען חופש וחירות ואחדות
6. קמפיין השנאה שנוהל כאן בהצלחה בלבל את היוצרות ובעיקר - את היוצרים. הקמפיין הזה נטע זרעים של ספק בתפקידם של העיתונאים, שמשחר קיומם כעיתונאים, נשבעו אמונים על מזבח הקדמה, הנאורות, השוויון והדמוקרטיה. כלבי השמירה הורדמו בחיצים של שקרים ורעל, והם נסוגו לתוך המלונה החשוכה
7. העת להתעורר - ולא להתבלבל עוד. עיתונאים, באשר הם, נשלחו למשימה שאין קדושה ממנה: לצעוק. צעקות אינן מאוזנות, והן לא אובייקטיביות. הן מבטאות רגש. התקוממות. כעס. זעם. צעקה נועדה לעורר את הרדום משנתו, ואף את המת ממנוחתו. צעקה נועדה להזהיר, ולהעיר - וגם להאיר. צעקה איננה מאוזנת
8. צעקה היא כאב. עיתונאים נולדו לצעוק. אין להם תפקיד אחר, ואין בהם תועלת אחרת. כדי לשתוק, יש מספיק משרתים, וסמרטוטים, ושופרות ומתחזים. ההבדל בין טוב לרע ברור. הפער בין לילה ליום איננו סודי. מי שנרדם, עת להעירו. מי שמפחד, כדאי שיידע שאחר כך , הוא יפחד יותר.