אודי סלע א י נ נ ו . אגדת הכדוריד והמתנדב המסור במשא"ז נס ציונה הלך לעולמו

וכך נפרדו ממנו חבריו באיגוד הכדוריד:

היום אנחנו נפרדים בצער מאגדת כדוריד, שוער עבר ענק, מאודי סלע, שהלך לעולמו בגיל 76. שוער שהטביע חותם בענף, בנבחרת ישראל (62 הופעות בינלאומיות), ובקריירה עשירה שאותה החל בסוף שנות השישים במכבי ר"ג, ומשם עבר דרך הפועל פתח תקוה לשנים רבות ומוצלחות במכבי ראשל"צ - כשהוא משחק בליגה הבכירה עד שנות השמונים.
"עצוב, בעיני מהצברים הוא גדול השוערים הישראלים", מספר איגור ביאליק, ( תושב נס ציונה) ששיחק עימו ואימן אותו בהמשך במכבי ראשל"צ ובנבחרת ישראל. "היינו החברים הקרובים, מהרגע הראשון שהגעתי לישראל בשנת 69'. שיחקנו בקבוצות יריבות, אבל החברות המיוחדת בינינו נמשכה דרך הנבחרת. הייתי מאמן שלו, ושנגמרה הקריירה של שנינו היינו חברים עד היום האחרון שלו. בתור אדם, איש מיוחד במינו, עם עקרונות ואופי חזק מאוד. עקרונות שהיה קשה לשנות, אבל שנגעו בדברים נכונים. הוא היה חבר אמיתי. מתי שהיה צריך עזרה שלו, הוא היה הראשון. ככה הוא נהג כל החיים. בתור שחקן, אני חושב שהוא היה אחד השוערים הכי טובים אם לא הכי טוב שהיה אי פעם בארץ. שחקן מעולה. של מאמן. כיף היה לשחק על ידו וכיף היה לאמן אותו, וכיף היה להגיע איתו להישגים. הוא הוביל את מכבי ראשל"צ להישגים הראשונים הגדולים שלה. משנות השבעים המאוחרות דרך שנות השמונים. את המחלה הארורה קיבל לפני שנה. הוא שיחק לאורך הרבה מאוד שנים בנבחרת ישראל. למעשה מסוף שנות השישים ועד 1983. כמעט בלי מתחרים. היו שוערים טובים לידו, אבל אודי היה יוצא דופן".
אמיר פופקו, שחקן ומאמן העבר, ששיתף איתו פעולה לאורך שנים במכבי ראשל"צ, מוסיף: "כל השנים שלי במכבי ראשון, שיחקנו יחד אולי למעט עונה אחת. עליתי לבוגרים ב-76', ואודי היה ה-שוער ופרש אם זכרוני אינו מטעה בעונת 87/8. מבחינה מקצועית, הוא היה השוער הגדול ביותר שגדל בישראל. היכולת שלו לקרוא, להכיר שחקנים. התיאום בין שוער להגנה. זה היה ברמה המקצועית הכי גבוהה. צריכים לזכור איפה שיחקנו, על בלטות ובעידן של כניסה לאולמות. זה היה כדוריד אחר. הוא היה ענק במימדים שלו, וגם ביכולת שלו. הוא אגב גם היה שחקן שדה מצוין. אצלנו הוא לא היה בשדה, אבל במכבי ר"ג הוא ידע לשחק כשחקן שדה, כי הבין את המשחק. הוא היה בחור מאוד דעתן, לא פחד להגיד את הדברים. היה דורש מכולם סביבו את המקסימום להיות מקצוען. להקריב כמה שיותר. לא לפחד משום דבר. זה היה האופי שלו, לוחם מאוד גדול. אופי חזק מאוד גם בנבחרת ישראל שבה שיחק שנים רבות".
הפרשן ושוער העבר, רון קופמן, שהיה מקורב לסלע, העיד: "אודי בעיני הוא פסל החירות של הכדוריד, עד לנשימותיו האחרונות. אגדה, דיברתי איתו שהוא היה בהוספיס. הוא ידע שהוא הולך, והוא בחר לתרום את גופתו למען המדע. כך שלא תיערך גם לוויה. הוא היה איש מיוחד. באמת אהב את הכדוריד. גם שנים אחרי שפרש, הוא היה "מטריד" אותי, תבדוק פה ותבדוק שם כי היה אכפת לו מהענף. הוא גם היה מורה לחינוך גופני, וכבר אין כאלו. אם הוא היה בתקופה היום, הוא בטוח היה עושה קריירה אירופית. בגובה אי אפשר היה להכניע אותו. אני זוכר דרבי בשנות השבעים. שהייתי ילד. בין מכבי ר"ג להפועל ר"ג. נגמר 9:10 במגרש בגן אברהם. הוא היה ענק. אייקון אמיתי, בעידן שהיו אלפים שהיו מגיעים. הוא מעלה לי זיכרונות רבים, והוא לגמרי אבידה".

יהי זכרו ברוך. משחקי רבע גמר גביע המדינה יפתחו בדקה של מחיאות כפיים לזכרו.