אין דבר העומד בפני הרצון : הכירו את פזית רובינס שנולדה עם תסמונת דאון ועושה חיל בטניס שולחן

 אין דבר העומד בפני הרצון : הכירו את פזית רובינס שנולדה עם תסמונת דאון ועושה חיל בטניס שולחן

סיפורי השראה בספורט לא חסרים, ואנשים רבים מצליחים להגיע לפסגות מדהימות, גם מתוך קושי אמיתי. אחד הסיפורים המקומיים הכי מדהימים הוא של פזית רובנס, שעושה חיל בספורט הטניס שולחן, כשהיא לוקה בתסמונת דאון. רובנס בת ה-34 נולדה לעליזה וחנן כבת הרביעית מתוך חמישה אחים אוהבים. היא אובחנה בלידה עם תסמונת דאון ומרגע שנולדה לא פסקו החיפושים אחר הייעוד שלה ונקודות החוזקה איתן תוכל להגיע להגשמת חלומות ויעדים רחוקים.

רוחה של המשפחה לא נפלה לרגע והם היו חדורי משימת חיים. הקשיים הרבים והדמעה היומית בקצה העין לא הסירו את המבט הצופה ומחפש פני עתיד. לפני כמעט 20 שנים, לאחר שפזית נדחתה בשל מוגבלותה מחוג ריקודי-עם שכה אהבה, נפתח לה ולמשפחתה חלון. מאמן טניס שולחן מאילת בשם אדוארד הזמין אותה אליו לחוג והחל להקנות לה את מושגי היסוד של המשחק המאתגר והמהיר.

בהמשך, החלה פזית לטוס בכל שבוע למכון וינגייט (כאשר המשפחה גרה בקיבוץ גרופית בדרום) על מנת להתאמן עם נבחרת טניס שולחן תחת שרביט המאמן גיורא צ'צ'קין. בהמשך החלה להשתתף בתחרויות בהן הפגינה ניצוצות של כישרון שהביאו גם למדליות מקומיות ומדליות ראשונות באליפות אירופה שנערכה בדוור קרלובה שבצ'כיה.

כשעברה לגור עם אחותה מיכל האמנית המוכשרת החלה להתאמן עם המאמן יואל שוהם בכפר סבא שלקח את האתגר באופן אישי וצמוד ונושא אותו עימו 15 שנים. עם הפסקה של שנת אימון עם נפתלי דוידוביץ במאמן הנפלא מטבעון. פזית החלה להתאמן פעמיים בשבוע במועדון בכפר סבא והתוצאות לא אחרו לבוא. היא לא חדלה מלהשתפר ולעלות ברמה. ההמשך הטבעי היה השתתפות בתחרויות במשלחות "ספיישל אולימפיקס" ובתחרויות בינלאומיות רבות.

המשבר בעמותת "ספיישל אולימפיקס" ישראל הביא לסגירת ענף טניס השולחן ואילץ מציאת פתרון להמשך הפעילות הספורטיבית. הפעילות נמצאה במעבר למשחק טניס במגרש גדול אך העיניים והראש חיפשו את השולחן עם הרשת ואת חיזוק והתקדמות פזית בענף הראשי שלה - טניס השולחן. הפתרון להיעדר התחרויות נמצא בארגון ספיישל אולימפיקס בגרמניה שנעתר לבקשותינו להצטרף לאחר שראשיו הבינו כי בישראל לא מתקיימת פעילות כלשהי בענף. זה היה ארוע מכונן בחייה. ​

ב-13 השנים האחרונות טסה פזית בליווית מאמנה יואל שוהם מדי שנה לתחרויות אזוריות ובעקבותיהן לתחרויות לאומיות בגרמניה וזכתה בהישגים מרשימים ובמדליות רבות. כל הפעילות, כולל כל מה שקשור בליווי של פזית לתחרויות, נעשתה במימון עצמי וכל כספי המשפחה נרתמו למשימה. ​זו משימת חיים מרגשת, אך עול כספי כבד בצידה והדרך עוד נמשכת. בשנת 2022 גויס לאימוני פזית מאמן נוסף ליואל שוהם בשם בנצי בלנק מנס ציונה שמעביר לה מדי שבוע אימונים אישיים ומצטרף לשורת האנשים שמשקיעים המון רצון ואהבה בפזית ובקידומה המקצועי. פזית אמנם גרה בשרון, אך משפחתה מנס ציונה והיא מגיעה בכל סוף שבוע כדי להתאמן עם בנצי, שנחשב לאגדה מקומית.

מלבד סיוע מבורך של כמה חברה אחת, לא עלה בידי המשפחה לגייס את המדינה ואת כל הגורמים העוסקים בספורט הישגי, כולל "אתנה" שעוסקת בקידום ספורט נשים וכמובן לא את משרדי הספורט והרווחה. במשפחה אומרים שהם לא היו מבינים מה היא תרומת הספורט לאנשים עם צרכים מיוחדים. ​

למרות הכל, יצאה פזית לפני כחודשיים לספיישל אולימפיקס בברלין, שם הניבה תוצאות יפות - המקום השמיני בתחרות הנשים והמקום הרביעי בתחרות הזוגות. היא נלחמה, שיחקה מול הטופ העולמי, והניבה תוצאות נהדרות. אביה, חנן, מלווה אותה לכל אורך הקריירה. כחודשיים לאחר רגע השיא שלה בספיישל אולימפיקס, הוא מדבר על הקריירה של פזית, על החלק שלו, ואפילו על התחרות בה התחרו ביחד.

"החוויה של האולימפיאדה היא מדהימה", פותח חנן. "אתה פוגש אנשים מכל העולם, אתה רואה את היחס המיוחד. זה משהו יוצא דופן עבור כל המשתתפים. כל העיר רתומה לעניין ויש המון פרסומות בעיר וקבלה של העניין, ובעיקר המון שמחה. יש תחרותיות, אבל אנשים מאוד אוהבים אחד את השני בכל האירוע הזה וגם כשמפסידים מתחבקים. זה ממש מרגש. אתה רואה שבכל המדינות האלה שמים לב לנושא ויש רצון להעניק תרבות ספורט לצרכים מיוחדים, ומשקיעים בזה הרבה מאוד, גם באימונים וגם במתקנים. אנחנו ראינו כמה זה מושקע והייתה כמות עצומה של מתנדבים שעוזרים למשלחות. זה אירוע מאוד מרגש.

ספר על התחרות בה התחריתם ביחד?

"התחרינו פעמיים ביחד, במלטה ובברלין. זה נקרא יוניפייד, וזה תחרות שבה משחקים ביחד - אדם עם תסמונת ואדם ללא. שיחקתי איתה והייתה חוויה יוצאת מן הכלל. באליפות גרמניה זכינו במדליית ארד".

מה הקשר שלכם לנס ציונה?

"אני יליד נס ציונה. הסבתא של פזית היא הבת הראשונה של פועלי נס ציונה, במשפחת זייצוב. היינו חברים בקיבוץ בערבה במשך 32 שנה. ב-2014 חזרנו לנס ציונה. הילדים גדלו, גרו בצפון ואנחנו התגעגענו קצת לנס ציונה, ומיצינו את הקטע הקיבוצי, אז חזרנו".

ואיך הגעתם לאימונים של בנצי במועדון של נס ציונה?

"חיפשנו איפה יש בנס ציונה טניס שולחן. פזית מתגוררת בהוסטל בכפר סבא ומתאמנת גם שם. בסופי שבוע היא מגיעה הביתה ומתאמנת אצל בנצי בלנק בנס ציונה. הוא היה אמור לנסוע איתנו לחו"ל בשנה שעברה אך זה לא הסתייע בסוף. הוא מקדם אותה מאוד ואנחנו מאוד מרוצים. הוא גם מאמן טוב וגם איש טוב".

מה הקשיים?

מבחינת הספיישל אולימפיקס, ענף הטניס שולחן רק התחדש לפני כשנתיים. בעשור הקודם, כל התחזוקה של הטניס שולחן היא עלינו. גם כשהיא נוסעת לתחרויות וגם בארץ, החלטנו שאנחנו לא נותנים לעניין הכלכלי לקבוע. במרץ היא תהיה בעוד תחרות בגרמניה. זו השקעה מאוד גדולה, אך שווה. זה גם נותן הרבה כבוד לישראל. אני מאוד מקווה למצוא עוד גורמים שיעזרו לנו כי זו השקעה כבדה".

מה המסר שלך בתור אבא של פזית?

"ברגע הראשון שאתה מבין שנולדה לך ילדה עם צרכים מיוחדים, אז יש עצב. זה לא אירוע משמח בחיים, אבל אנחנו לקחנו את זה מאוד במשימתיות, בנחישות ובהתאהבות. אנחנו הכי גאים בה, וכל המשפחה גאים בה על מה שהיא עושה. היא מותג, מוכרת מאוד, ולפעמים אנשים נעצרים ואומרים שלום. יש תחושה שהצלחנו לקדם אותה. והיא היום אדם שמח, מאושר ופעיל. יש בזה סיפוק רב ואנחנו שמחים על כך".