איתי חרודי נס ציוני צעיר (30) מגייס מימון בהד סטארט להוצאת ספר ביכורים
07.01.20 / 18:48
רוצה לצאת איתי ? רומן העוסק בבחור נס-ציוני צעיר שחולם ומפנטז על היום בו יכיר את "האחת". ועתה הוא מנסה להוציא את הספר לאור בהד-סטראט ומקווה שתקראו, תתרשמו ו... תצטרפו !
רוֹצה לָצֵאת אִיתּי?. זהו שמו של איתי חרודי הינו בן עירנו, ממשפחה ותיקה וידועה ("פרדס חרודי" הינו של סבו, דן). בשנים האחרונות התגורר אמנם בבאר שבע, אך ליבו נותר כאן בעיר/ מושבה והיא גם מהווה רקע לספר עליו נספר כאן.
על איתי כתבנו לראשונה לפני עשור... כשהיה קצין צעיר. (ראו תמונה) . מאז השתחרר, סיים תואר שני במנהל ומדיניות ציבורית במכללת ספיר והתגורר ועבד כאמור בב"ש עם בת זוגו גילי.
וכך הוא מספר על עצמו ועל הספר
אני רוצה לקחת אתכם ארבע שנים אחורה. אני סטודנט בשנה שנייה ללימודים, שוכב על המיטה ומביט בתקרה.לצידי שוכבת הדייט התורן, מביטה בי מביט בתקרה ושואלת, "עם כמה בחורות כבר היית?".
אני עושה את עצמי סופר למרות שזה מִספר שאני יכול לשלוף גם מתוך שינה עמוקה. "שלושים ושלוש," אני קורא הפוך את הספרות שדולקות בממיר ונזכר שהוא מקולקל.
"וואו, אתה ממש יכול לכתוב על זה ספר."
כמו כל דבר בחיי, גם את ההצעה שלה אני לוקח ברצינות ומתחיל לכתוב סיפור על כל אחת.
ככל שאני אוסף עוד ועוד סיפורים, הספר מקבל צורה עם דמויות מרכזיות שלא הכרתי ועלילה שיצרתי במוחי.
ולא רק אני נהנה ממנו - חברים, משפחה, מכרים של חברים, אנשים רחוקים שלא שמעו עלי מעולם, כולם מקבלים קטעים קצרים וארוכים וממליצים לי ללכת עד הסוף.
נצר למשפחת חרודי הנס ציונית
גדלתי בנס ציונה כנכדו של דן חרודי, מהפרדסים של חרודי. הנאמנות והאהבה לעיר הובילו גם את הגיבור שלי לחיות בה. הוא אף לומד בתיכון בן גוריון ומבקר בקניותר. אבל מעבר לדמיון המתבקש לחיי האישיים, הספר מנותק מהמציאות.
נחזור להווה.
אני מסיים לימודי תואר שני, מעמיס על עצמי תפקיד של מפקד פלוגה במילואים ויוצא למסע כדי להוציא לאור את רומן הביכורים שלי רוֹצה לָצֵאת אִיתּי?.
סיפור שנון ומצחיק על בחור נס-ציוני צעיר שחולם ומפנטז על היום בו יכיר את "האחת".
חוויות הגיבור בַּתֶלֶם בו עובר כל נער ישראלי, תיכון-צבא-לימודים, משולבות במשחקי מילים, משפטים וחיפושים אחר אהבה. המסע להוצאת הספר כולל גיוס המונים ("הדסטארט"), וכל אחד מכם יכול לתמוך ביצירה ישראלית ונס ציונית על-ידי רכישה מוקדמת של הספר. פשוט חפשו בגוגל "רוצה לצאת איתי הדסטארט" ותגיעו לעמוד שלי. בעמוד תוכלו לתמוך בכל סכום שתרצו ולקבל בתמורה עותק דיגיטלי, עותק מודפס ועוד הפתעות.
המטרה הקרובה שלי היא להגיע ליעד הגיוס כדי שהספר ייצא לאור, ולאחר מכן להגיע לכמה שיותר קוראים שייהנו ממנו. אפילו אלו שלא קוראים בכלל.
איך למצוא ? הכי פשוט זה להקיש בגוגל ״רוצה לצאת איתי הדסטארט״
מתאבן: פרק מתוך הספר...
חזרתי אל המכונית, הכנסתי להילוך ראשון ונסעתי לכיוון מחלף השלום והירידה חזרה לאיילון. את דניאל עם השׂער החלק, בת העשרים שקטנה ממני בארבע שנים, השארתי מאחור. כשהמחשבות שלי רצות קדימה אל הדייטים הבאים והמפגש עם ההורים, היא עוד עסוקה במפקד הרשע שהשאיר אותה שבת. פתאום אני רוצה אהבה, זאת אומרת תמיד רציתי אהבה, אבל פתאום אני רוצה מישהי שיודעת לאהוב. דניאל בלאו הכי לא הייתה עומדת בקצב. הכביש ריק ואין צורך להאט.
פתאום אני מבין שהסערה הרגעית שעברה עלינו בים חזתה את המהירות שבה הקשר הסתיים. כל כך ילדותי מצדי להיסחף איתה. כל כך אמוציונלי מצדי להסתכל לה בעיניים הירוקות והגדולות וללטף לה את השׂער. מה אני ריצ'רד גיר?! אז נפגשנו פעם אחת והיינו חרמנים ושוב נפגשנו ושוב היינו חרמנים. ממש אגדה רומנטית. מגיעה בחורה בג'ינס קצרים וירכיים חשופות ואני הופך אותה לנסיכה והעדשה. סרט עם ריצ'רד היה מסתיים אחרת, למציאות איתי יש סוף קצת יותר ריאליסטי. מישהו היה צריך לעמוד שם בחוף ולדאוג שלא אסחף. הפעם הבאה שאקח בחורה לים תהיה רק בשעות הרחצה, כשיש מציל.
לא רציתי להיות לבד. אולי זו האכזבה ממקרה דניאל ואולי בכלל הגשם שהחל לרדת בפתאומיות. עצרתי בצד הכביש בכניסה לעיר הולדתי, נס ציונה. קטנה ומשפחתית, עמוסה בבתי קפה ומושמצת ללא סיבה. לא הכרתי תושב בהווה או בעבר שאמר מילה רעה על העיר שחוברה לה יחדיו - משאריות של ראשון לציון ורחובות, אבל שאריות שמקבלות באופן קבוע חמישה כוכבי יופי. בכל אופן, השעה עוד לא מאוחרת, ושבוע החופש שסידרתי לעצמי לפני תחילת הלימודים עוד לא נוצל כהלכה. נכנסתי לקניון העירוני המרהיב "הקניותר", נופפתי לשומר בכניסה שלמד איתי בכיתה ט' וחייכתי למוכרת בדוכן התכשיטים שנפנפה אותי בכיתה י', ואחר כך בכיתה י"א. אה ושוב בכיתה י"ב. רק אז הפנמתי שאין טעם לנסות שוב. הרי השכונות החדשות בעיר מביאות עִמן בחורות חדשות, והן נבנות וגדלות משנה לשנה. קפצתי לסופר פארם כדי לבדוק מה חדש על המדף ולרסס על עצמי מעט אקס. לא הרגשתי מסריח, הייתי צריך קצת תשומת לב.
"היי סליחה, מה את אומרת על הריח הזה?" פניתי למכנסיים הכי קצרים שעברו בסביבה.
היא הסתכלה עלי במבט מודאג. היא אחזה שתי מברשות שיניים וחוט דנטלי ביד אחת, ובשנייה קרם גוף. היא לא הגיבה.
"כל כך גרוע? וזה?" ריססתי עלי גם את הסוג השני.
"רגע! לא הספקתי להריח את הראשון." היא התקרבה שני צעדים קטנים במיוחד וחשפה בפני בין עשרים לשלושים נמשים על האף. "השני מתוק מדי לדעתי".
"אין מצב, הראשון הרבה יותר מתוק, אולי לא הרחת מספיק קרוב."
היא הסמיקה.
"אני מקווה ששתי המברשות בשבילך."
"כן, היה מבצע."
יש! אין על המבצעים של סופר פארם. "גם את החוט קנית רק בגלל המבצע? או שאת מהמקפידים כמוני?"
"טקס ארוך שכולל מי-פה", אמרה מכנסיים ומילאה את פיה במים דמיוניים. "ויריקה אלגנטית בסופו".
אני מאוהב.
כך כתבנו עליו, בשעתו.
