אסף אריאל סיים 8 שנים בתור ראש שבט סהר של צופי נס ציונה, והוא משאיר אחריו מורשת מדהימה:

למעלה- אסף זוכה ב"אות המתנדב" של עיריית נס ציונה.

למטה: אסף זוכה ב"אות השרות" של הנהגת הצופים הארצית

אחת המעלות הגדולות ביותר אצל אנשים הינה  התנדבות. אנשים רבים מתנדבים כדי לתת מעצמם למען הזולת, ולאו דווקא לקבל משהו, חוץ מהרגשה טובה וסיפוק. אותם מתנדבים מקריבים מחיי המשפחה שלהם, מהזוגיות שלהם והכל למען אנשים אחרים. תנועת הצופים חיה על מתנדבים ועל טוב לב, בתוכה ובמה שהיא מייצרת לזולת, ומה שמאפיין את הצופים, מאפיין גם את אסף אריאל, ראש שבט סהר, שפרש לאחרונה מתפקידו לאחר 8 שנים מלאות ומספקות.

אסף, תושב העיר, בן 53, נשוי עם שלושה ילדים, הוא בכלל רואה חשבון. הוא הגיע לשבט סער לפני 13 שנים בעקבות בתו, שהייתה חניכה. לאחר 5 שנים בתור הורה מתנדב, הוא החליט לקחת את זה צעד אחד קדימה ולהפוך לראש השבט. כעת, לאחר 8 שנים מאוד מספקות והמון טקסי פרידה, הוא מדבר על אחת התקופות היפות בחייו, האתגרים, רגע השפל והשיא, וכמובן, על הסיפוק והצעד הבא.

אסף איך הגעת לראשות השבט?

"אחרי שהייתי הורה מתנדב, ראשת השבט הקודמה, ענת, הציעה לי להפוך לראש השבט. באותה תקופה נפתחה שלוחה לשבט סער, שזה אומר סניף נוסף לשבט. היא הציעה את התפקיד לכמה אנשים, ופשוט היכרנו והתחלנו לעבוד. אחרי שנתיים, נוסד שבט איתן שהוא חלק משבט סהר, וחילקנו את החניכים לפי אזור מגורים. יותר מהכפלנו את עצמנו עם השנים".

מה המקום של תנועות נוער בעיר?

"שבט סהר קם לפני 16 שנים עם כמה עשרות חניכים וזה הפך להיות 3,200 חניכים בכל תנועות הנוער בעיר. ברור שזה עושה רק טוב. בראש שלי, לא הייתי רק שבט סער, וזה תענוג לראות את כולם הולכים לצופים או למועדונצ'יק. זה בכלל לא משנה איזה תנועת נוער. רואים את זה בגינות ובחופשים, וילדים עסוקים בתנועות נוער ולא סתם בשיטוט ברחובות. זה מעולה לעיר ולדור העתיד שלה".

איך התפקיד השפיע עליך באופן אישי?

"ב-8 השנים האחרונות חוויתי אירוע משנה חיים. אני מעריך שזה הרבה שעות בשבוע, אבל קשה לי לכמת את זה. זה כל הזמן, יש טלפונים ווטסאפים והתעסקות שהיא כל יום וכל היום. זה הפך להיות חלק מהחיים. ברור שזה גזל חלק מהחיים האישיים והעבודה. זה כמו שנולד לך ילד, אז יש פחות זמן לדברים אחרים. זה מאוד אינטנסיבי. בברכה שלי כתבתי שמי שלא מכיר את הצופים, לא מכיר את האינטנסיביות הזו. סיימנו את מחנה הקיץ, והיה יום מנוחה חלקי, ולמחרת כבר חשפו את השיבוצים לשנה הבאה, ומיד אח"כ נכנסנו כבר לשנת פעילות חדשה עם תכנונים לחנוכה ופסח. זה גלגל שממשיך להתגלגל לאורך כל השנה, אבל זה מאוד מספק".

עם יוני השותף לדרך, נאור ופיצי המרכזים ושבט סהר

מה אתה לוקח איתך מהתפקיד?

"אני מסתכל על הנוער ומבין היום מה הם יכולים לעשות. צריך להבין שהם העתיד שלנו והם יכולים לעשות הכל אם רק מכוונים אותם ונותנים להם את המפתחות. זה ילדים בכיתות י' עד יב' שהם המדריכים של ילדים בכיתות ד' עד ט' וזה היופי שבדבר. כמובן שיש דמויות בוגרות, אבל בסוף הם עושים את זה עם ההכוונה של התנועה".

במה אתה הכי גאה בתפקיד?

"יש כמה דברים. קודם כל, אצלנו לא מצביעים על החריגים. יש לנו המון משולבים וילדים עם צרכים מיוחדים. הם חלק מהנוף שלנו והם יוצאים לטיולים. היה תענוג לשמוע אבא שאומר שזה פעם ראשונה בחיים שילדה שלו, בת 21, יצאה לטבע. הם נמצאים איתנו בטיולים ומסדרים, ובכל מקום. הם פשוט חלק אינטגרלי מהשבט. בנוסף, הגאווה היא העצמאות של השבט שלנו. עברנו תהליך שהיום אנחנו רואים את הפירות שלו באופן מבוהק. הילדים הם מבשלים לבד כבר 4 שנים, והם שיחררו את ההורים לדברים אחרים. הילדים בונים את המחנה לבד. צריך להבין שאנחנו מגיעים למחנה שיש בו רק ברז מים ומשם אנחנו הכל עושים לבד. פרוז'קטורים, הקמה של מטבח, גז, תשתיות חשמל, אינסטלציה. הילדים עושים 99 אחוז מהעבודה. זה נקרא עצמאות וזה חשוב מאוד".

ספר לנו על רגע השיא ורגע השפל שלך...

"היה רגע שפל אחד מאוד חזק. מחנה הקיץ לפני 5 שנים היה מחנה לא טוב. החלפנו המון מרכזים, לא היינו יציבים וזה בא לידי ביטוי בזה שהשבט לא היה מוכן למחנה. היו בעיות התנהגות והיה פשוט לא טוב. רגע שיא? במחנה הקיץ האחרון, היינו בשנה כמעט בלי מרכזים, ונאלצנו אני ואורלי השותפה שלי, להיות חצי מרכזים בתקופה הזו. במרץ הגיעו שני מרכזים, שזה מאוד מאוחר, ועדיין, בסוף סיימנו את השנה בפורימון מוצלח ובמחנה קיץ מצוין פשוט לא היה לי חשק לרדת מהיער, גם אחרי 9 ימים. זה המחנה האחרון שלי והיה לי כיף לחוות ואתו ככה".

איך אתה מסכם את התפקיד?

"כשהגעתי, חשבתי על 5 שנים, עד שהבת שלי תסיים י"ב. הבת שלי סיימה ואני המשכתי. חשבתי שעשיתי עבודה טובה בשבט, אבל הרגשתי שצריך לתת לעוד אנשים להוביל. כיבדתי את המחליפים ואני שמח שהם אלו שיחליפו אותי. אני ממשיך להתנדב, התחלתי בהנהגת שורק בצופים, שהיא הנהגה ששבט סער שייך אליה. היא הנהגה של כל השבטים מקריית גת ועד נס ציונה, ואני אלך לעזור גם שם".

איך כולם סיכמו את העזיבה שלך?

"בשנה האחרונה קיבלתי את אות השירות מהתאחדות הצופים. בטקס יום העצמאות בהיכל התרבות קיבלתי אות הוקרה מעיריית נס ציונה. היו לאורך המחנה קיץ כמה מחוות מהחניכים, והיו לי שני אירועי פרידה. אחד בשבט, שהגיעו אליו מאות מחניכי השכבה הבוגרת והמון בוגרים. זה היה מחמם את הלב לראות אנשים שמגיעים להגיע תודה ושלום. זה היה החלק הכי מרגש. יומיים לפני זה עשינו ערב חברים של מרכזי השבט לאורך השנים, וגם היה מאוד מרגש, עם סיפורים שונים. וזהו, ממשיכים לדבר הבא".

עם אורלי, ירון ואופיר ראשי השבט החדשים