בעקבות האב: יהודית גופר מנס ציונה והספר שכתבה על 130 הילדים שניצלו בשואה
10.04.21 / 13:57
יהודית גופר, תושבת נס ציונה ב-40 השנים האחרונות, יצאה למסע מרתק בעקבות סיפורה של אביה בשואה. בעזרת ארכיונים מכל העולם היא גילתה סיפור גבורה שמערב את משפחת רוטשילד, טירות ומנזרים, וכתבה על זה ספר מרתק.
מספר: אסף ניצן.
(הסיפור הופיע במקביל בעיתון המקומי "כל נס ציונה")
הסיפור המיוחד של יהודית גופר היה אמור לסגור מעגל בשנה שעברה עד שהגיעה הקורונה, אבל זה עוד יקרה. גופר הוזמנה לארכיון השואה בפריז כדי להציג את ספרה החדש, שהארכיון סייע רבות בכתיבתו. עם זאת, אז הגיעה הקורונה, והכבוד ייאלץ לחכות, אך לא לעוד הרבה זמן. לגופר יש קשר מיוחד מאוד לספר אותו כתבה, שמגולל את סיפורם של 130 ילדים יהודים שניצלו בשואה על ידי משפחת רוטשילד. אחד מאותם ילדים מיוחדים היה אביה, וגופר הרגישה שהייעוד שלה לאחר היציאה לגמלאות, הוא לחקור את הסיפור, להתחקות אחריו ולמלא את החלקים החסרים, אותם אביה מעולם לא סיפר.
יהודית גופר, היא תושבת נס ציונה ב-40 השנים האחרונות, ילידת המדינה. גופר היא ביולוגית בהכשרתה ועבדה במכון וולקני, ולאחר מכן בפארק המדע בנס ציונה.
"אבא היה אחד מ-130 הילדים האלה", פתחה גופר ואמרה. "לא שמעתי הרבה על הסיפור בבית, אבא לא דיבר עליו הרבה, אבל מדובר בסיפור מיוחד מאוד, ולאור העובדה הזו, החלטתי להתחקות אחריו ולכתוב את סיפורו".
אביה של יהודית הגיע לארץ בשנת 1945, ופגש את אמה, אזרחית שוויצרית שהגיעה לארץ באותה שנה, בגלל אהבת הארץ. גופר מספרת על התהליך של כתיבת הספר: "הייתי בקשר עם כמה ארכיונים של שואה ברחבי העולם, בייחוד ארכיון השואה בצרפת, וגם אלו בוושינגטון, בדרום קליפורניה וכמובן ביד ושם. אספתי עדויות של הניצולים ואף יצרתי קשר עם חלקם, זה היה מאוד מרגש. הרגשתי שאני צריכה לדעת יותר".
על הספר אומרת יהודית: "הספר מספר סיפור ייחודי, אמיתי. 130 ילדים שהצילה הגברת רוטשילד בזה שהביאה אותם לטירה שלה בצרפת קצת לפני המלחמה. אלו היו ילדים מאוסטריה וגרמניה ואבא שלי היה אחד מברי המזל. גופר המשיכה: "היא לא סתם הבריחה אותם, אלא גם טיפלה בהם. היא הביאה מורים, מטפלות וגננות והם חיו בטירה בשמחה עד שהגרמנים נכנסו לפריז. בהמשך, גברת רוטשילד שכרה להם מלון קטן במרכז צרפת במקום שהגרמנים לא כבשו. הם חיו שם כשנה ואז הגרמנים החלו לפלוש לדרום צרפת. כדי להתמודד עם זה, העבירו אותם בקבוצות קטנות לפנימיות ולמנזרים, וכך אבא שלי ניצל והצליח לעלות ארצה".
יהודית, כאמור, השלימה את כתיבת הספר, והייתה אמורה להציג אותו בצרפת באירוע מכובד, אך הקורונה דחתה את הטיסה. בתקווה, תטוס בקרוב ותציג את ספרה המרגש, עליו עמלה עם נגיעה אישית חשובה.
פסח 1941 חלק מהילדים באחוזה
גופר התייחסה לספרה בהרחבה: "הספר מתאר את סיפורם הייחודי והעלום של 130 ילדים מאוסטריה ומרחבי גרמניה שנשלחו בקינדר-טרנספורט לצרפת, מספר חודשים לפני פרוץ המלחמה, ביוזמתה ובחסותה של משפחת רוטשילד הצרפתית. ילדים אלו שוכנו בטירת לה גט, אחת מטירותיה של משפחת רוטשילד, עד לכיבוש החלק הצפוני של צרפת ואז נאלצו להימלט על נפשם לדרום המדינה. הספר עוקב אחר מסעם של הילדים מצאתם מבית הוריהם במרץ 1939 ועד לסיומה של המלחמה".
והיא הוסיפה קצת רקע לסיפור: "בנובמבר 1938 נערך פוגרום ברחבי גרמניה ואוסטריה, שכונה ליל הבדולח . לאחריו, ולאור מצוקתם הקשה של הילדים בגרמניה ובאוסטריה, הציעה הברונית ז'רמין דה-רוטשילד לקלוט כמה עשרות ילדים בטירת הציד של המשפחה ששוכנת כ- 50 ק"מ מצפון מערב לפריז. וכך, במרץ 1939, הגיעו130 לטירת לה-גט בצרפת".
גופר מספרת:
"מבין 130 הילדים, שהיו בגילאים של בין 10 ל-15, שיצאו לצרפת, היו 20 זוגות אחים ואחיות ועד מספר זוגות של בני דודים, וזאת במטרה להקל על הפרידה הקשה מבני משפחותיהם. לילדים נאמר שהמסע לצרפת הוא זמני ושהם ישובו הביתה כאשר המצב בגרמניה ובאוסטריה ישתפר. הם אכן התייחסו לנסיעה כמו יציאה למחנה קיץ שבו ייהנו ויבלו ובסיומו ישובו לביתם. זאת לעומת הוריהם שנפרדו מהם בתחנות הרכבת השונות, הפרידות היו קשות וקורעות לב. לאחר נסיעה ארוכה, הגיעו הילדים לטירה. הילדים שוכנו בחדרי הטירה לפי גילם, מינם ומוצאם, במקום הונהגה 'רפובליקת הילדים', שבה חוקקו הילדים את חוקי הבית בעצמם ודאגו ליישמם בחייהם המשותפים בטירה (מטלות שונות, סדר וניקיון, הכנת שעורי בית ועוד).
"הברונית רוטשילד ובני משפחתה נהגו לבקר מפעם לפעם בטירה", אמרה גופר, "הם הביאו מתנות קטנות וגם לקחו מדי פעם ילדים לסופי שבוע לבלות בטירה בה הם גרו באותה העת. במאי 1940, לאחר כיבוש חלקה הצפוני של צרפת בידי הגרמנים, הועברו הילדים במבצע חילוץ, דרומה למלון 'אונגלז' בעיירה לה-בורבו, שבשטח הלא כבוש של צרפת. בסוף 1941, עם הימלטות בני משפחת רוטשילד לארה"ב, פוזרו הילדים בפנימיות, במנזרים, בכפרים ואצל משפחות צרפתיות בדרום צרפת ."
גופר מספרת על התוצאה של אותו מבצע: "באותה עת עמלו ארגונים שונים למלט את הילדים מצרפת ולהביאם לחוף מבטחים.
40 מילדי לה-גט הועברו במהלך המלחמה לארה"ב, 35חצו בחשאי את הגבולות לשווייץ ולספרד, והשאר נשארו בצרפת במסתור ובשמות מזויפים עד סוף המלחמה, אך תשעה ילדים נתפסו ונרצחו במחנות העבודה וההשמדה, ובמקביל, כמה מילדי לה-גט הצטרפו למחתרות היהודיות והצרפתיות.
לאחר המלחמה התיישבו רוב הילדים בארה"ב, חלקם בישראל ומיעוטים בארצות אירופה השונות. רוב הוריהם ובני משפותיהם של 130 הילדים נרצחו במהלך המלחמה, ורק חלק קטן מהם זכה לפגוש מישהו מבני משפחתו".
יהודית מסכמת: "את הסיפור חקרתי וכתבתי על סמך עדויות שמסרו חלקם של 'הילדים' לארכיונים שונים בעולם. רוב הילדים שהיו שותפים למסע המופלא הזה כבר אינם בחיים, ובני הדור השני ברובם כמעט ואינם מכירים את סיפורי השואה של הוריהם. הספר נכתב לכבודו של אבי, הנס (נתן) בלום ז"ל, שהיה אחד מ – 130 הילדים האלו ולזכרה של משפחתי הווינאית שרובה ניספתה בשואה".
