גאולה טינרי איננה ! נפרדים מהגננת המיתולוגית של נס ציונה

מאת: צח אוריין אוראץ'

"מה לא ראיתי ומה לא עשיתי בימי חיי: ילדות מאושרת במושבה הקטנה נס ציונה – רק תנו לי לדבר ולספר על כך" כותבת גאולה טינרי, אחת הגננות הוותיקות של נס ציונה ובת למשפחה וותיקה בנס ציונה ורחובות, בספר שלה "הכל כמו חלום". השבוע הגיע החלום לקיצו, וכשהיא מוקפת בבנותיה ומשפחתה נפטרה "גאולה הגננת" בביתה בתל אביב. בחודש הבא הייתה אמורה גאולה לחגוג 91.

סיפורה האישי והמשפחתי של טינרי רצוף באירועים וסיפורים מרתקים, מאז שסבא רבא, אברהם ("פלדשער") רופמן, וסבתא רבתא, רסיע (רות) עלו לישראל בשנת 1892 מחבל ווהלין באוקראינה. כמו רבים מבני משפחתו, אברהם שימש כמרפא במושבות האזור ונינתו היתה גאה מאד בייחוס הרפואי המשפחתי הזה ואף החזיקה בדעה, כי פירוש שם המשפחה רופמן הוא איש רופא. גם לצד משפחתי אחר שלה, מצד סבתה, שרה גרינבום, נקשרו סיפורים מלהיבים, כי היא נצר לאיל הטקסטיל מלודז', קלמן פוזננסקי. סבתא רבתא אחרת היתה מאשה חריף, ילידת חברון.   

הוריה, יעל ילידה נס ציונה ונתן זלוטו (זהבי), שהגיע לישראל כחלוץ בשנת 1919, נישאו בראשית שנות העשרים ונתן פתח חנות לחומרי בניין במרכז המושבה נס ציונה. לזוג נולדו ארבעה  ילדים -  רוחמה, גאולה, יזהר ופנחס – והבית המרווח שהם בנו בשנת 1933 היה מראשוני הבתים על הכביש הראשי החוצה את המושבה (כיום, ברחוב וייצמן פינת נורדאו), ושלט ההנצחה התלוי בחזיתו מעיד כי "הבית נבנה למגורי המשפחה היה פתוח לכל ושימש כמרכז תרבות ומוסיקה, מסורת ישראל ואהבת הארץ והאדם".    

בשנת 1951 היא סיימה את לימודיה בסמינר לוינסקי והפכה לגננת מוסמכת. בתחילה היא הייתה גננת בזיכרון יעקב ובתל אביב, אך לאחר נישואיה הראשונים עברה לנס ציונה וחינכה את ילדי המושבה. מנישואיה השניים, לשמואל טינרי נולדו הבנות, שרית ונורית.

את גאולה פגשתי לראשונה באמצע שנות השמונים, בתקופת לימודי עם הבת שרית באוניברסיטה העברית. קשה היה שלא להתרשם ולהתפעל מאישיותה ומאופייה. התאהבתי. לימים אף נקשרו בנינו קשרי משפחה דרך שני בני, איתמר ונדב, הילדים של מיקה רופמן, שאביה אברהם הוא בן דודה של גאולה.

בגיל 55 פרשה גאולה מעיסוקיה כגננת והחלה להתנדב בתנועת הנשים היהודיות הציוניות ויצ"ו. בדומה לאימא, אשת החינוך יעל, שסימלה היסטוריה ישראלית ונס ציונה, כך גם פטירתה של הבת המיוחדת גאולה, משאירה אחריה שובל ארוך של זיכרונות געגועים. "אימא מדהימה, סבתא מעוררת השראה, אחות מסורה, דודה אוהבת, חברה טובה, גדולה מן החיים" נכתב במודעת האבל שפורסמה על ידי משפחתה ביום שלאחר פטירה.

"מה למדתי מכל זה? בעיקר שהחיים יפים, גם אם כואבים לפעמים, וששווה להתגבר על הקושי כדי ליהנות מכל היופי והטוב הזה" חותמת גאולה את דבריה בכריכת הספר שלה ואוחזת בשלט עם המסר "להתגבר ולהתבגר".