דאבל ספונסר: רמי קוסטוקובסקי והחיבור שלו לספורט העירוני. מגיע לו הקרדיט..

דאבל ספונסר: רמי קוסטוקובסקי והחיבור שלו לספורט העירוני. מגיע לו הקרדיט..

שימו לב לנתון הבא: נס ציונה היא העיר היחידה בישראל, מלבד תל אביב, לה יש 3 קבוצות בליגת העל ב-3 הענפים הפופולאריים בישראל – כדורגל, כדורסל וכדוריד. אז איך זה קורה שעיר כל כך קטנה באופן יחסי מצליחה להשיג כזה הישג? בעיקר בגלל אנשים מיוחדים והרבה מאוד לב, כמו רמי קוסטוקובסקי.

קוסטוקובסקי הוא נס ציוני בלב ובנשמה, הוא בן 36, נשוי +4 והוא הגיע לפה בגיל 4, ומאז מתגורר בעיר באופן כמעט רציף. קוסטוקובסקי הוא הבעלים של חברת קרדיט קלין, שנתנה חסות בשנה שעברה לסקציה נס ציונה (חסות שעשויה להימשך גם השנה בליגת העל) והעונה, היא תתן חסות גם לקבוצת הכדורסל בעיר.

לקוסטוקובסקי יש חיבור מדהים לעיר בכלל, ולספורט בעיר בפרט. הוא שיחק במחלקת הנוער של עירוני נס ציונה, למד במגמת ספורט בתיכון בן גוריון, ומאז ומתמיד הוא היה אוהד ספורט. מבחינתו, לתרום לקהילה בצורת חסות לקבוצות הספורט זוהי זכות גדולה. כעת, הוא מספר את הסיפור המעניין שלו, על החיבור שלו לעיר, וגם על הטרגדיה הפרטית שלו.

רמי, ספר לנו על עצמך

"עליתי לארץ מאוקראינה בגיל 4 והגעתי לגור בנס ציונה. למדתי בביה"ס ראשונים והייתי גם בבן צבי. לאחר מכן עליתי לחטיבת בגין, ובתיכון למדתי בן גוריון. הייתי מאוד מעורה בחוגים של היכל התרבות, ולמדתי גם שחמט בין השאר, אבל העיסוק המרכזי שלי היה כדורסל. מגיל 8 עד 18, שיחקתי במחלקת הנוער של עירוני נס ציונה, ויצא לי אפילו לשחק גם עם טל דן, שפרש לאחרונה לאחר קריירה מפוארת במדי עירוני נס ציונה. תמיד התחברתי לספורט, קיבלתי מצטיין שכבתי בספורט והייתי במגמת ספורט. לאחר מכן, התגייסתי לצבא, שם הייתי מפקד בילוש במצ"ח".

איך הוקמה חברת קרדיט קלין?

כשהשתחררתי עשיתי תואר ראשון בקרימינולוגיה באוניברסיטת בר אילן ופתחתי את החברה ב-2012, ממש אחרי התואר. החברה נקראה בעבר חברת בקגראונד, שהיא עדיין קיימת ועוסקת יותר במודיעין עסקי וחקירות למועמדים לעבודה. החברה השנייה היא קרדיט קלין. שני המותגים נוסדו על ידי ב-2012 ומאז אנחנו קיימים כבר 10 שנים, עם עשרות אלפי לקוחות שעברו פה במהלך השנים האלו. חברת קרדיט קלין זו חברה שמתעסקת בהרבה תחומים, לרבות ייעוץ לשיפור דירוג אשראי, ייעוץ משכנתאות, וייעוץ פיננסי לחברות ולפרטיים. יש לנו בסביבות ה-40 עובדים, יושבים בראשון לציון, ותורמים את חלקנו לעיר, גם בתרומה הזו לקבוצות בספורט".

אני מבין שהיו קשיים אישיים בדרך. ספר לנו על זה

ב-2014 התחתנתי וב-2015 נולד לי ילד ראשון שעכשיו הוא בן 7. ב-2018 נולד התינוק השני שלנו וגילו לו לוקמיה כשהוא היה בן חודשיים. לצערנו, הוא נפטר, עשינו הלוויה, ומיד לאחר מכן קנינו עץ אלון (כמו שמו) ונטענו אותו בגינת חושן בנס ציונה בחסות העירייה ובשיתוף פעולה איתם. זה הפך לעץ מוצצים עירוני, שכל ילד שנפרד מהמוצץ הולך לשם ונפרד מהמוצץ שם. העץ הזה מרגש אותנו מאוד".

איך הגעת לתת חסות לסקציה נס ציונה?

ביולי 2020, בסקציה חיפשו להשכיר דירה לשחקנים הזרים שלהם. להורים שלי הייתה דירה להשכרה – הדירה שאני גדלתי בה מגיל 4. באתי כדי לעזור, והם חתמו על ההסכם עם השחקנים הזרים, ואז אמרו לי שהם מחפשים ספונסר. לא חשבתי על דבר כזה בעבר, ועל תרומה כזו. אמרו לי את המחירים ואמרתי שאני יכול לעמוד בזה, ובנוסף, אוכל לתרום לחברה ולקהילה והתחלתי להיות הספונסר הראשי. כך גם היה ב-2021 עם עוד חוזה לשנה. השנה, הקבוצה עלתה ליגה, ואנחנו עדיין עושים חושבים עם הקבוצה אם להמשיך את החסות לעונה הבאה".

ואיך הגעת לקבוצת הכדורסל?

למרות שאנחנו עוד בדיונים עם הכדורגל, החלטתי שהשנה לוקח את הקבוצה של הכדורסל כדי להיות שם ספונסר משני. חתמתי עם עירוני נס ציונה, בה גדלתי, עם יניב מזרחי שגם שיחק באגודה והכרתי אותו עוד מהעבר. אני גדלתי במועדון הזה, זה היה חשוב לי".

מה החיבור שלך לספורט?

"אני כל החיים עסקתי בספורט, מגיל 8, שיחקתי בכל מחלקת הנוער, ובמקביל שיחקתי בכל קבוצות ביה"ס, והייתי גם במגמת ספורט. הייתי בכל נבחרות הספורט במהלך השנים. הרגשתי שזה חיבור טבעי, אני חי את הספורט. אני מאוד אוהב ללכת ולראות, ולשחק כדורסל. ואני מאוד מחובר לקהילה ולעיר, ולאנשים שיש בקבוצה ובנס ציונה. זו אגודה מדהימה, עם מחלקת נוער אדירה. היה טקס השבוע של מחלקת נוער עם 1,500 ילדים, לעומת 100 ילדים שהיו בעבר. נכון שהעיר גדלה, אבל זה עדיין מדהים. יש לי שתי אחיות ששיחקו באגודה, ויש חיבור גדול למשפחה. אני מחובר לעיר בהרבה צורות, כאשר גם אבא שלי הוא גם דמות מוכרת, הוא רופא בעיר. סבא שלי עבד בעירייה בעבר ועוד".

מה הציפייה שלך מהקבוצות השנה?

"שתי הקבוצות בליגת העל. זה דבר מדהים לעיר ולקהילה. הציפייה שלי כתומך וכאוהד היא שהן ימצו את הפוטנציאל שלהן. שישחקו עם הלב והנשמה כמו שיש לעיר הזו, וכמו בערכים של החברה שלי. אנחנו משחקים עד השנייה האחרונה, לא מוותרים על אף לקוח ותמיד עושים את המקסימום בכל מצב. אומנם אנחנו עיר קטנה וגם התקציבים של הקבוצות הוא לא מהגדולים, אבל יש לנו לב גדול. בכדורגל נבוא כמעט תמיד כאנדרדוג, ולכן צריך להילחם יותר מכולם כדי להצליח".

ובכדורסל?

"גם בכדורסל אנחנו קבוצה יחסית קטנה ולכן כל אחד שעולה על המגרש, צריך לתת את ה-200 אחוז שלו. אי אפשר להיכנס לאדישות ולשאננות, צריך להילחם בשביל להישאר בליגה, ואחר כך להתקדם לפלייאוף העליון".

מה תאחל לקבוצות?

"שייתנו את ה200 אחוז בכל משחק ושיהיה להן המון בהצלחה".