ד"ר נטשה קוזאק ז"ל - ש ל ו ש י ם לפטירתה.

נטשה עלתה לארץ ממוסקבה שם כבר סיימה בהצלחה יתרה תואר ראשון ושני בביולוגיה באוניברסיטה נחשבת לפני שהתחילה את לימודי הרפואה. את המשך הלימודים וסיומם עשתה בפקולטה לרפואה של אוניברסיטת ת"א תוך שנים לא קלות של התאקלמות בארץ ישראל שתמיד חלמה להגיע אליה. שנים של קושי כלכלי לא פשוט מצד אחד וגידול ילדיה האהובים דניאל ויולה מצד שני. את שנת הסטאג' עשתה בביה"ח קפלן, עת החליטה, ולא במקרה, על המשך דרכה ברפואה פנימית - "מלכת הרפואה". באותה מחלקה, פנימית א', היא המשיכה לרכוש נסיון, להתקדם במהירות, ולהתבלט לכל אורך הדרך. באותה מחלקה הפכה ממתמחה שנה א' לרופאה בכירה, המשיכה להתמחות בהמטולוגיה במרכז הרפואי הדסה עין כרם תחת הדרכתה של פרופ' דינה בן יהודה, ולפני 6 שנים מונתה פה אחד למנהלת אותה המחלקה אשר בה התחנכה ואשר לה תרמה במסירות שלא תתואר כל השנים.

הכאב על פטירתה של נטשה חריף במיוחד. שכן נטשה שמה תמיד את טובת האחר בראש מעייניה, באופן שנדיר למצוא, גם על חשבון זמנה הפנוי, וגם אם מדובר בשעות "מוזרות". כשמדובר בבני משפחתה הקרובים – הדבר אולי ברור ומובן. אבל במקביל נתנה מכשרונותיה לסטודנטים במשך שנים בהם דורגה שוב ושוב כמורה מצטיינת בביה"ס לרפואה בירושלים. בלטה במיוחד ההשקעה האינסופית במתמחים ובהכנה שלהם לבחינות על פני שעות וימים אחרי ימי עבודה מלאים....

תרומתה לבית הספר לרופאים עולים במרכז הרפואי קפלן הייתה עצומה. לא זו בלבד שממש "החזיקה" אותו במשך 15 שנה, אלא שגם דאגה לבוגרי הקורסים ולא היססה גם לעזור להם במציאת עבודה בארצם החדשה. הדבר מראה עד כמה נטשה הקדישה מחייה לאחרים, במסירות ללא גבול ובמחויבות שנבעה מתוך תוכה, מעצמה.

אותה מסירות עצמה הקדישה לחוליה. בצד ידע נרחב ביותר בכל תחומי הרפואה הפנימית, בהמטולוגיה, ובמיוחד בתחום הרחב והמתפתח של הפרעות הקרישה, נטשה בלטה בגישתה האנושית, האמפטית והמרחמת אשר נתנה לחולים הרגשת ביטחון ותמיכה שערכן עצום.

כאשר עמדתי לפרוש מניהול מחלקה פנימית א' לאחר 24 שנים של עבודה כתף אל כתף, לא היה לי ספק שנטשה היא בעלת התכונות האידאליות להמשיך ולנהל את המחלקה. ואכן, היא לא רק קיבלה את המינוי אלא הובילה את המחלקה לגבהים חדשים.

מחלתה משך השנה וחצי האחרונות, הטיפולים, והחדשות הרעות היו מכה קשה אבל לא שברו את רוחה. באומץ רב היא המשיכה לטפל בחולים, וללמד, כל עוד זה היה אפשרי, כמעט עד הסוף המר.

נטשה השאירה אחריה את בעלה האוהב אלכס, את ילדיה דניאל ויולה ומשפחותיהם ושתי נכדות קטנות: עומר ("סנופיק") וגיל, שכמעט לא זכתה להכיר.

נטשה תיזכר תמיד כאות ומופת בלב כל מי שהכיר אותה. יהי זכרה ברוך.

עמיחי שטנר

בשם כל משפחת מחלקה פנימית א', ביה"ח קפלן