"הבלדה על מישי ומישו".. נאום מרגש הערב של רופא הצנחנים ד"ר אוהד שחר מנס ציונה

וכה אמר ד"ר שחר:

את הערב הזה אני רוצה להקדיש לשני האזרחים הכי טובים במדינה. שמענו הרבה סיפורי גבורה, אבל ללא ספק לשני החברה' האלה מגיע צל"ש, אות הגבורה והדלקת משואה. בעצם, כולכם פגשתם אותם. לאנשים האלה קוראים "מישו" ו"מישי". שמעתם עליהם בצבא: "שמישי תעלה לשמירה". "שמישו יפרוק את המשאית". שמעתם עליהם בעבודה: "שמישי תכין את המצגת", "שמישהו יכתוב את הדו"ח". מישו ומישי עושים הכל. "שמישו ידליק את האור". "שמישי תעשה משהו".

בספטמבר 2020 הנאשם בפלילים החליט ש"לא מתאים לו" שמפגינים נגדו בירושלים, אז הוא החליט להשתמש במגיפת הקורונה העולמית כתירוץ והגביל את ההפגנות למרחק של עד 500 מ' מהבית. אני הייתי בעבודה בבית החולים כשזה פורסם, אז אישתי ארזה את הילדים כולל תינוק בן שנה וחצי, לקחה דגל ונעמדה לבדה בכיכר "שומר הגבעות". באותו רגע היא הפכה מאישה "רגילה" ל"מישי". כשתושבי השכונה הציצו מהחלונות או עברו בסביבה הם התחילו להצטרף. שום דבר לא באמת קיים אם אין לו קבוצת וואטסאפ, אז כמובן שמהר מאוד נפתחה קבוצת הוואטסאפ "כיכר שומר הגבעות". ברחבי כל נס ציונה וכל הארץ נולדו עוד מישי ומישו כאלה. הגרעינים האלה גדלו והפכו למחאה כלל ארצית בכל כיכר, גשר ותחת כל עץ רענן.

גם אני אזרח רגיל אבל "מישו" היה צריך לעמוד עם שלט בצומת בית עובד ו"מישו" היה צריך להניף דגל על גשר ראשונים וככה גם אני קיבלתי על עצמי את תפקיד ה"מישו".

ב- 7.10 המון נשים, גברים ואפילו ילדים מצאו את עצמם "מישוים" ו"מישיות". גם מי שלא גויסו הקימו בעורף מערך שלם של התנדבויות ועזרה הדדית כדי להקל על סבלם של האחרים. אני התנדבתי לגדוד 202 של הצנחנים בתור רופא ונפצעתי בפאתיה הדרומיים של העיר עזה, ו"מישי" החליטה ש"מישו" צריך לספר את הסיפור. כך מצאתי את עצמי, אדם שלא אוהב לדבר ולא אוהב להיות באור הזרקורים, מדבר מול קהל בחיפה, בקיסריה ועכשיו הגעתי לשיא – נס ציונה.

לפני שבועיים כתבתי בקבוצת וואטסאפ של חברים שלי הזמנה להצטרף אלי להפגנות. קיבלתי את התשובה הכי מעצבנת ומכעיסה שאפשר לקבל. לא, התשובה לא היתה "שמאלני בוגד" ולא "רק ביבי". התשובה היתה: "מה זה יעזור?". המשך התשובה היה עוד יותר מעצבן: "עד שלא יצאו מיליון איש לרחובות שום דבר לא יקרה". מאיפה יגיעו אותם מיליון איש? אם כל אחד ישב על הכורסה בסלון, יצקצק בלשון מול החדשות ויגיד ש"צריכים להוציא מיליון איש לרחובות", לא יהיו מיליון איש ברחובות.

אני יודע, שכמו בבית הספר או באוניברסיטה כשהמורה או המרצה נוזפים בכיתה על כך שלא מגיעים לשיעורים, הם נוזפים בעצם בחברה' שכן הגיעו. ככה אני מרגיש גם פה – אני בעצם מדבר כאן אל אותם אנשים שכן עושים, שכן נותנים את ה"מעבר". אבל המסר צריך לעבור הלאה, ליושבי הספות, לאלה שמזפזפים בין תוכניות הראליטי והבישול ומחכים שמישו או מישי יעשו את העבודה בשבילם.

אם יש משהו שגיליתי מאז שהצטרפתי למחאות אי שם ב- 2019 הוא שאם יוצאים מאיזור הנוחות שלנו אפשר להשיג הכל. אם יורשה לי לצטט את דר' סוס – "אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים". כל אחת ואחד מאיתנו יכולים להפוך למישי ומישו. ואם תרשו לי עוד ציטוט, הפעם מהסרט האהוב "רטטוי" – "כל אחד יכול לבשל". תהיה אתה מישו. תהי את מישי.

ושמישו יעיף כבר את הממשלה המחורבנת הזאת.