החצר של מיכאל צ'פל מנס ציונה - אומנות נתינה והמון אהבה. דמויות מקומיות בעיר.

החצר של מיכאל צ'פל אומנות נתנינה והמון אהבה 

הסיבה שמיכאל צ'פל, מנהל אולם הספורט של בן גוריון, בנה גינה אומנותית מחוץ לאולם, היא כדי לשמח אנשים. הוא מייצר אמנות מכל הסוגים, והפך את החצר לפנינה של ממש, ומקבל מחמאות מקיר לקיר: "זה עושה לי טוב, אני משקיע כי אני אוהב לראות את האנשים נהנים". וגם: החיבור אל הים, והחתולה המיוחדת שגרה בחצר

הרצון לייצר טוב הוא רצון שמשותף להמון אנשים, אך רק מעטים עושים זאת בזמנם החופשי, ללא תמורה, ומתוך רצון טהור לראות חיוכים על פניהם של ילדים. מיכאל צ'פל הוא בהחלט אדם כזה, שמשתדל בכל יום להעלות חיוך על פניהם של מאות ילדים, בני נוער ומבוגרים, שמגיעים אל אולם הספורט של ביה"ס בן גוריון, ורואים את הרחבה האמנותית שייצר בעזרת המון כישרון ורצון.

העולה מאוקראינה שהתאהב בנס ציונה 

מיכאל צ'פל הוא תושב נס ציונה בן 56, נשוי, עם שני ילדים. הוא הגיע לעיר לפני 43 שנים מאוקראינה, ומאז הוא לא עוזב את העיר. מיכאל הוא בוגר בית ספר קציני ים, שבילה כ-14 שנה בים בשלל תפקידים. לאחר שסיים את דרכו הימית, חיפש אתגר חדש והגיע להיות מנהל אולם הספורט של בית ספר בן גוריון. עם זאת, הניהול לא הספיק לו והוא החליט להתחיל ולייצר אומנות מחוץ לאולם.

מיכאל מספר על התשוקה שלו לאמנות, על הרצון שלו לשים חיוך על פני הבאים לאולם, ועל איך הוא חושב על היצירות המעניינות שלו: "קודם כל, אני עושה את זה בשביל הילדים. באים למקום הרבה מאוד ילדים ומשפחות, ומתלהבים מהתמונות וממה שאני עושה. איכפת לי מאוד מהנראות, ואני משקיע רבות גם בצביעה, גם ביצירה, ואני מוסיף גלריות של עציצים וקקטוסים. זה עושה לי טוב על הלב וזה חשוב".

מתי כל זה קורה, איך אתה מספיק לעשות את הכל?
"את הכל אני עושה אחרי שעות העבודה. בשעות העבודה אי אפשר להתעסק בזה כי כל הזמן יש מה לעשות. אני מנהל את האולם, וכל הזמן באים והולכים אנשים. אתה לא יכול להתעסק במשהו אחר חוץ מהעבודה. אני עושה את זה על חשבוני, כי זה חשוב לי כבנאדם. אני לא מקבל על זה תגמול".

האם יש מוטיב מסוים באומנות שלך?
"אני בוגר ביה"ס קציני ים ושירתתי בחיל הים. אחרי שסיימתי את חיל הים, הייתי ימאי וביליתי 14 שנה על הים בתפקידים שונים. זה הסיבה שיש לי אהבה גדולה לים. הרבה מאוד ממה שרואים בתמונות ובאמנות מוקדש לים".

האם זו האומנות שלך?
"אני אפילו לא הייתי קורא לזה אומנות. אני חושב שזה פשוט רצון לעשות משהו עם הידיים ולעשות טוב לאחרים. זה המון השקעה שבאה מאיכפתיות לאיך המקום נראה. אני מטפח את המקום כל יום אחרי שעות העבודה כי איכפת. יש לי שם את כל הכלים שלי. אני חותך, צובע, משייף, בונה. עושה הכל ומקבל עזרה מאב הבית של האולם, שנותן גם הוא מהזמן שלו".

איך הגעת לאולם בביה"ס בן גוריון?
"אני בוגר וינגייט. למדתי תחום של ספורט בוינגייט והיה מכרז שעברתי אותו. למדתי גם תזונה וזה נתן לי את האפשרות לעבוד במוסד חינוכי".

איך אנשים מקבלים את האומנות שלך מחוץ לאולם?
"אני מקבל המון מחמאות מכל הסובבים. גם הילדים, גם המורים ואפילו ההורים. חצי נס ציונה ראתה את העבודות האלו.. יום יום עוברים פה כ-800 ילדים והורים במסגרת ביה"ס, חוגים, חדר כושר וקורסים שונים. כולם עוצרים ומסתכלים, ופשוט נדהמים ומתלהבים. לי זה עושה טוב על הלב".

איך זה משתלב עם התפקיד שלך באולם?
"אני מנהל את האולם בקטע הלוגיסטי. לנהל אולם זה אופרציה בכל מה שקשור לנושא של ניקיון, רכש, ניהול לו"ז ועוד. זה עבודה מלאה וקשה, ולכן את האומנות שמחוץ לאולם אני עושה מחוץ לשעות העבודה".

איך אתה מתחזק את החצר?
"אני לא יוצר ושוכח. אני כל הזמן משנה דברים, מעדכן ועושה עוד. פעם מישהו מהעירייה אמר לי שאם כל אחד היה עושה משהו כזה במקום עבודתו, הכל היה נראה פה אחרת. זו הייתה מחמאה גדולה עבורי".

אתה עושה אמנות גם בבית?
"אני לא עושה דברים כאלה בבית. יש לי ידיים טובות ואני עושה תיקונים קטנים ועבודות כאלו ואחרות, אבל אני פחות מתעסק בזה בבית. כל מה שעשיתי בחצר – עשיתי למען הילדים והבאים של האולם. זה גם תיכון וגם חטיבה, ויש שם הרבה אנשים. זה נעים לי, ואני מתאר לעצמי שיש אלפי אנשים שנהנים מזה וזה עושה לי טוב. זה כיף לי. אני עושה את זה גם בשביל עצמי, כי זה ממלא אותי".

ולסיכום, ספר לנו על המשפחה וגם על החתולה המיוחדת שלך...
יש לי שני בנים – אחד מהם בצבא, והשני עוד שנה מתגייס. הם רחוקים מזה, זה לא קשור אליהם. החתולה שלי מטילדה נהנית בבית העץ שניבנה עבורה בחצר. אני חושב שהמקום שווה ביקור, הוא מרשים ויפה, ואני שמח לטפח אותו".