הלב של קורצי: יקיר העיר נס ציונה כבר חולם על הנתינה הבאה

ביום רביעי, 21 באוקטובר, הוענק ליעקב קורץ אות יקיר העיר נס ציונה לשנת 2026, לצד חיה כהן ונגה שמח. האות, המבטא הוקרה על תרומה יוצאת דופן ומתמשכת לעיר ולקהילה, הוענק בטקס חגיגי בהיכל התרבות. עבור קורץ, המוכר בעיר בכינויו ״קורצי״, הייתה זו הזדמנות לעצור לרגע ולהביט על דרך ארוכה של יוזמות, התנדבות וחיבורים בין אנשים.

אבל כשקורצי מדבר על ההכרה שקיבל, הוא חוזר דווקא לשיחה עם בתו. היא הייתה הראשונה ששמעה ממנו על הבחירה, והשאלה ששאלה — למה דווקא הוא נבחר — פתחה בפניה סיפורים על אביה, שחלקם התרחשו עוד לפני שנולדה.

״התרגשתי מאוד. לקבל הוקרה מהעיר שהיא הבית שלך זו תחושה מיוחדת״, הוא מספר. ״העשייה הקהילתית היא חלק מהחיים שלי, ואני לא עוצר בדרך כלל לחשוב על ההכרה בה. הבשורה גרמה לי לחשוב על כל האנשים שהיו שותפים לדרך ועל הדברים שהצלחנו לעשות יחד״.

ההתרגשות מהשיחה המשפחתית ניכרת גם בדבריו: ״הבת שלי שמעה ראשונה, וגם זה לבדו מרגש מאוד. אחרי ששאלה למה נבחרתי, היא גילתה דברים שלא ידעה, שהיו אפילו טרום לידתה״.

מהנוער העובד והלומד אל המועדונצ׳יק

את ראשית הדרך הקהילתית שלו קושר קורצי לרצון לחזור לתחושת העשייה וההדרכה שהכיר בתנועת הנוער. הפרויקט הראשון שלו, הקמת המועדונצ׳יק, צמח מתוך געגוע לתפקיד הרכז בנוער העובד והלומד, ומתוך רצון להיות מעורב במקום שבו בחר לחיות.

״כשאני רואה צורך וחושב שאני יכול לעזור, קשה לי להישאר מהצד״, הוא אומר. ״היכולת לארגן, לחבר בין אנשים ולהניע אותם לפעולה מאפשרת לי לתרום בדרך שמתאימה לי. ככל שאתה מעורב יותר, אתה מבין כמה אפשר לעשות יחד״.

ויש לו גם הסבר פשוט לנכונות להיכנס שוב ושוב להרפתקה קהילתית חדשה: ״קל ‘להדליק’ אותי, ולכן אני אומר כן ליוזמות שמגיעות לפתחי״.

בין התחנות המשמעותיות עבורו הוא מציין ערב שירי לוחמים לנוער בערב יום הזיכרון. מה שהחל כמפגש מרגש, שסחט לדבריו דמעות, הפך למסורת ובהמשך גדל לאירוע עירוני. תחנה נוספת היא הקמת ״שומרי הגבעות״, למען השמירה על גבעות הכורכר שממערב לנס ציונה.

אלה תחומים שונים, אבל מבחינתו החיבור ביניהם טבעי: לזהות דבר שראוי לשמור עליו או צורך שדורש מענה, למצוא שותפים — ולהתחיל לפעול.

התודה שהפכה ארוחה לסיפור אישי

כשמבקשים מקורצי להיזכר באדם שעזר לו או במקרה שמלווה אותו, הוא מקפיד קודם כול על פרטיותם של מקבלי הסיוע. לצד זאת, יש מפגש אחד שהוא נושא עמו, דווקא משום שהמחיש לו לאן מגיעה העשייה גם כשהוא עצמו אינו רואה את סופה.

״ניגש אליי מישהו מוכר בעיר ואמר לי תודה ענקית על האוכל שמגיע אליו הביתה מדי יום שישי״, הוא משחזר. ״לא הכרתי את הסיפור, אבל האמירה שלו נתנה לי להבין שהארוחה שמגיעה על ידי מתנדב, הישר מאולם האירועים שבבעלותי, מגיעה אליו וממלאת את המטבח בביתו בכל טוב מדי שבוע״.

מאחורי חלוקת הארוחות עומדים מזון, ארגון ומתנדבים. באותו מפגש, כל אלה קיבלו עבורו פנים וקול.

״בעיניי, המשמעות של הנתינה נמצאת גם בדברים הפשוטים: להקשיב, להיות זמין, לעזור לפתור בעיה או לחבר לאדם הנכון״, הוא אומר. ״לפעמים מה שדורש מאיתנו מעט זמן ותשומת לב יכול לעשות הבדל גדול עבור מישהו אחר״.

״גדלתי בחיפה, אבל נס ציונה היא הבית שלי״

הקשר של קורצי לנס ציונה נבנה לאורך השנים, דרך האנשים שפגש והפעילויות שבהן היה שותף. הוא גדל בחיפה, אך כשהוא מדבר על בית, הוא מדבר על נס ציונה.

״יש כאן אנשים עם לב רחב, נכונות להתגייס ורצון להיות חלק ממשהו משותף״, הוא אומר. ״הקהילתיות בנס ציונה יוצרת קרקע טובה ליוזמות ולשותפויות חברתיות. הרבה אנשים בעיר מצטרפים והופכים להיות שותפים חברתיים ופעילים קהילתיים״.

מבחינתו, הקשר לעיר נמצא במפגשים היומיומיים: ״בשבילי העיר היא האנשים שאתה פוגש, החברויות שנוצרות והידיעה שיש עם מי לפעול כשצריך״.

העשייה הובילה אותו גם לזירה הציבורית. קורצי כיהן כיו״ר סיעת יש עתיד וכחבר מועצת העיר לצד יהודה חיימוביץ. לדבריו, גם לאחר שסיים חמש שנים במועצה, המשיך לפעול ולמצוא שותפים נוספים לדרך.

את האות שקיבל הוא מבקש לחלוק עם אותם שותפים, ובהם גם מי שעשו רבות הרחק מאור הזרקורים.

״לכל השותפות והשותפים לדרך: למתנדבים, למי שהצטרפו ליוזמות, למי שתמכו ולמי שעבדו מאחורי הקלעים״, הוא אומר. ״חשוב לי להודות גם למשפחה שלי על התמיכה ועל ההבנה שהעשייה הזו דורשת זמן ומחויבות. אני מקבל את האות באופן אישי, אבל מרגיש שהרבה מאוד אנשים טובים שותפים לו״.

החלום הבא: בית ללוחמים בנס ציונה

גם ברגע של הוקרה על העבר, קורצי כבר מתכנן את ההמשך. הוא רוצה להרחיב את מעגל המתנדבים בעיר, לחבר בין הדורות ולעזור לעוד תושבים לגלות היכן הידע, הניסיון והיכולות שלהם יכולים לפגוש צורך של מישהו אחר.

לצד השאיפה הזאת, יש לו רעיון קונקרטי: הקמת בית לחיילים הקרביים בנס ציונה. לפי החזון שלו, המקום יארח אחת לשבוע יחידה צבאית שאחד מלוחמיה או מלוחמותיה הוא תושב העיר, לחצי יום של מנוחה ופינוק.

בתוכנית שהוא מבקש לקדם נכללים אירוח אצל משפחות למקלחת ולהתרעננות, ארוחה טובה בתרומת תושבים או מסעדה, בילוי בבריכה בקיץ או במופע בחורף, והפתעות נוספות שיכינו המשתתפים במיזם.

זהו עדיין פרויקט שהוא שואף להוציא לפועל, אך הכיוון ברור: לתת ללוחמים כמה שעות של תשומת לב, ולתושבי נס ציונה הזדמנות להיות חלק מהאירוח.

״יש בעיר תושבים עם ידע, ניסיון ויכולות נהדרות, שלפעמים צריכים רק את החיבור הנכון כדי להתחיל״, הוא אומר. ״החלום שלי הוא להרחיב את מעגל המתנדבים ולחבר בין הדורות, כך שיותר אנשים יכירו זה את זה, יפעלו יחד וייקחו חלק בבניית קהילת נס ציונה״.

״לא צריך להתחיל מפרויקט גדול״

לתושבים שרוצים לתרום אבל אינם יודעים מאיפה להתחיל, יש לקורצי עצה פשוטה: לבחור משהו שקרוב ללב ולעשות צעד ראשון.

״לכל אחד יש משהו לתת: זמן, ידע, ניסיון, אוזן קשבת או יד מסייעת״, הוא אומר. ״אפשר להצטרף ליוזמה קיימת או לפנות למסגרת התנדבות בעיר. לפעמים שעה אחת בשבוע הופכת לחלק חשוב מאוד בחייו של מישהו — וגם בחיים שלך״.

ואצל קורצי, העצה מגיעה עם נכונות אישית לעזור: ״אפשר שיתקשר אליי. אני אעזור בשלב הראשון, אצרף את העירייה וגורמים נוספים במידת הצורך״.

אחרי שנים שבהן חיבר בין אנשים, יזם וגייס שותפים, גם הריאיון לרגל קבלת אות יקיר העיר מסתיים אצלו בהזמנה להצטרף. האות כבר הוענק; ליוזמה הבאה הוא עדיין מחפש עוד ידיים ולבבות.