התיק המשפטי המקומם בו זכה עוה"ד אמיר נבון מנס ציונה בביהמ"ש העליון !
26.01.21 / 11:19
הסיפור על צעיר פלסטיני מוגבל שגנב תיק ופותחן... שופט השלום הורה לשחררו למעצר בית, אך המדינה ערערה למחוזי ונאבקה להשאירו במעצר בגלל "המסוכנות הנשקפת ממנו" במשך 4 חודשים !
משפחתו שכרה את עוה"ד אמיר נבון שיחד עם עמיתותיו עו"ד טל שובל וע"ד נועם אשחר - ערערו לבית המשפט העליון, שהורה לשחררו.
סיפור שזעזע גם את שופטת העליון דפנה ברק-ארז, שתיארה את המקרה כ"קפקאי".
סיפור על אטימות, רוע ובזבוז משאבים מטורף של התביעה הכללית במדינתנו. סיפור שחייב לזעזע את כולנו, ימניים ושמאלנים, כל עוד אנו בני אדם.
אמיר ועמיתותיו בשערי העליון, בתחילת המאבק.
.. שמחת הניצחון. אמיר ועמיתותיו לאחר ההחלטה
ל ק ו ר א י נ ו :
עוה"ד אמיר נבון הינו חברי בפייסבוק ובשישי האחרון פירסם פוסט יוצא דופן, עתיר רגש אפילו עבור אדם אימפולסיבי כמוהו..
הפוסט גרם לי להתעניין במקרה והבוקר כבר ראיתי בתקשורת את ההתפתחויות ואת הסיפור כולו. סיפור שמדבר על צעיר פלסטיני, שלמזלו הטוב אביו יכל לשכור שרותיו של עו"ד פלילי ישראלי מנוסה (ומן הסתם לא זול..)
סיפור שחייב לזעזע את כולנו, ימניים ושמאלנים, כל עוד אנו בני אדם.
סיפור על אטימות, רוע ובזבוז משאבים מטורף של התביעה הכללית במדינתנו.
סיפור הארוע:
המדובר בצעיר, בן 23, שעבר בגיל שמונה פגיעת ראש מרימון הלם צהל"י ומאז סובל משורה של קשיים ומוגבלויות פיזיים, קוגניטיביים ונפשיים.
לפני 8 חודשים הוגש נגדו כתב אישום על ניסיון גניבת אופניים, והוא שוחרר בתנאים מגבילים. ואילו בספטמבר הוגש נגדו גם כתב אישום על גניבת תיק ופותחן בקבוק יין מתוך חנות סגורה.
בעקבות כך ביקש נציג מחלקת התביעות במשטרה להאריך את מעצרו עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.
אמנם שירות המבחן המליץ לשחרר אותו לשהות במסגרת טיפולית ולבנות לו תכנית שיקום כוללנית אך במסגרת היחידה בארץ שעשויה להתאים לו לא היה מקום והוא נותר במעצר. המדינה התנגדה לשחרורו וטענה כי למרות שברור שהצעיר לא מתאים לשהות בין כתלי בית הסוהר, הוא גם לא יכול לשהות בבית הוריו בגלל "המסוכנות הנשקפת ממנו".
בית משפט השלום אמנם הורה לשחרר את הצעיר למעצר בית, אך המדינה ערערה על ההחלטה לבית המשפט המחוזי - שקיבל את הערעור והותיר את הצעיר במעצר !
כאמור, פנו עוה"ד נבון ועמיתותיו בערעור לבית המשפט העליון. הליך נדיר לכשלעצמו בתיק כה מינורי.
במסגרת הערעור הוגשה חוות דעת של שירות בתי הסוהר, שתיאר את מצבו הפיזי הקשה של הצעיר, שבין היתר נהג לעשות צרכיו על עצמו (!) ואף צוין בה כי באחד הלילות הוא הועבר לתא המכונה "מעלית" ושמור לאסירים שיש חשש כי יפגעו בעצמם.
ולבסוף יצא הצדק לאור, גם אם באיחור כה רב. כי בדיון שנערך בעליון הורתה השופטת ברק-ארז לשחרר את הצעיר למעצר בית ואף מתחה ביקורת קשה על המשטרה ועל הפרקליטות שהתעקשו לערער על שחרורו של הצעיר למעצר בית., באומרה - "ההחלטה להשאירו מאחורי סורג ובריח היא טורדת מנוחה".
"המקרה שבפנינו מדגיש את הצורך לתת מענה למי שמוגבלותו הופכת את תנאי מעצרו לסבל בל יתואר", כתבה השופטת ברק.
"אכן, יש להגן על הציבור מפני פגיעה בו. אולם, כמו בכל הקשר אחר, נדרש איזון סביר ומידתי. כך, בענייננו האיזון הוא בין עבירות שאינן מצויות כלל ברף החמור מחד גיסא, וחוסר התאמה מובהק של האדם שמואשם בביצוען למערך הכליאה של שירות בתי הסוהר, מאידך גיסא".
עו"ד אמיר נבון הגיב כך בתקשורת:
"בית משפט העליון שאג את שאגתם של האנשים השקופים. לדעתי ומבחינת הציבור, הסיפור האמיתי מפסק דין הזה צריך להיות ההבנה שבאמת ישנו תובע כזה, שעובד במשטרת ישראל, עורך דין, שהחליט שצריך להמשיך ולהחזיק אדם מיוחד כזה במעצר והגיש ערר לבית המשפט המחוזי. אני כבר ימים רבים מנסה לחשוב איזו הנמקה הגיונית אפשרית קיימת בפיו של אותו התובע בעניין ולא מוצא ולו אחת ראויה די
אך מה שגרם לי לכתוב כתבה זו הינו הקטע הבא, מתוך ה"פוסט" האמור:
"הטראומה שהשאירה בי התיק שאיתו פתחתי פה את הדברים בועטת בי בשיא העוצמה עוד ימים לאחר שהלקוח שלי נמצא בבית. למעשה לא רק בי, כל צוות המשרד נדבק בה. עו"ד טל שובל וע"ד נועם אשחר הן שותפות מלאות שלי כל מה שקשור בתיק הזה ובעיקר לטראומה שהדבר השאיר בנו. ככה נשאנו אותו איתנו. ימים רבים. ימים מלאי כאב תסכול ודמעות.
כשנעצר הבחור, (למרות החלטת ביהמ"ש לשחררו) הלכתי לאמא שלי וחיכיתי שם עד שהילדים ילכו לישון. לא רציתי שיבחינו בעיני השחורות מכאב ודמעות..."
והמסר החשוב שלו, בעיניי:
"אין לנו לרוב, בסקטור הפרטי, תיקים כאלה. תיקים שמשקפים את הפינות הכי מסכנות של החיים. אלו שבהן חיים ה"אנשים השקופים", בין היתר, בעלי מוגבלויות אורגניות ושאר כרוניקות של שנים על גבי שנים ודורות של מצוקה.
התיקים האלה הם נחלתם של הסנגורים הציבוריים השונים בבתי המשפט, אשר נחשפים חדשות לבקרים לסיפורים קורעי לב. לשרירות הלב של הרשות. הם מלאים כאב ותסכול והרבה מאוד פעמים עליהם לכבוש תחושתם ולהרכין ראשם מול החומות הבצורות והקרות של מוסדות הרווחה השונים. מוסדות שממילא על סף פשיטת רגל. וואלה אחיות ואחים שלי, מצדיע לכן ולכם !!"
