טניה חיה רזניק איננה. דברים לזכרה.
[email protected]
21.03.21 / 17:42
היה היתה אחת שמה טניה , אבל גם היא איננה עוד.....
בלב דואב וכואב נפרדנו מאמא לביאה, מ"סבתא שניצל" נאמנה ואהובה,
שורדת השואה טניה חיה רזניק.
זהבה וינוקור נפרדת מאמה שנפטרה אתמול.
אימי נולדה בעיירה מארצ'קנצה שבליטא, בת לגולדה ומרדכי ניירמן .
בשנת 1941 בהיותה רק בת 9 פלשו צבאות הנאצים לעיירה השקטה והפסטורלית בלבו של יער . הנאצים אספו את תושביה במרכז העיירה והחלו במבצע טיהור אכזרי . הם החלו לירות ולקטול את האנשים, ילדים, זקנים נשים וגברים.
האנשים שהחלו להבין את הנעשה החלו להמלט לכיוון היער ובינהם אימי ואביה. לאחר שעות ביער החליט האב לחזור לעיירה ולבדוק מה קרה לאשתו ולשאר ארבעת ילדיו. אימי הופקדה בידי שכניהם שגם הצליחו להמלט מהתופת. למרבה הצער והאימה, האב לא שב!!
אימי אומצה על ידי הפרטיזנים ובמשך 3 שנים קשות של רעב וגעגועים ביערות הקרים , עבדה בשמירות ובניקוי כלי הנשק של החבורה שהצילה את חייה.
עם פלישת הרוסים לאזור, בשנת 1944 אימי עברה לגור בבית היתומים של וילנה, שם השלימה את השכלתה היסודית ובגיל 16 עברה ללמוד בבית הספר הטכני ורכשה השכלה מקצועית כטכנאית מכונות. במהלך השנים הכירה את אבי שמואל- נישאה לו והביאה לעולם 2 ילדים איתם עלתה המשפחה באפריל 1959 לישראל.
המשפחה הצעירה היכתה שורשים בעיירת הפיתוח קרית גת.
הגורל לא היטיב עם אימי , בערב בוכות 1066 ובהיותה בהריון בחודש התשיעי, נהרג אבי בתאונת עבודה.
אימי נותרה אלמנה צעירה ,מגדלת 3 ילדים בגפה.
אימי היקרה והאהובה, הסבתא הנאמנה והנפלאה הלכה לעולמה בהותירה 5 נינים ו- 10 נכדים.
אמא-
גם בשעות האחרונות, בנשימות האחרונות רצית לחיות ולראות את משפחתך צומחת , גדלה ופורחת..
השבט שזכתה להקים- הניצחון הגדול של האוד המוצל מאש השואה
