יום הזיכרון לחללי צה"ל בנס ציונה: "אבא שלי גר בחלקה הכי יפה בגן עדן"

שמי מיכל, אני בת 37 ויתומת צה"ל מגיל 4. אבא שלי גר בחלקה הכי יפה בגן עדן. חלקה 16 בבית העלמין הצבאי בקרית שאול. כלימו דיין ז"ל, היה איש צבא 20 שנה. הוא היה מפקד טנק בגדוד שריון בדרום. עם גדודו הוא נטל חלק פעיל במלחמת ששת הימים ובמלחמת ההתשה שבאה בעקבותיה. הוא שירת שנים ארוכות ב"עוצבת סיני" וב- "עוצבת המחץ" השתתף במלחמת יום הכיפורים. הוא נפל בעת מילוי תפקידו.

כל ילד רוצה שאבא שלו יהיה גיבור, אבל אני לא רציתי אבא גיבור. רציתי "סתם" אבא. כזה שייקח אותי ללונה פארק. כזה שילמד אותי לרכב על אופניים. תחושת הפספוס, הגעגוע, הריק שמכרסם מבפנים, זו לא תחושה שעוברת. החיפוש אחרי הדמות שלו מלווה את חיי כבר 33 שנה. גם כשגדלתי והתבגרתי, המשכתי לחפש אותו. חיפשתי אותו מתחת לחופה שלי, חיפשתי אותו בברית של בני הבכור, חיפשתי אותו בצמתי דרכים, חיפשתי אותו כשאמא היתה כל כך זקוקה לו.. חיפשתי ולא מצאתיו.

הזמן לא מרפא הכל 

אנחנו מתבגרים עם השנים ועדיין יש חלק בנו שהוא לא מלא. חלק חסר. נשארנו עם כל כך הרבה שאלות ותשובות עליהן היו פותרות מאה התלבטויות בחיינו, היו שופכות אור על מיליון תעלומות ונותנות לנו מיליארד שנים של נחת. לשכול אין גיל!

רוב יתומי צהל הבוגרים (היום מעל 10,000), איבדו כאמור את אביהם בגיל מאוד צעיר. במלחמות שבנו את המדינה שלנו. רבים מהם היו בבית ושמעו את הנקישות על הדלת שבישרו את הנורא מכל. ילדים קטנים שנאלצו להתמודד עם המוות ועם השכול בגיל צעיר מידי. הם שסוחבים את סיפורי המלחמה עד היום. יש משפחות שהתרסקו. חלומות שהתנפצו.

כל מה שנשאר ליתומי צה"ל בוגרים זה כמה תמונות בשחור לבן. תמונות דהויות ועצובות אבל אנחנו ממשיכים להיאחז בהן. שהוא לא יאבד לנו. שלא נשכח אותו לעולם. יתומי צה"ל הבוגרים אמנם כאובים, אבל גאים! אנחנו נופלים אבל קמים! אנחנו גאים באבות ובאמהות שלנו. אנחנו לנצח נמשיך את המורשת שלהם. הילדים שלנו זה הניצחון שלנו. זה הניצחון של האבות שלנו. תמיד נשמור על הארץ הזאת שהם כל כך אהבו ושבשמה נשלחו לקרב. לרגל 70 שנים למדינה שלנו, אפשר לבקש משהו קטן? שיבוא שלום. לא רוצים עוד יתומי צה"ל

מיכל טלקר היא תושבת נס ציונה וחברת ועד מנהל בעמותת "בדרך החיים למען יתומי צה"ל", הפועלת לקידום זכויותיהם ורווחתם של יתומי צה"ל הבוגרים. www.idf-orphans.org.il