הסיפור המדהים על ד"ר מאור פריד בן נס ציונה - בקרוב בכתבה בערוץ 13  

בתמונה: הצילומים לכתבה היום בנס ציונה- מאור ואמו מסתובבים בבית הגידול שלו, כולל ב:גן פלסטלינה" שם בתינוקיה  אמא שלו עובדת כסייעת כבר 14 שנה .

.

לקוראינו:

מאור פריד הפך בשנים האחרונות ל"פרוייקט" שלי..

אני עוקב אחריו בהערכה רבה, כמעט הערצה ואני סבור שעיר הולדתו נס ציונה  אותה הוא כה אוהב, חייבת לדעת בפרטי פרטים, כל שניתן אודותיו.

כתבנו עליו כשיצא לאור ספרו "ללמוד להצליח" המעורר השראה ועל פעילות העמותה שהקים בשם זה. סיפרנו עת קיבל את "מילגת פולברייט" היוקרתית ונסע עם רעייתו מיכל לפוסט דוקטורט באם.אי.טי. וגם כשקיבל את מילגת החרות" מהשכנים בהרווארד...

אלא שהקורונה קטעה את תוכניותיו וב10.12 שב ארצה, היישר למשרת מרצה בטכניון במקביל להמשך הרצאות בהרווארד (הכל ב"זום"..)  וגם המחקר פורץ הדרך שלו נמשך.., לפיתוח טכנולוגיית בינה מלאכותית מתקדמת לחיזוי התפשטות רעידות אדמה.

עתה זיהו גם ב"ערוץ 13" את הסיפור האנושי המרתק שהוא, הישגיו ורקעו מהווים ובימים אלו מצלם הכתב רנן שורר כתבה בה הוא נוטל חלק מרכזי, אותה ישדרו בימים הקרובים, טרם פורסם מתי.

מתראיין מנסיונו  בנושא ההרכב החברתי של המשרתים ב8200.

מי אתה  מאור פריד?

ננסה בהמשך לספר לכם כמיטב יכולתנו. אך במה הוא עוסק , נוכל רק לצטט.. ואם יש לכם מושג מה זה  השילוב בין בינה מלאכותית ותחום הדינימיקה הלא-לינארית ותורת הכאוס... אולי אתם תבינו במה הוא עוסק .

כאמור, לאחרונה שב ארצה מוקדם מן המתוכנן, לאחר שזכה  במלגת החירום לבתר- דוקטורט עבור ישראלים בארץ מטעם האקדמיה הלאומית למדעים.

היה זה כאשר מדינת ישראל והאקדמיה הלאומית למדעים יצאו בתכנית חירום להצלת דור העתיד של המדע הישראלי והציעו תקציבי מחקר שיאפשרו למדענים המצטיינים והמבטיחים ביותר להמשיך את המחקר שלהם מהארץ.

יצויין כי בתקופתו ב M.I.T  פירסם מחקרים מדעיים רבים, הוזמן להרצות באוניבסיטאות רבות בארה"ב ופירסם 11 פטנטים אמריקאים ובינ"ל תודות למענק של 600,000 דולר מ-MIT

עוד קודם לכן התקבל לפרסום המאמר הראשון שלו ככותב יחיד וכחוקר באוניברסיטה הטכנולוגית הטובה בעולם, לאחד מכתבי העת המובילים בעולם בתחום הדינימיקה הלא-לינארית ותורת הכאוס.

וכך סיפר: הקורונה תפסה אותי עובד בשיא המרץ על טכנולוגיית בינה מלאכותית מתקדמת לחיזוי התפשטות רעידות אדמה באחת מהמעבדות הטובות בעולם באוניברסיטת MIT. ואז הכל מסביב התחיל לקרוס. שמועות על מעבדות שנסגרו בהמשך המסדרון, חברים שנעלמו בין לילה וחזרו למדינות האם אי-שם ברחבי העולם, מדענים שארזו משפחות, וחיים אקדמיים שלמים שהגיעו לקיצם. יום אחד שערי MIT ננעלו וניידות משטרה התחילו למלא את כבישי הקמפוס. הבנתי שזה עניין של זמן עד שהאור במעבדה שלי גם ייכבה.

מדינת ישראל והאקדמיה הלאומית למדעים יצאו בתכנית חירום להצלת דור העתיד של המדע ישראלי והציעו תקציבי מחקר שיאפשרו למדענים המצטיינים והמבטיחים ביותר להמשיך את המחקר שלהם מהארץ. הבעיה- יש רק 5 מלגות למעל 30,000 מדענים ישראלים המתגוררים בחו"ל. הזוכים יבחרו ע"י ועדה של פרופסורים בכירים מכל תחומים. הסיכוי אפסי.

ואז הגיע המייל: "ד"ר פריד שלום רב, ברכות על זכייתך במלגה היוקרתית של האקדמיה הלאומית למדעים!"

אני לא יכול לתאר כמה שהייתי מאושר באותו הרגע. לא מההישג האקדמי, לא מהמענק, לא מהכבוד שהפרופסורים המובילים בארץ בחרו בי כזוכה היחיד מהטכניון ומכל מאות המועמדים, אלא כי אני מתחיל להריח את הארץ...

מאור על שער ה"פורבס" כאחד מ"30 הצעירים המבטיחים בארץ" !

הילד הבעייתי מרמת בן צבי והמהפך שחולל בחייו..!

מאור, (30) הספיק בחייו הקצרים מה שלאחרים לקח כפליים זמן... ולא פלא שהוגדר בשעתו במגזין "פורבס" כאחד מ"שלושים הצעירים המבטיחים בישראל" !

ונזכיר לכם כי מדובר במי שהיה נער אלים, בעל הפרעות קשב וריכוז חריפות, הראשון במשפחתו שלמד בבית-ספר תיכון וחסר כל כיוון ומטרה – שהיה לקצין, מפקד ומדען מצטיין בצה"ל, מסיים הדוקטורט הצעיר ביותר בטכניון, חתן פרס מוסקוביץ לציונות ובהמשך  גם הזוכה ב"מילגת פולברייט" היוקרתית ביותר !

למי שלא מעודכן,  אז ככה בקטנה, זו קרן אמריקנית שהמילגות שלה נחשבות לשניות ביוקרתן בעולם כולו (!) לאחר "מילגת רודס" האנגלית. מדי שנה מאתרת קרן פולברייט מבין אנשי אקדמיה וחוקרים מצטיינים בישראל את הבולטים והמוכשרים ביותר ושולחת אותם אל מרכזי הידע הגדולים בארצות הברית.

בין הישראלים הבולטים בוגרי תוכנית פולברייט: אהרן צ'חנובר, חתן פרס נובל לכימיה, אהרן ברק, לשעבר נשיא בית המשפט העליון, מנחם מגידור, לשעבר נשיא האוניברסיטה העברית בירושלים, אילן חת, לשעבר נשיא מכון ויצמן למדע, איתמר רבינוביץ, לשעבר נשיא אוניברסיטת תל אביב, רון רובין, נשיא אוניברסיטת חיפה, אסא כשר, פרופסור לפילוסופיה, וממחברי רוח צה"ל, הקוד האתי של צה"ל

ואם לסכם במילותיו שלו: הילד האלים מנס-ציונה שמעולם לא שמע את המילה "אקדמיה" בבית, שלא הכיר סביבו מישהו שהשלים בגרות, הופך למרצה במכון הטכנולוגי לישראל.

ועוד מעט מהישגיו של מאור...

 כמהנדס מחקר ופיתוח במשרד הביטחון וחוקר בטכניון – הוא פרסם חמישה מאמרים בכתבי עת מובילים ואף הרצה בכנסים בינלאומיים.  מחקריו בתואר השני והדוקטורט עסקו ב"דינמיקה לא לינארית" ובתורת הכאוס. אלו הם שני תחומים השלובים זה בזה, שמהווים יחד את הענף המדעי שעוסק בחקר התנועה והשינוי של מערכות מסוגים שונים – החל בפעימות הלב, דרך התנודות בבורסה ועד למסלול שעושה טיל שיוט מרגע שיגורו ועד הגעתו ליעד.

מחקר שערך בשעתו זכה למימון ממשלתי נרחב וזיכה את פריד בתואר מדען מצטיין בצה"ל ובפרסים תחרותיים בינלאומיים, וכל זאת במקביל לשירותו הסדיר. בימיו בשרות הקבע הועסק  כחוקר בצוות Data Science במשרד הביטחון, שמטרתו לספק תחזיות ביטחוניות בסביבה של אי ודאות באמצעות כלים מתמטיים ואלגוריתמיים מתקדמים מעולם ה-machine learning והבינה המלאכותית.

ויחד עם כל עיסוקיו אלו, הספיק מאור כאמור להקים את עמותת "ללמוד להצליח" בסיוע כמה ידידים טובים, בידיהם הפקיד את הניהול השוטף, עם צאתו לבוסטון.

עם רעייתו מיכל, מהנדסת וסטודנטית לרפואה בטכניון,  כיום ובימי שרותם המשותף ביחידות האחיות  8200 ו81,שם הכירו..

הרפתקת חייו, בסיפור אישי שלו, אחד מני רבים:

זה היה בחופש הגדול שבין כיתה ח' ל-ט'. בדיוק שטפתי את הרצפה במסעדת הפועלים הקטנה שבה עבדתי כשאבא שלי נכנס פתאום והגיש לי מעטפה חומה וגדולה. ידעתי בדיוק מה יש בה. אחרי חודשים של תכנון והשקעה המסמכים מרשם הפטנטים סופסוף הגיעו, שלב אחרון לפני השלמת התהליך. התרגשתי. קיוויתי שההישג יסב לאבא שלי קצת נחת אבל המבט שלו אמר אחרת. הכנתי לו ארוחת צהריים מאוחרת וישבנו יחד מול אחד שולחנות הפנויים.

"בשביל מה אתה צריך את זה?" הוא אמר. "מה אתה חושב, שחשבת על משהו שמישהו אחר כבר לא חשב עליו קודם?". הרגשתי את הרוח יוצאת לי מהמפרשים. "הוא בטח צודק. מה הטעם?".

הוא סיים לאכול ויצא בחזרה לעבודה. הכנסתי את המעטפה לכיס האחורי וחזרתי לשטוף כלים בפנים נפולות עד שאחרון הלקוחות עזב את המסעדה.

רגע לפני שיצאתי, הוצאתי את המעטפה מהכיס ובהיתי בה שניות ארוכות. בהחלטה של רגע דחפתי אותה הכי עמוק שרק יכולתי לתוך הפח השחור והגדול. החלום התנפץ...

היום, 15 שנים מאז אותו היום השלמתי תהליך של כתיבת פטנט באוניברסיטה הטכנולוגית הטובה בעולם, במימון מלא של מעל 100,000 דולר. המצאה שמטרתה להציל מיליוני בני אדם בכל רחבי העולם על ידי חיזוי השפעות רעידות אדמה באמצעות אלגוריתם מבוסס בינה מלאכותית שפיתחתי במעבדות MIT הגיחה לאוויר העולם.

ההורים שלי הם מקור הכח וההשראה הגדול ביותר. היום אני יודע שהמילים של אבא שלי לא הביעו חוסר אמונה ביכולות שלי. זו היתה הדרך שלו להגן עלי מפני הכאב שבאכזבה, אותה האכזבה שהוא נאלץ להרגיש בכל פעם שאמרו לו "לא"- לא ללכת לתיכון, לא להשלים שירות צבאי, לא ללמוד באוניברסיטה.

זכיתי בחיי לנפץ את הלאוים האלו אחד אחרי השני למען אבא שלי, ואני מתפלל שאזכה לעשות זאת עד האחרון שבהם.

עם הוריו אותם הוא כה מעריץ, עת קיבל את אחת המילגות:

ובהמשך לכך, כתב עם שובו ארצה:

היום לפני 10 שנים עברתי בשערי הטכניון בפעם הראשונה בחיי. לא אשכח את היום הזה. את בניין אולמן, הטיילת, והנוף המרהיב אל הים מכל פינה. זאת היתה אהבה ממבט ראשון.

רק שנה קודם לכן עוד מצאתי את עצמי מסתובב בין תחנות משטרה אחרי ארועי אלימות. הלכתי בבית הספר שלי עם אות קלון של עבריין. ויתרו עלי.

הטכניון נתן לי הזדמנות שניה לפתוח דף חדש. לשים את העבר מאחור ולהתמקד בעובדות, בהישגים ובתוצאות, ולעשות את זה לצד הטובים שבטובים. פרחתי.

גם כשנאלצתי לעבוד בלילות כדי לממן את הלימודים, הטכניון תמיד היה שם בשבילי, ורק בזכות מלגות ומענקי ההצטיינות שקיבלתי ממנו זכיתי להשלים את התואר.

גם את אהבת חיי מיכל הכרתי בטכניון. אז סטודנטית בת 20 להנדסת מכונות, והיום אהבת חיי וסטודנטית לרפואה (גם, כמובן, בטכניון). גם שנים לאחר שעזבנו את חיפה, היינו מנצלים את ימי החופש מהעבודה כדי לעלות לרגל ולבקר במקום בו התאהבנו.

היום, אחרי שלושה תארים בטכניון, פוסט-דוקטורט ב-MIT ותכנית מנהיגות של הרווארד, אני זוכה לסגור מעגל.

היום, 10 שנים מאז עברתי לראשונה באותו השער, אני זוכה לעבור בו שוב, והפעם- בתור מרצה.

הילד האלים מנס-ציונה שמעולם לא שמע את המילה "אקדמיה" בבית, שלא הכיר סביבו מישהו שהשלים בגרות, הופך למרצה במכון הטכנולוגי לישראל.

רק בזכות האמונה באדם. רק בזכות החינוך והשאיפה למצוינות. רק בזכות האנשים הטובים באמצע הדרך. רק בזכות הטכניון.

תודה שהאמנתם בי, שאיפשרתם לי לחלום ולהגשים, לגדול ולצמוח ואחרי שנים- לתת חזרה גם מעצמי..

כך כתבנו בזמנו על השקת ספרו: ל ל מ ו ד   ל ה צ ל י ח !

 ספרו של ד"ר מאור פריד האומר:  "כל מה שילד צריך, הוא מבוגר אחד שיאמין בו" כך אמר הרב שלמה קרליבך ז"ל. מי יתן ונמשיך יחד להיות המבוגרים האלו.

הספר הינו דרך נוספת בהפצת המסר שלו ושל העמותה שהקים בשעתו, בשם "ללמוד להצליח". עמותה ללא כוונות רווח, שמטרתה לעודד ולקדם בני נוער וסטודנטים מהפריפריה הגאוגרפית והסוציו-אקונומית למצוינות והגשמה עצמית, הן דרך הצלחה במישור הלימודי והן דרך שירות משמעותי בצה"ל. זאת מתוך האמונה שלכל אדם יש ייעוד שיש למצוא ולפעול להשגתו בעזרת ליווי, הכוונה וכלים נכונים, ושכל נער זקוק למבוגר אחד שיאמין בו.

העמותה מונה עשרות מתנדבים ומלגאים מכל רחבי הארץ, רובם, בעלי ניסיון רב בעבודה עם בני נוער. כלל פעילי העמותה פועלים מתוך ערבות הדדית ותחושת שליחות, ושואפים לחולל שינוי משמעותי בחייהם של בני נוער רבים במדינת ישראל.

העמותה פועלת על פי מודל ייחודי של מנטורינג אישי וקבוצתי, הגדרת תכנית אישית, קיום פעילויות הכנה לצה"ל, מתן הרצאות בכל רחבי הארץ, הפעלת "קו חם" אינטרנט, ועתה גם הפצת הספר "ללמוד להצליח" שכתב מאור לאלפי בני נוער בסיכון ברחבי הארץ, ועוד. לכל אלו מטרה משותפת: העצמה אישית, חיזוק תחושת המסוגלות וטיפוח שאפתנות.

לאירוע ההשקה המרגש אותו הקדיש מאור להוריו, רעייתו וכל פעילי, תומכי ותורמי "ללמוד להצליח", הגיעו כמאה משתתפים ונמכרו מעל מאה עותקים. זה בנוסף לכאלף שהופצו בכל רשתות הספרים, מאות שנמכרו ברכישה מוקדמת בקמפיין ההדסטרט ואלפים נמכרו לארגונים בבאר שבע, ירוחם, קרית גת וברחבי הפריפריה הישראלית, ובימים אלו מחולקים אלפי עותקים לבני נוער בסיכון בכל רחבי הארץ ללא עלות.

על הספר מספר מאור:

"ספר זה הוא תולדה של נדר שנדרתי לעצמי במהלך רגעי המשבר בחיי, בהם נשבעתי שאקדיש את כל כוחותיי כדי להעביר את הכלים שרכשתי לאורך הדרך לכל מי שעומד חסר אונים אל מול החלומות שלו, לכל מי שלא זכה בליווי, תמיכה והכוונה, למי ששוקל להרים ידיים, לכל מי שאי פעם אמר לעצמו "זה לא בשבילי"- צעירים ומבוגרים כאחד.

מנטורים וחיילים שחנכו בעמותה שהקים, עם תלמידיהם