כבוד לזכרם של בני נס ציונה נופלי יום הכיפורים: סמ"ר יחזקאל ניסים

סמ"ר יחזקאל ניסים

יחזקאל, בן עזיזה וסלח, נולד ביום י"א באייר תשי"ב (6.5.1952) בנס ציונה.

הוא למד בבית-הספר היסודי-ממלכתי ג' ובבית-הספר התיכון ט' בנס-ציונה, ואחר-כך עבר לבית-הספר התיכון-מקצועי "אורט" ברחובות. יחזקאל היה ילד נמרץ ומוכשר וכבר בגיל הגן הצטיין בעבודות-היד היפות שעשה. אלה נשמרו על-ידי הגננת שנים ארוכות, והוצגו לראווה בגן. סיפרה הגננת: "יחזקאל נראה לי כמי שנועד לגדולות: גם כאדם, כאישיות וגם כאיש-אשכולות, שהצליח בכל אשר פנה. אני זוכרת אותו בגן הילדים, כילד מחונן במיוחד, אשר הצטיין בתבונה רבה, בחוש הומור דק וביכולת הבעה יוצאת מן הכלל - גם בשיחה וגם ביצירה. שנים ארוכות לאחר מכן, נוהג היה לבקר אצלי בגן, וכל ביקור שלו היה מקור הנאה גדול בשבילי". בבית-הספר היסודי השתלב יפה בקרב חבריו לכיתה, למד לנגן בחליל ובאקורדיון, והכל אהבוהו. הוא היה תלמיד מנומס, מסודר ומקפיד על מראהו ועל הכנת שיעוריו. פעמים רבות עזר לחבריו בכיתה בלימודים שהתקשו בהם. מלבד אהבתו למוסיקה, היה יחזקאל ספורטאי נלהב, והיה חבר ב"מכבי" נס-ציונה ובענף הקראטה של התאחדות הספורט בישראל. בשעות הפנאי עסק בתיקון מכוניות ישנות. הוא אהב מכונות ומכונאות ולפני שהגיעה עת גיוסו, הצטרף לפנימייה הטכנית של חיל החימוש, ולמד בה יותר משנה.

יחזקאל גויס לצה"ל בראשית ינואר 1970 והוצב לחיל החימוש. את מרבית תקופת שירותו עשה בסיני, וכשהגיעה עת שחרורו, התנדב לשרת בצבא הקבע.

סיפר עליו חברו ליחידה: "אחד הדברים שאפיינו את חזי היה אהבת החיים שבו. תמיד היה עליז, תמיד השרה מצב רוח טוב על כל סביבותיו. חזי היה בעל מקצוע מעולה, עשה תמיד את המוטל עליו בכל הלב, ואף התגאה בכך. הוא התייחס לשירותו במלוא הרצינות, ובכל פעם שניתנה לו הזדמנות, התנדב לרדת לסיני, שם הייתה העבודה מרובה וחשובה יותר לדעתו".

במלחמת יום-הכיפורים שירת יחזקאל כמכונאי טנקים בחזית סיני. את סיפור הקרבות שם רשם חברו אבי: "היינו בכוננות גבוהה. עבדנו קשה ובקדחתנות, כל ליל כיפור ויומו. ביצענו תיקוני טנקים, החלפנו מנועים, העלינו שרשראות וקיבלנו פקודה להתכונן לזוז דרומה. ביום הרביעי למלחמה היינו בבלוזה, אחר-כך בסובה, וכל הזמן עבדנו וביצענו תיקונים תחת אש מטוסים כבדה. ביום כ"ג בתשרי תשל"ד (19.10.1973), יום איסרו חג הסוכות, היינו חוליה טכנית של חיל החימוש בתוך זחל"ם, במרחק כמה מאות מטרים מהאגם המר הגדול. התקדמנו לעבר הגשר, כדי להבטיח הספקה ותחמושת לכוחות שבגדה המערבית. כמאתיים מטר לפני הגשר נפתחה עלינו התקפה קשה ומרוכזת. פגזי ארטילריה ו"קטיושות" התפוצצו סביבנו לעשרות, למאות. הוספנו להתקדם כאשר הזחל"ם שלנו חטף פגיעה ישירה של טיל "קטיושה". ארבעה חיילים נהרגו, וביניהם נפל גם יחזקאל".

הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בנס-ציונה. השאיר אחריו אב, אם ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "יחזקאל מילא את המוטל עליו כחייל מצטיין ומסור. במשך שירותו מילא תפקידים אחראיים במסגרת מקצועו, התחבב על מפקדיו ועל חבריו, ושימש דוגמה במסירותו ובהתנהגותו