להקליד ולהבין: השיטה שפותחה בנס ציונה וששינתה את לימוד האוכלוסייה האוטיסטית

ילדים הנולדים על הספקטרום האוטיסטי חווים קשיים גדולים בהרבה מאוד אלמנטים בחייהם. ייתכן כי הקושי הגדול ביותר הוא הקושי התקשורתי. הרבה מאוד אנשים על הספקטרום האוטיסטי מבינים סיטואציות בדיוק כמו כל אחד אחר, אך הם מתקשים, ולמעשה לא יכולים, להביע את עצמם. הם כלואים בתוך גופם וזה יוצר תסכול רב. את התסכול הזה מנסה לפתור עדן שחק, שפיתחה שיטה מעניינת שמסייעת לאותם אנשים לתקשר עם הסביבה.

עדן שחק בת 32, נשואה + 2, גרה בשכונת טירת שלום שבנס ציונה, הקימה את חברת א.ת.ה – אוטיסטים תקשורתיים בהקלדה, ופיתחה שיטת לימוד שמסייעת לאותם אנשים לתקשר עם סביבתם בעזרת לימוד מילים בצורה ויזואלית והעברתם כטקסטים המועברים באייפדים. שחק הקימה את מרכז הלמידה הראשי של החברה בנס ציונה, ומיד לאחר מכן הוקמו מרכזים גם באילת ובחיפה, ובקרוב, ייפתח מרכז נוסף גם בירושלים. ההצלחה של הפרויקט היא פשוט מדהימה, ובחברה יש כבר 7 מדריכים שמעבירים את השיטה, ומאות משפחות שלומדות את השיטה ומשתמשות בה בבית.

עדן, ספרי לנו איך הגעת לשיטה שפיתחת

"אני הגעתי מרקע של חינוך, והייתי מחנכת בכיתת אוטיסטים בתפקוד בינוני נמוך כמעט עשור, עד שנת 2019. השיטה נולדה מתוך העבודה שלי עם האוכלוסייה האוטיסטית. זה התחיל מאוד בקטן, ואני נסעתי ממשפחה למשפחה בכל הארץ, ולאט לאט הדבר הזה גדל. זה עבר מפה לאוזן. ברגע שהיה רשימת המתנה מאוד גדולה, אז החלטתי שאני פותחת מקום ורציתי שזה יהיה בנס ציונה, ליד הבית. אחרי מספר חודשים היה כבר עומס, והתחילו להיכנס מדריכים נוספים כדי שיעזרו לי, ובהמשך, נפתחו סניפים נוספים".

איך השיטה עובדת?

"השיטה עצמה היא שיטה שנותנת לאוכלוסייה על הרצף האוטיסטי, שהיא אינה מדברת או מדברת חלקית (ברמת המילה או המשפט), כלי לתקשורת. הם מקלידים במקום הקושי לדבר, וזה הופך להיות אופן התקשורת העיקרי שלהם. ההקלדה נעשית באייפד, זה כלי שהתלמידים מכירים מקרוב וזה היה הסיבה העיקרית להשתמש בכלי הזה. זה חוסך עליות, לא פיתחתי איזה כלי מיוחד, אלא השתמשתי במשהו שהוא זמין לכולם"

איך גילית את הצורך לשיטה?

"בשנים שעבדתי עם האוכלוסייה האוטיסטית גיליתי שאם מסתכלים מהצד, חושבים שהם אנשים "מנותקים" אך זה לא נכון. הצופה מהצד חושב שלא קורה שום דבר, או שאין הבנה של הסביבה, או שהם לא לומדים כלום בכיתה. מה שקרה, זה שאחד מהתלמידים שלי ישב בכיתה והיה לו אייפד. זה כלי שנמצא אצל כל תלמיד על הרצף. אכלנו ארוחת צהריים, ובינתיים הוא התעסק באייפד, נכנס לאפליקציה וכתב את המילה "אגס". הוא רצה אגס שהיה מונח לידו, אבל לא הגיע אליו. הוא הצליח לבקש אותו בעזרת האייפד. זה סיקרן אותי. הייתה עבודה סביב הדבר הזה ומול הילד הזה. מה שמעניין הוא שהוא היה בתפקוד הנמוך ביותר בכיתה. הוא לא היה ורבלי או עצמאי, והיה זקוק לעזרה מכל גורמי המקצוע שבכיתה. ראיתי שהוא זוכר המון מילים, כי לילדים על הרצף יש זיכרון מאוד חזק. הם נחשפים להמון טקסטים ולוחות תקשורת, וגם במדיה החברתית. יש המון מילים בסביבה שלהם. הם לומדים בצורה שונה מאיתנו, הם לומדים בצורה מאוד חזותית. הם לומדים מילה שלמה, כמו תבנית. הם מבצעים כמו הרכבה של המילה שהם זוכרים אותה".

ואיך השיטה התפתחה?

"התלמידים האוטיסטים מרכיבים את המילה "אני" כמו ציור. אין משמעות לאות "א'" אבל התלמיד כן יזכור איך האות נראית, ואז יש את החיבור של המשמעות של המילה. מה שקורה זה שדרך השיטה, אותה ניסחתי, יודעים לזהות מהו אוצר המילים שהתלמיד מכיר. אנחנו לוקחים את אוצר המילים הזה וכל הזמן מגדילים אותו. אנחנו מלמדים אותו להשתמש באוצר המילים הקיים שלו לכדי שיח. אנחנו הופכים את הידע שלו לכלי לתקשורת, שזה משהו שלצערי לא תמיד עושים בבתי הספר. הם מלמדים אותם מילים שלמות, אבל לא מלמדים על מנת שתיווצר תקשורת חלופית. אני לקחתי את זה והפכתי את זה ללמידה של כלי לתקשורת, שזה הקלדה".

יש סיפורי הצלחה?

"יש ילדים שמגיעים אלינו ומצליחים לייצר תקשורת חשובה עם המשפחות והחברים שלהם. היה לנו ילד בן 15, שלא מדבר בכלל, ואחרי כמה שיעורים הוא הצליח לתקשר ולקרוא להורים שלו או לבקש דברים. יש לנו תלמידים שאחרי שנתיים יוזמים שיח, יוצרים שיחות, ומבקשים דברים. השיעורים הם גם מאוד זורמים. התלמידים שלנו נכנסים יחד עם המשפחות לשיעור ואם יש להם מטפלים אז גם הם נכנסים, והמטרה היא לעשות העברה של כלי התקשורת הביתה. יש לנו כבר תלמידים שהם בוגרי השיטה, והם מקלידים בבית עם המשפחות שלהם. המטרה היא שהם ייצרו חוסר תלות מוחלטת במשפחות שלהם, ויוכלו לתקשר לבד".

לאיפה את רואה את הפרויקט הזה הולך?

"זה מתקדם יותר מהר ממה שציפיתי. לא העליתי על דעתי שזה מה שיקרה. הייתי רוצה שאולי שבזכות הפרויקט הזה, היחס כלפי האוכלוסייה והלמידה בכיתות, וכל מה שקשור לניהול של אורח החיים שלהם, דברים ישתנו. דרך ההקלדה אנחנו רואים שהתלמידים רואים את הדברים כמו כולם, פשוט הקושי באוטיזם זה איך אני מוציא את זה החוצה. זה כמו גוף שהוא כלוא, והוא אינו מאפשר לך להוציא את הדברים כמו שאני חושב אותם. ברגע שכולם יבינו את זה וכולם יתייחסו לזה אחרת, הם יקבלו מענה בכל הרבדים בחיים – בחינוך, בחוגים, ברמה החברתית עם שאר האוכלוסייה. ואם נצליח לעשות שינוי, זה מהמם, וזה מספיק טוב בשבילי".