להתאבק, לשחק, לשיר: הדרך של שי בלנקו לאלבום ייחודי

להתאבק, לשחק, לשיר: הדרך של שי בלנקו לאלבום ייחודי

(מוגש בשיתוף עם "כל נס ציונה")

כל מי שהיה בבמה המרכזית של יום העצמאות בנס ציונה, יוכל לזהות את שי מנחם בלנקו, שהופיע לעיני אלפי חוגגים. מה שאנשים לא יודעים, זה שבלנקו הגשים חלום ילדות שלו, והתגבר על חשש גדול שהיה לו בעבר מלשיר. שי הוא נס ציונה במקור, ובן 29 כיום ואחרי דרך ארוכה, מפותלת ומעניינת מאוד שעשה בקריירה שלו, הוא השיק לא מכבר את האלבום הראשון שלו "בלנקומניה", שזוכה להצלחה לא רעה באפליקציות המוזיקה השונות.

לאור ההשקה, בלנקו דיבר על הילדות בנס ציונה, החיבור להיאבקות מקצוענית, המשחק, האודישנים, המוזיקה וכמובן האהבה. ההופעה על הבמה בנס ציונה הייתה רק הדובדבן שבקצפת, ולפניו עוד הרבה שנים של עשייה והופעה על במות.

שי, ספר לנו על עצמך

"נולדתי וגדלתי כל חיי בנס ציונה ולאחר הצבא עבדתי בחדר כושר בתור מאמן כושר. במקביל, התחלתי ללמוד משחק ומצאתי את עצמי בפלורידה, לומד להיות מתאבק מקצועני. זה היה חלום שלי מאז שאני ילד קטן, וגם האלבום שלי בלנקומאניה, הוא עם קריצה לאירוע ההיאבקות הגדול ביותר שיש – הרסלמניה של ה-WWE. התאמנתי באקדמיה של 3D שהם מאוד מוכרים, והמאמן שלי היה בילי גאן, שהוא גם מתאבק מוכר. כבר הייתי קרוב לאירועים גדולים, אבל בחרתי לוותר על החלום הזה, וחזרתי לארץ. אני עדיין מתאבק גם בארץ, אבל פניתי למשחק, אני מיוצג בסוכנות שחקנים ואני עדיין מתמיין לתפקידים ואודישנים. אבל במהלך הסגר הראשון של הקורונה החלטתי להגשים חלום ילדות וזה לשיר.

למה עשית את השינוי הזה בקריירה?

"בעבר פחדתי לשיר, והייתי קופא, אפילו באמצע אודישן. ואז החלטתי ללכת על זה עד הסוף. השיר הראשון שלי היה על משחק הכדורגל פיפ"א. היה לי בנוח לדבר על נושא שהיה קרוב אליי וכזה ששיחקתי בו לאורך כל הקורונה. צילמנו קליפ בסמי עופר עם מכבי חיפה, וגם בלנדוור בנס ציונה, כך שהיה שם חיבור של כל העולמות שלי ביחד. משם לא עצרתי, והמשכנו לסינגל שנקרא חלבון. זה סוג של עקיצה לתחום הכושר בארץ. ואז כתבתי שיר אמיתי וכנה שנקרא "איח בין דו" – שזה סלנג של אידיש של להיות פה ולהיות נוכח".

על מה אתה שר באלבום?

ב"איח בין דו" אני מדבר שם על זה שאני חצי תימני ואני בכלל לבן ואיך אני מודה לאלוהים שהוא גילה לי שהבת זוג שלי בוגדת בי, כי באותו יום הנחתי תפילין. משם לזה הולך שאני בן יחיד והילדות בנס ציונה. אני כמובן מזכיר גם את נס ציונה בשירים. אחרי זה הוצאתי שיר על פרידה, והחלטתי להמשיך עם זה לאלבום".

איך הייתה העבודה על האלבום?

"הסתגרתי באולפן במשך שלושה חודשים. בלנקומניה זה למעשה רפרנס להיאבקות והאלבום משקף סוג של אירוע היאבקות. מי שמעריץ היאבקות יעריך מה שהולך שם. זה מתחיל עם פאסון ואז עברתי לאהבה, עליה אני מדבר לטוב ולרע. בגדול, מדובר על הדרך שלי מהיסודי עד סוף התיכון, וכמובן אני מדבר שם על אהבה. אני אפילו מזכיר גם כמה שמות של נשים שסירבו לי, והכל באהבה ובכיף".

מה עוד יש באלבום?

"יש גם שיר על ולנטיינס, שמספר על יום שלם שלי מהתקומה בבוקר ועד אירוע היאבקות שהיה לי בערב. הרבה אנשים מתחברים לשיר הזה. באלבום אני עובר דברים ומקבל סטירות, ואז אני עובר היל טרן (מונח מעולם ההיאבקות, שבו טובים הופכים לרעים. א.נ), ולקחתי השראה מדה רוק, שב-2003 הלך להיות שחקן ובגד בקהל. יש לי גם שיר על אודישנים ולקבל את הלא.

מה המסקנה של האלבום?

אני יודע שזה בסוף יגיע, ואסור לוותר על זה. בסוף אני אצליח ואני יודע את זה. יש שם גם שיר אהבה לא פשוט, שמישהי אמרה לי שבעלה לעתיד לא יהיה אמן. אני פשוט מספר סיפור וזה טקסט שאני מאוד אוהב. האלבום מסתיים ב"איח בין דו" בגרסה אקוסטית בשיר שנקרא "יש בי אמונה". עומר נחמיאס ניגנה בגיטה וזה הפך את השיר המהיר הזה לאותנטי ומרגש עוד יותר.

מה המסר שלך לעתיד?

"אני עושה אומנות ואני אעשה אומנות עד גיל 50 לפחות. החלום שלי שכל המשפחה שלי תהיה בקהל ויגידו שהם גאים בי. זו מבחינתי המשימה הגדולה שלי. אני רוצה שגם נס ציונה תהיה גאה בי. חשוב לי מה הם חושבים עלי. הופעתי בבמה המרכזית בנס ציונה, וזה סגירת מעגל גדולה בשבילי, כי תמיד רציתי לעשות את זה. הגשמתי חלום ילדות ומפה אנחנו רק גדלים. יש לנו כמה הופעות בקיץ. ככל הנראה תהיה השקה רשמית באוגוסט בתל אביב עם אורחים מיוחדים וכולם מוזמנים לעקוב ולראות איפה אני מופיע. אני כל הזמן בתנועה. והמטרה היא להופיע כל הזמן. המוזיקה זה הטופ ואני רוצה לגדול".

כאמור, בשבוע שעבר הושק אלבום "בלנקומניה" - אלבום הבכורה של שי בלנקו מנחם, זמר ואמן צעיר, יליד העיר נס ציונה ומי שהופיע ביום העצמאות האחרון על הבמה המרכזית בעיר. באלבום הוא מספר את סיפור חייו בתור מתאבק מקצועי, שחקן ובחור שמכור לתשומת לב ורוצה זוגיות.

שי הוא אמן ויוצר צעיר שמבלה לא מעט על הבמות ומאחורי המצלמות בשנים האחרונות. הוא הופיע בתפקידי משנה בסדרות, סרטים ופרסומת ובמקביל מנהל קריירה מקצועית בתור מתאבק - כך התחיל את הדרך המקצועית שלו בתור איש במה. הרגע ששינה את הסיפור מבחינתו הגיע לקראת סיום כיתה י"ב. לשי היה תפקיד מרכזי בהצגת הסיום של התיכון, אך בעקבות פרידה כואבת ומשבר אישי הוא אושפז בבית החולים 'קפלן' עם שברון לב. 

בשנתיים האחרונות הוא החליט שבמקום לחכות על הספה בנס ציונה לתפקיד הבא, הוא יתחיל ליצור. בהתחלה הוא יצר סרטוני רשת הומוריסטיים, אבל מהר מאוד הבין שזה לא מה שהוא באמת רוצה לעשות ושזה מאולץ. "הבנתי שאני חייב ליצור והחלטתי להמר על עצמי ולהתמודד עם הפחד הכי גדול שלי, שהוא גם הדבר שהכי רציתי לעשות - לשיר", הוא החליט. 

באלבום שי מבקש לקבל את ההזדמנות שלו גם בעולם המשחק ומשתף את המאזינים בחוויות (טובות וכאלו שפחות) מתוך חייו האישיים. את האלבום הוא בחר לסיים עם הרבה אמונה, מתוך אמונה שיש מי שמשגיח עליו מלמעלה וגם מתוך אמונה גדולה בעצמו.