לתת מכל הלב: אבי איילין המתנדב ביד אליעזר

המרכז הקהילתי ביד אליעזר הוא מקום בו ילדים יכולים לגדול, להתפתח ולמקסם את היכולות שלהם. זה נעשה בזכות מעטפת איכותית, איכפתיות של הגורמים במקום וכמובן, גם בזכות המתנדבים המדהימים שמגיעים למקום.

אחד המתנדבים המעניינים הוא אבי איילין. אבי הגיע למרכז כסטודנט, כדי לעשות מלגה שבמהלכה הוא חילק את הזמן שלו בין שיעורי מתמטיקה לפעילות במרחב.

אחרי שסיים את השעות הנדרשות במרכז, החליט אבי שהוא רוצה להמשיך ולהגיע כמתנדב במטרה להמשיך לעזור לבני הנוער. הוא מגיע פעם בשבוע ומלמד מתמטיקה קבוצת נערות. הוא עוזר להן בהכנת שיעורי בית, הכנה למתכונות ולבגרויות.

במרכז אמרו: "כבר אמרנו שאין על המתנדבים שלנו. אבי, או כמו שאנחנו קוראים לו, גאון המתמטיקה שלנו, גדל בשכונת יד אליעזר ובשנתיים האחרונות הוא מתנדב אצלנו פעם בשבוע. אבי יצר קשרים משמעותיים עם בני הנוער והילדים והחל לסייע לכיתות י"א י"ב במתמטיקה. אבי מגיע פעם בשבוע עם המון מוטיבציה, חיוך, נכונות לעזור בשיעורי בית והכנה למתכונות, בגרויות והקניית כלים לפתירת תרגילים. בנוסף. גם כשבני הנוער התייאשו והרימו ידיים אבי אף פעם לא התייאש ודרבן אותם".

אבי מספר על הדרך בה הכיר את המרכז, על הסיפוק שבהתנדבות ועל השאיפות האישיות שלו: " "הגעתי למרכז לפני שנתיים בערך. אני לומד הנדסת חשמל ואלקטרוניקה ב-HIT בחולון ובמסגרת של מלגות, היה אפשרות לעשות פרויקט פר"ח לצעירים. הייתה לי רכזת שהצמידה לי תלמיד של פר"ח מבית הספר, והרגשתי שזה יותר בכיוון של בייביסיטר ולא הרגשתי שאני תורם. רציתי לפרוש מהתוכנית ואז גיליתי שיש אפשרות להתנדב במרכז קהילתי".

ואיך הגעת ליד אליעזר?

"מהמכללה הפנו אותי לבחורה בצוות מנס ציונה שהתנדבה במתנ"ס וזה הסתדר לי מאוד. נכנסתי למתנ"ס והרי זה איפה שאני גדלתי. כשהגעתי לשם, התחלתי לעזור לחבר'ה ולילדים בעיקר במתמטיקה ופיזיקה. עזרנו להם גם בפן המקצועי וגם בפן החינוכי וההווי".

סוף סיימת את ההתנדבות. למה נשארת?

"אמרתי שאני רוצה להמשיך להתנדב בלי קשר למלגות, כי גם אני בתור ילד צעיר ביליתי שם שעות ורציתי להמשיך לתרום. לקחתי 5 בנות שהיו בהכנה לבגרויות, וכולן עברו, זה עשה לי משהו. השנה היו עוד 2 ילדות ויש גם עוד כמה צעירים שאני אמור להתחיל איתם תוכניות".

למה נמשכת דווקא ליד אליעזר?

"רציתי קצת לתת מעצמי ואם אני יכול, אז למה לא לעשות את זה במקום שאני גדלתי בו. הייתי שם מכיתה א' עד אחרי תיכון. רציתי לתת משהו מעבר".

מה אתה עוד עושה בחייך ואיך אתה מצליח לעבוד עם התלמידים עם הלו"ז הצפוף שלך?

"אני עובד באחזקת כבישים בפיקוח, עובד ביחידות הערכה וגם לומד במשרה מלאה. איך אני מספיק? אם רוצים – אפשר. אנחנו מסתנכרנים בינינו ללא צד שלישי עם הילדים. מספיק שעתיים או שלוש בשבוע, וזה מקצוע טכני, כך שאפשר לתרגל. אין פה שינון ארוך, אלא רק להבין את הקונספט. באתי עם כלים של אוניברסיטה, ואני נותן להם הרבה כלים לפתור את הבעיות שלהם. זה יותר קליט ומהיר".

ספר לנו קצת על עצמך

"אני גר בטירת שלום, אמא שלי גרה ביד אליעזר. הייתי בביה"ס הדר וגולדה מאיר בחט"ב. בתיכון הייתי בבן גוריון. עבדתי ולמדתי בעיר ואני מכיר את הכל פה. רציתי להישאר קרוב גם כשיצאתי מהבית. אני צריך להיות זמין למשפחה שלי. יש לי אם חד הורית גרושה, עם 7 ילדים ואני צריך להיות זמין אליה. זה גם חלק מההחלטה להתנדב באזור".

מה החלום שלך בנוגע ליד אליעזר?

"החלום שלי זה שיהיה לנו במתנ"ס מרכז לימודי שעוטף את הכל ומכין את הילדים. סיימתי את התיכון בגיל צעיר, והיה לי שנה וחצי של פער. רציתי לעשות י"ג י"ד ואמרו לי שאי אפשר כי לא נרשמתי לפני, ונפלתי בין הכיסאות. כשאני רואה את זה בבני נוער, אני יודע לזהות את זה ולעזור להם. אני רוצה לחסוך את התלאות האלה מילדים אחרים. שיהיה מקום למזער נזקים ולאתר אותם לפני שהם מתגייסים, ולעזור להם. הייתי רוצה שגם תהיה מכללה בנס ציונה, כי אנחנו סמוכים לפארק המדע וזה מתבקש. מאמין שאם תהיה מכללה, יהיה פה אפיק תעסוקתי. זה ייתן לילדים כרטיס כניסה טוב יותר לחיים".

מה החלום הפרטי שלך?

"באופן אישי אני רוצה להצליח, להקים איזה חברת סטארט אפ. אני לומד מתח גבוה, שזה תחום מעניין בחשמל. אני חושב להקים עסק שמתמחה בחשמל, אבל זה עוד רחוק. יש לי עוד ללמוד ואני מקווה להתקדם וזה תהליך ארוך".

מה דעתך על הבנות במרכז?

"כל זה לא היה מתבצע ללא זהבה ודניאל. זהבה היא עמוד התווך של כל המקום. משהו לא יאמן, אין דברים כאלה. לא פגשתי כאלו אנשים באף מקום. התנדבתי בהרבה מקומות, אבל לא פגשתי אנשים כמו זהבה ודניאל ואיך שהילדים חשובים להן וזה הדביק אותי".