מפגש עם ניר לוינגר, מנכ"ל "קוקה קולה" בישראל ותושב נס ציונה.

ספק רב אם אתם מכירים את הקונצרן "החברה המרכזית למכירות והפצה" , אך ודאי מכירים את המותג הראשי "קוקה קולה" ואולי זוכרים כי החברה נקראה בשעתו "החברה המרכזית למשקאות קלים". אלא שמזמן היא לא עוסקת רק במשקאות קלים והינה הגדולה ביותר כיום בתחום השיווק וההפצה לקמעונאים, כאשר בבעלותה מחלבה (טרה), מפעלי ייצור לבירה ומשקאות מסוגים שונים ועוד. בחברה ובחברות הבנות מעל 5,000 עובדים ובראש הפירמידה אחד משלנו, ניר לוינגר. הוא לא מרבה להיחשף וכך גם בת זוגו סופי ושני בניו, גיא ורועי, אשר נמנעו מלהצטרף לכתבה.

וכך סיפר ב"תקציר מנהלים" לליאת רון מ"וואלה": (מפורסם באישורם)

משנת 95' אני בחברה המרכזית, וזה התפקיד העשירי שלי בחברה. הייתי מלגזן, עבדתי במחסן, הייתי מקדם מכירות, מנהל מכירות, ניהלתי סניף תפעול של החברה בהוד השרון, הייתי אחראי על השוק הפרטי והמאורגן, סמנכ"ל המכירות תשע שנים, חמש שנים מנכ"ל מכירות והפצה ואני מתחיל את השנה השנייה שלי כמנכ"ל. כשסיפרתי לאבא, שכבר נמצא בפנסיה, שנבחרתי לתפקיד, נעתקו המילים מפיו. זה לא מפתיע. אנחנו משפחה מאוד רגשנית.

מי אני: נחוש, בנאדם של תוצאות, בעל אורך נשימה למשימות, אבל לא מאוד סבלני. תמיד מסתכל צעד קדימה. אני יודע להכיר תודה גם על דרך ומאמץ, כי לא לכל דבר יש תוצאה, וחשוב לי להעצים את האנשים שעובדים איתי. 


שורשים: אבא הגיע ממשפחתה חרדית בהונגריה. כשפרצה מלחמת העולם השנייה סבא היה בסיביר וסבתא נשלחה לאושוויץ, שרדה את צעדת המוות ואני גדלתי על הסיפורים על ההליכה יחפים בשלג. אחרי המלחמה סבא וסבתא נפגשו בגרמניה, התחתנו, הולידו שני ילדים, עלו ארצה כשאבא היה בן חצי שנה. הם הגיעו ל"כפר גבירול", היום רחובות, גידלו תרנגולות וכבשים. ובמקביל סבא המשיך לייצר נקניקים, מומחיות שהביא מחו"ל.

סבא וסבתא מהצד של אמא, שהיו דתיים לאומיים, הגיעו לארץ מצ'כוסלובקיה ואוסטריה אחרי המלחמה, ופתחו מסעדת פועלים של אוכל יהודי בשדרות ח"ן בתל אביב. מאוחר יותר עברו לטקסטיל, והקימו מפעל לאופנת עילית לנשים, שהצליח במשך שנים, אבל הפסיד במלחמה למזרח הרחוק ונסגר. אמא נולדה בתל אביב.

ההורים נפגשו בבני עקיבא, כשהיא גרה בגבעתיים והוא בבני ברק. אמא הייתה מורה לחינוך מיוחד בבתי ספר קשים, אבא עבד 42 שנים בקוקה קולה, מדור המייסדים. הוא היה בעיקר בתפעול ובלוגיסטיקה וניהל את מחלקת התובלה.

הילדות שלי: אנחנו ארבעה ילדים, וכשמלאו לי 4 עזבנו את בני ברק לראשון לציון. בכל 12 שנותיי בבתי הספר למדתי בחינוך דתי, מכיתה ז' עד ט' למדתי בישיבה, ובערך בגיל 16 עברתי לחינוך ממלכתי־דתי, ולמדתי ביולוגיה וכימיה, כי זה עניין אותי יותר מפיזיקה. ניגנתי באורגן שש שנים וחוץ מ"יונתן הקטן" אני לא יודע כלום. שחיתי בקבוצות שחייה.

את כל החופשות שלי בילדות ביליתי בקוקה קולה, בכל מיני עבודות דחק שהיו נותנים לילדים, עבדתי בקו הייצור ופיניתי זבל. במשרד שלי ממוסגר תלוש המשכורת הראשונה שקיבלתי בגיל 16. גדלתי לתוך זה, וכילד קטן הייתי בא לעבודה עם אבא ומטייל בארץ עם המובילים.

סופי: אשתי, מורה לחינוך מיוחד בבית ספר רגיל, הכרנו לפני 30 שנה. יש לי בית מאוד תומך לאורך השנים בקריירה ובדרך שלי, ומן הסתם לא הייתי יכול לעשות את זה בלעדיה. היא אמא מדהימה וחברה טובה לחיים. יש לנו שני ילדים ואנחנו גרים בנס ציונה.