מתנדבים מנס ציונה בלב העולם השלישי
07.01.20 / 18:29
אל משכנות העוני בעולם השלישי יצאו וייצאו צעירים מעירנו, במשלחות סיוע חינוכי במסגרת פרוייקט "לוחמים ללא גבולות".
הפעם עוסק סיפורנו בעדי כץ (21) וליאור רוזנברג (23) צעירים מנס ציונה אשר התנדבו בחודש שעבר, במשך שבועיים, בעיר סאפוא שבוויטנאם.
כזכור מכתבתנו הקודמת על המתנדבת נועם, הרי שמדובר בהתנדבות ייחודית ובפעילות המשלבת חוויית נתינה ושליחות של רצון טוב, עם הנצחה של חייל שנפל...במסגרת פרוייקט נפלא בשם "לוחמים ללא גבולות".
עמותת "לוחמים ללא גבולות" הינה עמותה ישראלית ציונית הפועלת למנף את התשתית העצומה של עשרות אלפי תרמילאים ישראלים בוגרי צבא המטיילים במדינות העולם השלישי לטובת התנדבות הומניטארית כחול לבן במדינות אלו כחלק מ"הטיול הגדול"
העמותה הוקמה בשנת 2013 בידי שלושה קצינים בוגרי יחידת דובדבן אשר טיילו במזרח הרחוק ונחשפו לכמות הבלתי נתפסת של ישראלים המטיילים במדינות העולם השלישי במהלך "הטיול הגדול" (כמות הנאמדת בכ450,000 תרמילאים מדי עשור). המחשבה הייתה, לדבריהם, כי אם נשכיל למנף תשתית עצומה זו נוכל לעשות המון טוב וגם להציג את פניה היפות והאמיתיות של ישראל ובוגרי צה"ל בעולם.
שוחחתי עימם טלפונית סמוך לסיום טיולם בוויטנאם (כיום הם בתאילנד) וכשעדיין חלפו רק כמה ימים מסיום ההתנדבות - כשההתרגשות עוד היתה בשיאה.
עדי כץ (21) מוכרת לרבים בעיר כמי שהדריכה ב"כנפיים של קרמבו" ובכלל-ההדרכה זורמת בעורקיה (...) כאשר בצבא הדריכה תחילה בביה"ס להנדסה קרבית, לאחר מכן לימדה עברית במסגרת צה"לית המיועדת לעולים חדשים ובני מיעוטים.
את ליאור (23) הכירה אמנם קודם לכן, אך את ההחלטה לטייל יחד קיבלו רק כשגילו כי שניהם התנדבו לאותה משלחת, לאותו יעד...
איך הגעתם לפרוייקט, אני מבקש לדעת ושומע מעדי כי פגשה בצבא מישהי שהיתה במשלחת כזו ונדבקה בהתלהבותה. ואילו ליאור ראה תמונות ממשלחת אחרת באינסטגרם והחל להתעניין ולבדוק.
ליאור הספיק לסיים שרות צבאי ארוך, כולל שנה וחצי בקבע כמפקד פלוגת איסוף קרבי ביהודה ושומרון בדרגת סגן.
גם לו נסיון בהדרכה עוד מימיו ב"צופים" ושניהם הגיעו כל אחד בדרכו להבנה שתחילת "הטיול הגדול" בהתנדבות שכזו- תוסיף נופך מיוחד לטיול. "סוג של משמעות שונה" כדברי ליאור. או כדברי עדי "ידעתי שמחכה לי עולם גדול וגדוש חוויות, טיול ועולם שאקבל ממנו הרבה. ורציתי גם לתת משהו קטן בתמורה"
המשלחת שלהם מנתה 20 איש, מהם 11 בנות ו-9 בנים.
העיר בה שהו, נקראת סאפוא והיא נמצאת בצפון וויטנאם. זוהי עיר בינונית והמשלחת התפזרה בבתי ספר שונים, כאשר כולם גרים בהוסטל בתנאים סבירים כהגדרתם וכמובן שבילו יחדיו כל ערב והחליפו חוויות...
במשך השבועיים הללו הם עסקו במגוון של משימות החל בשיפוצים של מבני ביה"ס, צביעה וקישוט וכלה כמובן בשעות רבות של שיעורים והדרכות באנגלית, מתמטיקה ואפילו היגיינה אישית, כמו איך לצחצח שיניים (!) וכל זאת, כאשר עיקר התקשורת עם הילדים (והצוות) נעשתה כביכול בעזרת המתורגמן הצמוד ובפועל בעיקר בתנועות ידיים...
ובשפתה של עדי "היתה בינינו בעיקר תקשורת לא מילולית, תקשורת עם חיוך, תנועות ידיים והרבה אמונה".
ומסתבר שזה עבד.
אבל, החלק הכל כך ישראלי בשגרת ימיהם בביה"ס היתה דווקא בהפסקות. עת אספו את הילדים סביבם והרקידום, לצלילי מוסיקה ישראלית כמובן.
על "בית הספר" ושיטות הלימוד בוויטנאם הם אומרים "זה בכלל לא נושא להשוואה עם הארץ, בשום פרמטר. לא במתקנים העלובים ולא בשיטה וביחס לתלמידים. שם מי שטוב יושב בקדמת הכיתה ומי שחלש מתחבא מאחור
ולאף אחד לא איכפת מה הישגיו. שיטת הלימוד היא שינון והעתקה, בלי שמץ של גירויים לחשיבה"...
וכך הלאה, אין להם הרבה מה לומר בשבח מערכת החינוך שם, אך הם כן התרשמו עמוקות מהאופי הלבבי, הצניעות וההסתפקות במועט של האוכלוסיה.
"מחליפים בגדים פעם בשבועיים וטוב להם" מספרת עדי וליאור מספר על משחק בפקקי בקבוקים... או תחרות כדורגל ב"כדור" עשוי סמרטוטים ואיך כמה כדורים "אמיתיים" שחילקו - הפכו ילדים קטנים למאושרים "כמו נסיעה לדיסני לילד ישראלי..."
בקיצור החוויה הזו העניקה להם תובנות ופרופורציות קצת שונות על חייהם/חיינו.
השבועיים חלפו מהר ולמרות התקופה הכל כך קצרה, הם חשים כי צברו חוויות רבות ביותר ובעיקר חשים כי עשו עבודה טובה, גם במשימות שלקחו על עצמם וגם כשגרירים של ישראל.
והם ממליצים בחום על הפרוייקט לבני גילם המתכננים "טיול גדול". "זאת חוויה שתעצים אתכם ותקחו אתכם לאורך זמן"-הם מבטיחים!
המשלחות מנציחות בכל מסע חלל צה"ל, צוות המשלחת הזו לוויטנאם הנציח את זכרו של ארז שגיא ז"ל, לוחם גבעתי שנהרג ב2014 ב"צוק איתן". והמיוחד במשלחת הינה העובדה שבין חבריה היו גם אחותו ובת דודתו.
היופי בארגון "לוחמים ללא גבולות" בכל העולם, הוא הקשר שמתמשך ומתחזק, כאשר המתנדבים חוזרים שנה אחר שנה לאותם בתי ספר, ומלווים את אותם תלמידים. הם מספרים לתלמידים ששנה הבאה חברים שלנו יבואו לפגוש אותם ותמיד מקיימים את ההבטחה.
משנה לשנה הם מתרחבים, מגיעים לעוד בתי ספר באזור, מתרחבים לאזורים נוספים בארץ היעד ומגייסים עוד ועוד מתנדבים, כולם "מלח הארץ". 20 סטודנטים, משוחררים, בטיול הראשון או השני, שתורמים מזמנם את מירב המאמצים שלהם להפוך את החוויה הזו לבלתי נשכחת עבור התלמידים, עוזרים לתלמידים המתקשים מעבר לשיעורים, בונים מערכי לימוד מקצועיים ונותנים יחס חם ואוהב לילדים בבתי הספר.
