קווים לדמותו של יאיר (גוזי) צנעני ז"ל.
05.02.21 / 07:47
מביא חברו איל לוי, האומר:
לכתוב על גוזי בלשון עבר משול בעיני לאותה הרגשה שאנו חווים תוך כדי רעידת אדמה, הכול מעורפל ולא מובן.
בשבוע שעבר נטמן באדמת נס ציונה אותה כה אהב, אחד האנשים הציוריים והמרתקים שהכרתי במהלך שנותיי בעיר. כדורגלן עבר מוערך, מעורה פוליטית ודעתן, ציניקן עם לב ענק ועוד ועוד.
"גוזי" שבריאותו נפגעה לפני כחצי שנה עקב שטף דם, כבר החל להתאושש, אך הקורונה הארורה לקחה אותו מאיתנו.
יהי זכרו ברוך.
אבי בן דוד
רשות הכתיבה לחברו מנוער - איל לוי:
גוזי היה שזור בכל תחנות חייו בנס ציונה עד כדי כך שאפשר היה להוציא את גוזי מנס ציונה אבל אי אפשר היה להוציא את נס ציונה מגוזי.
גוזי היה האח הבכור במשפחתו ודי מהר הוא נאלץ לתפקד "כאב המשפחה" עם כל המשתמע מכך (כתוצאה ממות אביו בטרם עת), המשפחה מנתה 6 אחים ואחות (ייבדלו לחיים ארוכים), גוזי היה מופת להתנהגות ודאגה של אח בכור הדואג לכל צרכי אחיו הקטנים מקטן ועד גדול והם תמיד היו לנגד עיניו ובראש מעייניו.
גוזי גדל ברחוב סיני בנס ציונה בצמוד "לגן העיר" הגובל עם "אולם הפועל" עבור "לקן" הנוער העובד. כבר בילדותו לא ניתן היה להתעלם מהכישרון בו ניחן גוזי כשחקן כדורגל בולט בשכונה ומכאן הדרך "לסקציה" הייתה קצרה, גוזי עבר בכל הקבוצות במחלקת הנוער של הסקציה עד לקבוצת הבוגרים שגם אליה הוא השתייך עוד בימים שהסקציה שימשה "כחלון ראווה" של המושבה נס ציונה.
גוזי השתייך בצעירותו לתנועת הנוער העובד שהייתה צמודה לביתו ודרכה התגייס לנח"ל ביחד עם חבריו ל"קן" נס ציונה לקיבוץ יפתח.
גוזי היה ידוע כאדם ישר, ישיר וערכי שלא היה מוכן להתפשר על דעותיו ועל עקרונותיו. גוזי היה ידוע כאיש נעים שיחה וחבר נאמן שניתן היה לסמוך עליו.
זאביק תלם חברו לספסל הלימודים ולקבוצת הסקציה מגדירו כ- "רוני קלדרון" הנס ציוני, מוכשר מאוד, בעל ראיית משחק משובחת, שליטה אבסולוטית בכדור. זאביק אף מציין שישנו משחק שנשאר צרוב בזיכרונו מול מכבי שעריים במגרשם ברחובות. במהלך המשחק גוזי כדרר לכיוון השער כאשר בדרך הוא מותיר מאחוריו 6 שחקנים וכל זאת על שטח מאוד מצומצם שנסתיים בשער ניצחון אותו הוא כבש שהותיר את הצופים והשחקנים פעורי פה.
זאביק אף מוסיף שמאמן הקבוצה דאז מוני עטר ז"ל מאוד אהב והעריך את גוזי ולימים אף צירפו לקרית מלאכי אותה הוא אימן.
זאביק מחדד ומדגיש כי בתקופה ההיא הכדורגל שימש כמרכז העניינים במושבה ומשכך גרם להתעניינות בקרב התושבים והחברים עוד מתקופת בית הספר. גוזי שימש כראש הקבוצה של כיתתו ואילו זאביק שימש כראש הכיתה המקבילה ואפשר להבין את המאבקים העזים שהתנהלו אז בתוך כותלי בית הספר "ממלכתי ב".
יהי זכרו ברוך
איל לוי
