שוש (רוזי) משה ז"ל,- שלושים לפטירתה
03.09.24 / 21:40
חברותיה רקפת בר לב וחגית בוקסר נפרדות ממנה:
מה נכתוב על חברה-אחות איך אפשר.... בכלל לכתוב.
שוש, עם החוכמה והידע האין סופיים, הדעתנית, הפקחית, האכפתית, הישירה, הישרה, בעלת האינטליגנציה הרגשית הגבוהה, הלוחמת האישה, האמא, הסבתא. הנערצת ע"י ילדיה, כלותיה, נכדיה, כמו כל שאר קרובי המשפחה איתם דאגה לשמור על קשר. תמיד אמא, סבתא, חברה, מלאת חכמה, מטופחת, חדה מאד, ובמקביל תמיד רגישה ואיכפתית.
ראו בהמשך:
אמא, סבתא, חברה, מלאת חוכמה, חדה, מטופחת, ובמקביל תמיד רגישה ואכפתית
דברים לזכר שוש (רוזי) משה ז"ל
... אם אתם יכולים למצוא כמה אנשים בחייכם שהם כמו שורשי העץ, אזי מצאתם משהו מיוחד.
כמו השורשים של העץ, קשה למצוא אותם כי הם לא מנסים להיראות ולהתבלט. הם נסתרים ועמוקים. המשימה העיקרית שלהם היא להחזיק אתכם למעלה ולעזור לכם לחיות חיים בריאים ומאושרים.
כשאתם משגשגים, אין שמחים מהם. הם שומרים על פרופיל נמוך ולא מודיעים לעולם שהם שם.
אם תעברו סערה קשה, הם יחזיקו אתכם. העבודה שלהם היא להחזיק אתכם למעלה, מורמים.
לא משנה מה קורה, הם יהיו שם כדי להשקות אתכם, להאכיל ולהזין אתכם.
בניגוד לענפים ולעלים המרובים שיש לעץ, השורשים הם מעטים.
מתוך שיר שנקרא:
על אנשים שהם עלים, ענפים או שורשים.
מצאנו שאפשר לתאר את שוש כפי שמוסבר ההבדל בין צניעות לענווה:
עֲנָוָה היא לא לשים את עצמך במרכז, לא לבקש לעצמך תהילה וכבוד מאחרים ולחיות לפי התכונות הטובות שלך, אך מבלי להשתבח בהן או לצפות לתשבחות ואפילו לידיעה של אחרים.
צניעות היא תכונה של מי שמצניעים את כישוריהם או את מעשיהם הטובים ונוטים שלא להבליט את עצמם. הם מודעים להם, אך לא מפרסמים אותם.
וזו בהחלט שוש (רוזי).
ההכרות ביננו הייתה חוויה, השיחות העמוקות על כמעט כל דבר, הטיולים, המפגשים, הליכה יחדיו, וחשבון הנפש. צעדנו כברת דרך בעשייה מתוך חברות וידידות נפלאה ואמונה בדרך (לא תמיד ראינו עין בעין אבל תמיד היו כבוד והתחשבות בינינו).
יחד, בטוב וברע, בימים של שמחה ועצב, מתוך חברות שהפכה מהר מאד למשפחה בבחירה.
מכל דבר השכילה, חוכמתה הייתה כמעיין איתן (אין סופי ברעיונות חכמים והצעות איך להתמודד עם משברים ובעיות שונות בכלל). ללמוד וללמד אחרים בוגרים וצעירים (ילדים, נכדים, חברים) ובכלל.
והכל בנועם הליכות בענווה ובצניעות כדי לא לפגוע וכדי לא להתנשא במקרה.
בזכות עשייתה ובזכות הכריזמה המופלאה שלה היו רבים שחיפשו את קרבתך.
שוש תמיד העדיפה את העבודה הקשה, הנתינה והאידיאולוגיה זהו החינוך הטוב ביותר כדי ליצור בית טוב ובעיקר חברה בריאה, אכפתית ויוצרת. זו העשייה האמיתית ההשקעה בילדיך, בנכדיך, בקרוביך ובחבריך.
היתה לשוש (פתאום לדבר בלשון עבר עדין לא נתפס מבחינתי), לב ענק ונשמה גדולה ואכפתית. על כל עוולות העולם זעקת ובקשת רחמים. העשייה למען העם והמדינה למען האדם באשר הוא אדם, למען החלש הייתה נר לרגליך. כדי להיות חלק יוצר, ודוגל בחברה בריאה, אכפתית ויוצרת.
יש אירועים בחייו של אדם, בהם הוא מוצא את עצמו מונה את דברי הימים שלו עד לאותו יום ומאותו יום. אירוע כזה היה היום בו יוסי (בן זוגך, בעלך) נפטר, באופן כל כך מהיר ופתאומי, פתאום חולה, מאושפז, ואז הבום מתגלה סרטן וזמנו קצר, ובום נלקח. הכל תוך ימים.
המשמעות עמוקה לערך חיי האדם קיבלה פתאום משמעויות נוספות עמוקות ומלאות עוצמה. דגל המלחמה הונף במלוא העוצמה והמרץ ובמקביל דגל הפיוס (החלקי), התובנות הרבות......
ובדרך הלמידה להנות מכל מה שאפשר, חיוך, פרח, מילה טובה וכמעט מכל רגע/ דבר.
ללמוד את ערכו של הרגע. למצוא בתוכך מעיינות נסתרים של כוחות פיזיים ובעיקר נפשיים.
המילים הפעם היו קשות עלי/עלינו במיוחד,
כמו רצות מסביב ולא מתחברות ממאנות למצוא מנוחה, מסרבות בתוקף לדבר בלשון עבר.
כמו שהיא עומדת ממול ואומרת רגע, היא ביקשה בלי הספדים ואנו מה נאמר.... מה נכתוב על חברה-אחות איך אפשר.... בכלל לכתוב.
שוש, עם החוכמה והידע האין סופיים, הדעתנית, הפקחית, האכפתית, הישירה, הישרה, בעלת האינטליגנציה הרגשית הגבוה, הלוחמת האישה, האמא, הסבתא. הנערצת ע"י ילדיה, כלותיה, נכדיה, כמו כל שאר קרובי המשפחה איתם דאגה לשמור על קשר.
תמיד אמא, סבתא, חברה, מלאת חכמה, מטופחת, חדה מאד, ובמקביל תמיד רגישה ואיכפתית.
שוש, בחברה כמוך ירצה להתברך כל אדם, ניתן היה לראות סביבך את האנשם – נשים השונים והרבים שהתחברו אליך מגילאים וממגדרים שונים שתמיד חיפשו את חברתך, את קרבתך ואת עצתך.
חברים רבים אספת לאורך השנים רבים מהם ואנו בכללם נתגעגע אליך,
אהבנו אותך אהבנו את דרכך, המכילה, הצנועה, הקשובה לסביבה, עם התקוות וחלומות, הרגישות ואכפתיות ואהבה לזולת. האהבה לעם למדינה, ובין השאר לעיר נס-ציונה, והאהבה האין סופית למשפחה.
היי שלום שוש (רוזי) היקרה והאהובה.
הלוחמת ללא חת, בכל האמצעים האפשריים שעמדו לרשותה בחודשים האחרונים. ניהלת את החיים בנחישות ובעקביות.
הוראותיה המדויקות והענייניות נשמעו למרחקים, הן במחלתה ובכלל היא לא נמנעה מלכוון, להנחות, להוביל ולנצח על כולם עד הסוף. הדברים נעשו על-פי רצונה ודרכה.
אף שהמחלה ללא ספק גרמה לה סבל פיזי ונפשי רב היא לא אבדה לרגע את רגישותה העצומה לסובבים סביבה. זכינו אנחנו, וזכו משפחתה, קרוביה וחבריה וזכה כל מי שבא איתה במגע לפגוש אישה אצילת נפש, אכפתית, מסורה ואמיצה ללא גבול. זיכרון זה נישא כולנו כזיכרון פרטי ואישי, יחד עם האופטימיות, החוזק וההומור שלה.
האובדן הוא גדול לכל מי שהכיר אותה, ובמיוחד לבני משפחתה. אהבנו אותה והצער הוא רב מנשוא לא נותר אלא להתנחם במורשת (בנתינה, בלב הרחב בדרך הצניעות והענווה) שהשאירה אחריה ולומר לבני משפחתה וקרוביה שטיפלו בה במסירות כה רבה: שמרו הזיכרון לעד. שלא תדעו עוד צער.
שוש, נוחי בשלום על משכבך, ומצאי מנוחה נכונה.
הביטי אלינו מלמעלה ועזרי לנו למצוא את הדרך לאור,
לתקווה למדינה טובה יותר כפי שכל כך רצית
ושמרי על משפחתך המופלאה שליוותה אותך בכל צעדיך וקשיי מחלתך במסירות ונאמנות.
גידלת אותם לתפארת והם כולם יחד וכל אחד בנפרד, יודעים מוקירים ומאד מעריכים.
מאת האחיות - החברות:
רקפת בר לב וחגית בוקסר