70 שנה למדינה

במהלך השנים בהם כתבתי את ספרי "איש על דגלו" העוסק במורשת ההיסטורית של דגל ישראל, אספתי עשרות עדויות אישיות וסיפורים הקשורים למעמדים של הנפת הדגל העברי בארץ ובעולם. אחד הסיפורים הללו נמסר לידי על ידי נילי הרמן גינת ואני מביא אותו כאן כלשונו בתיקוני עריכה קלים.

סיפור אחר שייך יותר לימינו אלה. זהו סיפורו של הדגל היחיד מסוגו בעולם שנמסר לפני שנה לידי ראש העיר, יוסי שבו, באירוע השקת הספר.

סיפורה של נילי הרמן רינת על הדגל שהונף בבית המשפחה עם הכרזת העצמאות בה' באייר תש"ח.בפינה הדרומית של המושבה השלווה נס ציונה, ישנו בית קטן העומד עד היום על תלו. כל אחד מפינות הבית הזה וכל קיר בו יכול לספר על אשר עבר בין כתליו.

הגדר של הבית גבלה בפרדסו של השייך הערבי חסן ביי ועד היום ניתן לראות במקום עמוד אבן יחיד ששרד למזכרת מגדר זו. כאן, בבית הזה, גרה משפחתי יחד עם יחידת חיילים בפקודו של אבי מאיר הרמן. זכורני כי מידי ערב, היה אחד החדרים נסגר בפנינו ושם כנראה תוכננו תכניות שונות לגבי הגנת המקום.

בערבו של יום חמישי, ד באייר תש"ח, הבחנתי באמי היושבת ליד מכונת התפירה שלה ותופרת. בידה היה סדין לבן ומכנסי ההתעמלות הכחולים שלי. נגשתי אליה, שאלתיה לפשר הדבר והיא השיבה לי כי העניין סודי. הדבר לא מצא חן בעיני, אך בלית ברירה הלכתי למיטתי מלאת צפייה לבאות.

.

חדשות נס ציונה באתר נס ציונה נט

לחצו כאן והצטרפו לקבוצת הואטסאפ של אתר נס ציונה נט 

בבוקרו של יום המחרת, ה' באייר תש"ח, הבחנתי בתכונה רבה בבית. לקראת הצהריים גברה ההמולה והחדר הגדול התמלא באנשים רבים שבאו מכל קצווי המושבה. לאלה התווספו גם החילים ששהו בביתנו.בבית שלנו היה אז מקלט הרדיו היחיד במושבה וכולם נאספו סביבו. אחי ואני הסתובבנו בין כולם משתאים, בלי להבין את המתרחש. לפתע השתררה דממה מוחלטת. דממת מוות. ממקלט הרדיו בקע קולו של דוד בן גוריון הקורא: "בארץ ישראל קם העם היהודי....."

מיד עם הישמע המילים האלו ראיתי את אמי מוסרת דבר מה לאבי ואז התגלה לי הסוד שהוסתר ממני. אבי הניף דגל והיה זה הדגל שאימא תפרה יום קודם לכן מהסדין וממכנסי ההתעמלות הכחולים. ברגע זה גאתה השמחה בביתנו והדגל שהונף עמד במרכז השמחה. למן אותו יום, מידי שנה בשנה ביום העצמאות, מתנופף הדגל הזה בביתנו בגאון. 

דגל ישראל היחיד מסוגו בעולם שהוכן מצבעי הארגמון ונמסר לידי ראש העיר יוסי שבו.

מאמרים ופרשנויות רבות נכתבו על המקורות שמהן שואב הצבע הכחול של הדגל עברי את השראתו. רבים מאלה קושרים את צבעי הדגל לתכלת הנזכרת בספר במדבר בהקשר למצוות ציצית, שנאמר: וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת". רוב רובם של העוסקים במקורות הקדומים של צבע התכלת תמימי דעים כי יצורו בעת העתיקה נעשה מחילזון ימי כלשהו.

צבע התכלת בעת הקדומה היה צבעם של מלכים ומורמים מעם. הייצור של הצבע הזה היה יקר מאוד ועל פי מקורות שונים הייתה זו מיומנות יהודית במשך דורות רבים. כך עד לכיבוש הרומי של ארץ ישראל שבמהלכו נאסר על יהודים לייצר את התכלת.לאחר החורבן, נעלם הידע של ייצור הצבע מעם ישראל ועל אף שהייתה חשיבות רבה לשלבו בציציות של הטלית לשם קיום המצווה, לא ניתן היה לדעת מהי התכלת שבה השתמשו הקדמונים לצביעת פתיל הציצית.

לאורך כל ההיסטוריה, למן החורבן ועד ימינו, נעשו ניסיונות לגלות את סוד הייצור של הצבע הכחול מהחילזון הימי, אך אלה עלו בתוהו. לפיכך אסרו הרבנים שימש בכחול כלשהו לצביעת פתיל תכלת בציציות הטלית. הראשון שגילה מחדש את מקורה של התכלת הקדומה היה הרב יצחק הלוי הרצוג בשנת 1913. הוא מצא שאותו חילזון הינו הארגמון קהה קוצים שחי במימי הים התיכון ופרסם זאת בעבודת הדוקטורט שלו. למרות הגילוי, עדיין לא ניתן היה לדעת בוודאות מהו תהליך הייצור עד שהדבר התגלה באקראי בסוף שנות ה-80 של המאה הקודמת ומאז מייצרים את תכלת הארגמון במפעל "פתיל תכלת" שבכפר אדומים.

לפני כשנתיים נוצר קשר בין "בית ראשונים" בנס ציונה שמשמר את סיפור הנפת הדגל הראשונה במושבה ע"י מיכאל הלפרין, לבין מפעל "פתיל תכלת". במסגרת שיתוף הפעולה בין שני הגופים הללו הוחלט לייצר דגל כחול-לבן ייחודי מסוגו שצבעיו יהיו עשויים מבלוטות ארגמון קהה קוצים.

הדגל הזה, שאין כדוגמתו בעולם, נמסר לפני מספר חודשים לידיו של ראש העיר, יוסי שבו, באירוע חגיגי שהתקיים בנחלת ראובן ומאז הוא מפאר את לשכתו. דגל נוסף מצבעי הארגמון נמצא בימים אלה בשלבי הכנה והוא יימסר לנשיא המדינה, ראובן ריבלין, בעת ביקורו בנס ציונה.