איך בלענו את ה"בלוף" ששמו "היעדר משילות" - תזכורת דווקא להצלחת הרפורמות הכלכליות הגדולות של נתניהו, למרות "המשפטיזציה"

וכך כתב רולניק במאמר שכותרתו עוסקת דווקא ב"שיטת הסנדביץ' של ברלסקוני..

במילים הבאות ננסה דרך אחרת, פחות משפטית, יותר כלכלית ופוליטית, להסביר לקוראים מדוע קמפיין ״המשילות״ הוא שקר אחד גדול. זאת באמצעות חזרה לימיו של נתניהו כשר אוצר ולשנותיו הראשונות כראש ממשלה לאחר שנבחר ב–2009.

בספרו האחרון, שפירסם לפני חצי שנה, מקדיש נתניהו עמודים רבים כדי להפליג בשבחים עצמיים על הרפורמות הכלכליות שביצע כשר אוצר ולאחר מכן כראש ממשלה ב–2009–2015. השבחים מוגזמים, חלק מהרפורמות הרבה פחות מוצלחות ממה שמתואר, והתרומה של נתניהו לשגשוג הכלכלי שלנו נמוכה בהרבה ממה שהוא מייחס לעצמו.

אבל אני רוצה דווקא להתרכז ברפורמות שהוא כן אחראי להן ובאלה מהן שגם הצליחו אליבא דכולי עלמא, כולל פוליטיקאים מהמחנה השני. אתרכז בשלוש בולטות: יישום מסקנות ועדת בייסקי (שבראשה עמד השופט העליון משה בייסקי) לפירוק הבנקים והוצאתם משוק ההון — רפורמה שידועה כרפורמת בכר, על שמו של מנכ״ל משרד האוצר דאז יוסי בכר; הכנסת תחרות בשוק הסלולר הישראלי (רפורמת כחלון); ופירוק הפירמידות של הטייקונים הישראלים (רפורמת הריכוזיות).

מדובר בשלוש רפורמות דרמטיות, ששינו את מבנה שוק ההון ואת המגזר העסקי (רפורמת בכר), וגם הורידו בחלק מהמקרים את המחירים לצרכנים (רפורמת הסלולר). אם נאמין לשקר הגדול על ״משילות״, אי־אפשר היה כלל לבצע את הרפורמות האלה. הן בוצעו בעידן ״היעדר המשילות״, שבו פעלו בישראל בתי משפט עצמאיים, יועצים משפטיים במשרדי ממשלה שמשמשים שומרי סף ואינם כפופים ישירות לפוליטיקאים, החוק איפשר לבג"ץ לעצור או להחזיר לעיון נוסף רפורמות וחוקים שאינם סבירים ומידתיים, שבוצעו ללא דיון או בניגוד עניינים חריף.

בכל המקרים היו לרפורמות החיוביות מתנגדים עם עוצמה אדירה: האנשים החזקים והעשירים ביותר בישראל. אבל האמת הפוכה. כאשר נתניהו החליט להוביל מהלכים דרמטיים שמיטיבים עם הציבור, היו אלה שלושת המוסדות הדמוקרטיים שנגדם הוא היום מנהל מאבק תקיף שעמדו לצדו, כחומה בצורה: הפקידים בממשלה, היועצים המשפטיים של משרדי הממשלה ובתי המשפט.

שוחחתי השבוע עם אחד היועצים המשפטיים הבכירים ביותר שעבדו לצדו של נתניהו בתקופתו כשר אוצר. הוא סיפר לי בדיוק איך זה עבד: נתניהו קרא לו שוב ושוב כאשר רצה להוביל רפורמות ושאל אותו ״האם תיתנו לי (המשפטנים) גיבוי? האם תגנו עליי? האם תילחמו איתי על הדבר הזה? האם יש סיכוי שעתירות שיוגשו נגד הרפורמה הזאת לבג״ץ יתקבלו?״. המשפטנים אמרו לו: "ניהלת תהליך סדור, הקמת ועדות, התייעצת עם מומחים, אין שום חשד שאתה או הפקידים שמינית להוביל את התהליך נגועים בניגודי עניינים, וקל להראות בבית משפט שלרפורמות יש תכלית ראויה שמשרתת את הציבור. לך על זה, אנחנו מאחוריך".

כשנתניהו החליט לפתוח את שוק הסלולר לתחרות, איש בממשלה לא קונן על היעדר ״משילות״. להפך: היועצים המשפטיים הרגיעו את שר התקשורת כחלון שלעתירות של חברות הסלולר לבג"ץ אין סיכוי של ממש. ואכן, לאחר שנתיים של איומים שהרפורמה תיבלם כי היא לא סבירה, עברה הרפורמה, ועורכי הדין של חברות הסלולר הבינו שמוטב לא לבזבז את זמנם בעתירות סרק. כאשר פועלים למען הציבור בצורה גלויה — המערכת תתייצב לצד הממשלה.

לא רק שהשנים הראשונות של נתניהו כשר אוצר וראש ממשלה מוכיחות שהיעדר ״משילות״ היא שקר גדול, אלא שהשנים האחרונות שלו, כאשר התחיל לסטות מדרך הישר, שבות ומוכיחות זאת זה. כאשר ממשלת ישראל החליטה לכתוב מחדש את חוקי המס על משאבי טבע, ביוזמת ממשלת נתניהו — לאחר שניהל תהליך סדור ושקוף בהקמת ועדת ששינסקי — בג״ץ לא עמד בדרכו של נתניהו, אלא עמד מאחוריו. היבבות והאיומים של חברות הגז, יח"צניהן, דובריהן ומשרתיהן בעיתונות הטייקונים לא הועילו: המיסוי הסטטוטורי עלה, והחברות הבינו שיש משילות בישראל והסיכוי שבג"ץ יפסול את הרפורמה של ששינסקי הוא אפסי.

פטור מלשרת את הציבור

הבעיות של נתניהו עם מערכת המשפט החלו כאשר ביקש להשחית רפורמה בתקשורת להגדלת התחרות לבזק: תחילה פעל בניגוד עניינים אישי, כאשר התערב ברגולציה על בזק אף שבעל השליטה בחברה הוגדר על־ידו כחבר אישי; לאחר מכן מינה למשרד מנכ״ל מושחת שהעביר באופן קבוע מסמכים פנימיים מתוך המשרד לחברה המפוקחת הגדולה ביותר — בזק; ולקינוח דרש וקיבל, באמצעות מאכערים מושחתים כמו ניר חפץ, סיקור עיתונאי בהזמנה. התהליך המושחת הזה הביא כמובן את היועצים המשפטיים במשרד התקשורת ובמשרד המשפטים להעלות סימני שאלה והתנגדויות למהלכים. התוצאה הייתה שנתניהו סיים את הפרק הזה של ״משילות״ מסוג חדש — עם כתב אישום.

בלב תיק 4000 נמצאת ״רפורמה״ הפוכה מרוב הרפורמות שעשה נתניהו כשר אוצר וראש ממשלה: מהלך שמעביר עושר מידי הציבור לידי טייקון. זאת בדיוק הסיבה שנתניהו הסתבך, סיים את התהליך עם כתב אישום ונאלץ לפתוח בקמפיין אדיר כדי למכור את השקר הגדול שמבנה המשטר בישראל ועצמאות מערכת המשפט מונעים ממנו ״משילות״. וראו זה פלא: כאשר נתניהו הוביל רפורמות נגד טייקונים ובעד הציבור לא התעוררה אצלו שום בעיית משילות, ועצמאות בית המשפט עמדה לצדו. זה גם המקום להזכיר למי ששכח, שאחד הניזוקים העיקריים מהרפורמות שהוביל נתניהו, הטייקון נוחי דנקנר, לא רק שלא זכה להגנה של בג״ץ — שלא התערב באף אחת מהרפורמות שבוצעו נגדו — אלא סיים את הקריירה שלו בכלא, לאחר שבית המשפט העליון החמיר ב–2018 בעונשו ושלח אותו, כאחד האדם, לרצות עונש של שלוש שנות מאסר.

אם לישראל יש בעיית משילות, היא נטועה בשחיתות שפושה בחלקים גדלים בשירות הציבורי, בפוליטיקאים שבעידן הרשתות החברתיות פטורים מלשרת את הציבור, בשוק תקשורת ריכוזי שנשלט בידי טייקונים שהעניין שלהם בעיתונות עצמאית קרוב לאפס, בשחיקה בהון החברתי וברגולטורים שעסוקים בג׳וב הבא שלהם במקום בהגנה על משלמי המסים. הרפורמות שהציג השבוע לוין מתעלמות מבעיות היסוד האלה ויובילו להחמרתן.

לא נקבל משילות, כי אין שום כוונה לקדם משילות, אלא רק להמיט עלינו משטר שבו פוליטיקאים יכולים לשרת את עצמם ומקורביהם ללא חשש משומרי הסף ומכלבי השמירה. מקורבי השלטון ייהנו מהמשטר החדש בטווח הקצר, על חשבון כל האזרחים, גם אלה שהצביעו לנתניהו ולשותפיו. בטווח הארוך יותר אנחנו מתחילים החודש לפורר את החברה הישראלית, ומתקרבים לנקודה שבה נקרוס לשיווי משקל שלא נוכל לצאת ממנו: אנחנו הורסים אבן אחר אבן את הדמוקרטיה הישראלית, ומכוננים משטר חדש, שרוב אזרחי ישראל לא מבינים את משמעותו.