"איש השנה" של אמיר שפרלינג, הינו "האיש השקוף" !
[email protected]
10.09.26 / 22:53
תגים:
אמיר שפרלינג
טור שכתב האקטיביסט המוכשר אמיר שפרלינג. האיש שמצליח יותר מכל כותב אחר ברשתות לגעת בלב העניין ותמיד בגישה מפתיעה וייחודית. והוא פותח כך:
איש השנה שלי תשפ״ו לא עומד לקבל שום פסלון זהב מעוצב, והוא לא איזה פוליטיקאי שמנגב פודרה באולפנים ממוזגים של שמונה בערב.
איש השנה שלי, קרי, איש השנה של מתמודד נפש שחי פה, הוא האיש השקוף.
ראו ההמשך.
"איש השנה" של אמיר שפרלינג, הינו "האיש השקוף" !
איש השנה שלי תשפ״ו לא עומד לקבל שום פסלון זהב מעוצב, והוא לא איזה פוליטיקאי שמנגב פודרה באולפנים ממוזגים של שמונה בערב.
איש השנה שלי, קרי, איש השנה של מתמודד נפש שחי פה, הוא האיש השקוף.
החייל ההוא. זה שהתעלמו ממנו. זה שהסתירו מתחת לשטיח. זה שלחשו עליו בחדרי מדרגות כדי שהילדים לא ישמעו. זה שלא הושיטו לו יד בשום שלב. החייל שלא יכול היה לשאת יותר את המראות, ושם קץ לחייו.
בשבעה באוקטובר הוא לא ישב לחכות לצו גיוס רשמי שינחת בתיבת הדואר או להודעה בנייד. הוא פשוט מצא את נעלי החי״ר שלו, דחף ציוד לתיק ונסע ישר אל התופת. הוא נכנס אל תוך האש כדי להוציא משם אנשים, רק שהאש נכנסה לתוכו פנימה וסירבה לצאת. המדים המטונפים שלו אולי כובסו, הכתמים הקשים אולי ירדו סוף סוף במכונה, אבל הוא עצמו נשאר שם. בין ההריסות השרופות. הוא סחב את המראות האלה איתו בחזרה אל הדירה שלו, אל הלילות השקטים מדי, אל התקרה הלבנה שבהה בה שעות ארוכות, ואל הסלון הריק.
ואנחנו חזרנו לשגרה מהר מדי. בחרנו לגלול הלאה. פייסבוק, אינסטגרם ושאר הרשתות. העדפנו לשים לב למי שמצטלם יפה עם בירה בחוף, והתעלמנו ממי שחזר שרוט לגמרי. הוא הופקר פעם אחת כשנשלח פנימה אל שדה הקרב הארור, והופקר בפעם השנייה כשהוא חזר משם ישר לתוך הפיד האדיש והמהיר שלנו.
המערכת דרשה ממנו להוכיח שרע לו. דחפו לו מעטפות עבות עם טפסים של ועדות רפואיות. הושיבו מולו אנשים שבדקו את השעון בזמן שהוא ניסה להסביר להם למה הוא לא מצליח להירדם. הוא פשוט לא יכול היה לעמוד יותר במראות משדה הקרב. ככה חיילים מסיימים את החיים שלהם פה. בבדידות אטומה, תחת משקל שאף אדם נורמלי לא בנוי לסחוב. אין בזה גרם אחד של נחמה. חוב מוחלט שאף אחד לא טורח לפרוע.
הוא איש השנה שלי כי מגיע לו. מגיע לו שבסוף השנה הזו נעצור לשנייה ונסתכל בתמונה ישנה שלו. עליו, ועל כל אלו שחזרו משם ונאבקים יום-יום, שעה-שעה, פשוט כדי להישאר בחיים ולהצליח לקום מהמזרן בבוקר. מגיע להם שנושיט יד. סוף חייו הוא כתב האישום הקשה של שנת תשפ״ו. אנחנו חייבים לזהות את אלו שעדיין בחיים, אלו שהולכים בינינו, שקולם נבלע לגמרי בתוך הרעש של ההתראות מהסמארטפון שלנו. עכשיו. לפני שיהיה מאוחר מדי בשבילם.
