"אל תתנו להם רובים": כשהרבנים ישלטו בכוח צבאי של 100 אלף איש!
09.05.26 / 17:59
גיוס חרדים ליחידות נפרדות העלולות לגלות נאמנות להנהגה הרוחנית ולא לפיקוד הצבאי ,- עלול להתברר כחרב פיפיות, טוען דוד אבנר בטורו זה שפורסם אתמול ב"מעריב".
קובע: הפתרון הוא החלת מודל האזרחות האמריקאי של "תושבות קבע" למול "אזרחות" על כל חלקי החברה הישראלית כולל המגזרים והמיעוטים.
"אל תתנו להם רובים": כשהרבנים ישלטו בכוח צבאי של 100 אלף איש!
מאת: דוד אבנר
דמיינו בבקשה את התסריט הבא: 2026 - חוק גיוס החרדים עובר ומצליח מעל המשוער. בכל שנה מתגייסים לחטיבת חשמונאים החרדית כ-10,000 לוחמים ואיתם כ-2,000 תומכי לחימה. חשמונאים צומחת לגודל של כמה אוגדות.
ינואר 2036 - בישראל קיים כוח צבאי חרדי של 100 אלף לוחמים, סדיר ומילואים, מאומנים, חמושים, מנותקים פיקודית מ"הצבא הגדול" ונאמנים רק לרבנים ולמפקדים החרדים שצמחו ביחידה.
דצמבר 2036 - חוק תחבורה ציבורית בשבת עובר בכנסת. רבני המגזר קובעים שהחוק הוא חילול שם שמיים, ומורים לחשמונאים לעצור כל סוג של תחבורה בכל כבישי הארץ, בכל מחיר. הפקודה נתמכת על ידי השר החרדי במשרד הביטחון.
צה"ל זקוק כיום לכ-15 אלף חיילים נוספים, דבר שהופך את הדרישה לגיוס חרדים לקיומית עבור ביטחון המדינה. יתרה מכך, אותה דרישה היא גם סוגיה קיומית באספקט החברתי. גיוס החרדים מסכן את בסיס הקיום החברתי המשותף. מצד אחד, החברה החילונית והציונות הדתית-לאומית (הציבור, לא המפלגה) ומיעוטים דוגמת הדרוזים, נושאים בנטל הביטחוני והכלכלי כאחד.
מצדו השני של המתרס עומדת החברה החרדית שמסרבת להתגייס. מיעוטה כלל אינו ציוני, ולחלקה הזדהות מסוימת עם חלק מערכי הציונות, אך רובה ככולה כפופה ומחונכת לציות עיוור להוראות הרבנים.
הפתרון המוצע נראה לכאורה כפשרה סבירה: גיוס חרדי נפרד בנוסח גדודי חשמונאים - "נכנס חרדי - יוצא חרדי". הרבנים יקבעו את נוהגי החטיבה ויהוו את ההנהגה הרוחנית והסמכות הפיקודית העליונה עבור החיילים.
אך המבנה מנוגד לתפיסת דוד בן-גוריון, שהבין שצבא איננו רק מכונת מלחמה - אלא כור היתוך לאומי והמקום בו נוצרת זהות ישראלית משותפת. מדינה אחת - צבא אחד. כך פורק הפלמ"ח ונבלע בצה"ל וכך נמנעה (בהליך שנוי במחלוקת) פריקת הנשק המיועד לאצ"ל מהאלטלנה. המודל המוצע של "נכנס חרדי - יוצא חרדי" הורס את העיקרון הזה.
הנרטיב המקובל אומנם אומר: "הם יהיו חיילי צה"ל וישרתו תחת הדגל", אך כאשר החלטה מבצעית תהפוך לשאלה הלכתית - הסמכות הסופית תהיה בידי הרבנים ולא בידי המפקדים הצבאיים, בוודאי לא בידי אלה שאינם חרדים. מה יקרה כאשר החלטה לאומית תהיה מנוגדת לדעת הרבנים? בין אם תחבורה ציבורית בשבת, כשרות אלטרנטיבית, סוגיית הרפורמים בכותל או פינוי יישוב בלתי חוקי?
הפתרון המוצע של גיוס חרדים נפרד משרת בעיקר את האינטרסים הפוליטיים של המנהיגות החרדית. ציבור שרק לומד תורה, שאינו רוכש כישורים קיומיים בסיסיים, אינו רוכש מקצוע ואינו עובד, שקיומו תלוי בקצבאות ממלכתיות ותמיכות מהמפלגות החרדיות - הוא ציבור תלותי וקל לניהול פוליטי.
הצעת החוק הנוכחית, עם כל הספקות ביחס ליכולת ולכוונה של המנהיגות החרדית לקיימה, משמרת את המצב הקיים בתוספת עוצמה צבאית שבשליטתם. זו אינה שאלה של שמאל או ימין. הקמה של צבא חרדי פרטי תחסל את קיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.
תושבים ואזרחים
הפתרון הרצוי הוא המודל האמריקאי של תושב קבע (Green Card) מול אזרח. אדם הנושא Green Card נהנה מרוב הזכויות של אזרח אמריקאי - עבודה, הגנה משפטית, שירותים ממשלתיים ולימודים - אך אינו יכול להיבחר לתפקידים ציבוריים או לתפקידי מפתח פדרליים, ואינו רשאי לבחור או להיבחר לנשיאות או לקונגרס
להלן קטע משבועת ההתאזרחות האמריקאית (תרגום חופשי): "אני מצהיר בשבועה שאתנתק מנאמנותי לכל מדינה זרה שהייתי נתין שלה; שאגן ואשמור על חוקת ארה"ב; שאשא נשק כאשר יידרש ממני על פי חוק; שאשרת בכוחות מסייעים שאינם לוחמים כאשר יידרש ממני; ושאבצע עבודה בעלת חשיבות לאומית תחת פיקוד אזרחי כאשר יידרש ממני".
היישום המוצע בישראל: בגיל 18 כל בן ובת, מכל המגזרים, יבחרו בין תושבות לאזרחות. אזרח יחויב בשירות צבאי או לאומי מלא ויקבל זכות בחירה מלאה. תושב לא יחויב בשירות ולא יהיה בעל זכות בחירה.
חלון ההזדמנויות נסגר. כיום מונה החברה החרדית כ-13% מהאוכלוסייה. בתוך עשור - 16%-17%. בתוך דור - כ-25%. אם יימשך תהליך של יצירת מסגרות צבאיות נפרדות, היכולת לשנות את המציאות תצטמצם משמעותית.
על הכותב:
דוד אבנר (נולד ב-29 באוגוסט 1951) הוא מנהל ישראלי, שכיהן כמנכ"ל חברת פרטנר תקשורת. קודם לכן שימש בתפקידי ניהול בכירים בחברות שטראוס, אמדוקס, כמרצה למנהל עסקים ובתחום הבנקאות. משמש דירקטור בבנק הפועלים
