אריה קוקס בטורו: בין גדליהו ליצחק (רבין..)
10.09.21 / 14:32
2581 שנים מפרידות בין רצח גדליהו בן אחיקם, נציב יהודה בשנת 586 לפנה"ס, היא שנת חורבן הבית הראשון, לבין רצח יצחק רבין, ראש ממשלת ישראל, בשנת 1995. קנאים ימניים הוכיחו כי בזמן הרב שחלף בין שני האירועים הם לא למדו דבר ולא שכחו דבר.
המסורת היהודית זוכרת את שנת חורבן בית ראשון בארבעה ימי צום ותענית. הראשון בהם – י' בטבת נועד לציין את תחילת המצור של צבאו של המלך הבבלי נבוכדנצר על העיר ירושלים. הצום השני ביום יז' בתמוז – בא לציין את המועד בו הובקעו חומות ירושלים על ידי הבבלים. הצום השלישי, המחמיר והמשמעותי ביותר, הינו צום ט' באב, שמציין את חורבן בית המקדש הראשון (608 שנים לאחר מכן, בט' באב, ייחרב על פי המסורת גם בית המקדש השני בידי כוחותיו של טיטוס המצביא הרומי). נשאלת השאלה מה טעם מצאו אבותינו להוסיף יום תענית רביעי ביום ג' בתשרי, כדי לציין את אירוע הירצחו של גדליהו בן אחיקם?
גדליהו מונה על ידי נבוכדנצר לתפקיד של נציב יהודה ואחראי על שרידי הקהילה היהודית לאחר הכיבוש הבבלי. גדליהו נרצח זמן קצר לאחר שמונה לתפקידו, על ידי לאומן קיצוני, ישמעאל בן נתניה (האם רק לי נשמעת הקונוטציה מוכרת?), אשר ראה עצמו נצר למלכי יהודה וקיווה באמצעות הרצח וסילוקו של גדליהו, להשיב את המלוכה ליהודה. סופו של דבר, רצח זה הנחית מכה אנושה על שארית הפליטה של הישוב היהודי, אשר נפוץ לכל עבר.
במה "זכה" גדליהו בן אחיקם שיירשם יום תענית מיוחד לזכרו? אין חולקים על כך שאין מדובר בדמות בולטת במקרא, אשר ספק אם היינו מוצאים לה אזכור כלשהו במקורות, אלמלא נרצח. נראה כי הרצח הפוליטי הוא זה שהחריד את העם היהודי. הפגיעה בסדרי השלטון ובממלכתיות והמשמעויות המיידיות שלו (הפסקה מוחלטת של חיי הקהילה היהודית בימי בית ראשון) הם אלו שגרמו להכרזת יום תענית, כדי לזכור ולהישמר מפני כל רצח פוליטי עתידי נוסף!
למעלה מ-2500 שנה לאחר מכן, התברר כי לקחי רצח גדליהו לא הופנמו ונמצא רוצח פוליטי דווקא בקרב אותם גורמים הטורחים ומקפידים באדיקות על שמירת צום גדליהו. כל השוואה שנעשית בין גדליהו לבין יצחק רבין מצביעה על הבדלים עצומים בין שני האישים. גדליהו מונה לתפקידו כנציב על ידי שלטון זר. לעומתו רבין נבחר לשמש כראש למדינת היהודים על ידי בני עמו. שמו של גדליהו לא הלך לפניו כבעל הישגים בתחום כלשהו והוא מצטייר כנציג צייתן, אשר נבחר על ידי שלטון הכיבוש הבבלי דווקא בשל עמדותיו הנוחות. יצחק רבין לעומתו נודע כגיבור-חיל במושגים מקראיים וספק אם ניתן למצוא מקבילה בדברי ימי עמנו לדמות של מצביא שהביא להישגים גדולים יותר במהלך חייו, בשירותו כמפקד חטיבת הראל במלחמת העצמאות, בתפקידיו השונים בצה"ל ובניהוג הצבא הישראלי במה שנחשב לגדול הניצחונות הצבאיים של מדינת ישראל במלחמת ששת הימים, אשר גולת הכותרת שלו שחרור ירושלים ואיחודה.
למרות הפערים האדירים בין שתי הדמויות ולמרות ההשלכות הקשות שיש לרצח רבין על החברה הישראלית ועל הממלכתיות הישראלית, מעשה רצח נתעב זה לא זכה לגינוי והסתייגות בקרב הימין הדתי הקיצוני (לא בעבר וגם לא כיום) ואף בקרב גורמים דתיים מתונים יותר, הגינויים לרצח הינם רפים ביותר. חלק מן הציבור הדתי אף קיבלו את מעשי הרצח בשמחה מופגנת ובריקודים. כל דרישה לחשבון נפש בקרב חלקים נרחבים בציבור הדתי נענים בגלגול עיניים וגינויים מסויגים. הכרזת תענית ציבורית בשל הרצח, כמובן לא באה בחשבון. מה טעם בשמירה דקדקנית בקיום הלכות צום גדליהו בג' תשרי, אם חשבון הנפש, אשר אמור להיות נלווה לצום, לא רק שאינו מיושם, אלא הוא מוביל לרצח נוסף של מנהיג בישראל. זוהי התנהלות חסרת בושה הכוללת מאפיינים רבים של צביעות. ברור לי, כי רבנים מובילי דעה דתיים, עלולים לתקוף עמדתי זו ולנמק בק"ן טעמים מהם ההבדלים בין אז להיום, אבל העובדות הבסיסיות נותרו על כנן, וחלקים לא מעטים בציבור הדתי ימני ממשיך גם היום במדיניות של "יורים ובוכים"...
