אריה קוקס בטורו השבועי: בנט – ביקורת מימין ומשמאל !
15.10.21 / 09:42
הרי לכם טור שלעולם לא תמצאו כמותו נכתב מן הצד הימני של המפה הפוליטית...
אם מאדירי ראש האופוזיציה (ביבי – למי שעדיין לא התרגל), יקבלו מידע לפיו נשוא הערצתם מקיים קשרים עם ערבים, משלם להם כספים תמורת שקט או פוגע באינטרסים הביטחוניים, הכלכליים או הבריאותיים של אזרחי ישראל, לבטח לא נשמע על כך אפילו ציוץ דקיק של ביקורת מטעמם.
אין זו דרכנו ומותר איש השמאל מאיש הימין בעמדה ביקורתית ובחינת מעשיו של כל פוליטיקאי לגופו של עניין. אני מחשיב עצמי לאיש מרכז בדעותיי ואולם לאור סחף של דעת הקהל בישראל לעבר עמדות ימניות, ניתן כיום להגדיר את דעותיי כשמאל- או כפי שאנשי הימין נוהגים לכנות בשנינות מופלאה – "סמול" (ביטוי שנועד להלעיג ולהקטין את מי שאוחז בדעות אלו) – איני נעלב מכינוי זה (וגם לא כאשר זורקים לעברי את המילה "אשכנזי" כמנהג הרווח בעת האחרונה). ממש להיפך, כשם שגוברין יהודאין, מברכים מדי בוקר, בברכת השחר – "ברוך שלא עשני אישה", אני מוצא עצמי לעיתים קרובות מודה לאל הטוב שבמרומים על "שלא עשני ימני".
כל המנסים לערוך השוואה בין תקופת כהונתו של נתניהו לזו של בנט (ולאחרונה חזינו בכך בעת דיוני הכנסת), עושים שקר לנפשם וחוטאים לאמת, שהרי לא ניתן להשוות ביושר אדם שכיהן שנות כהונה רבות לראש ממשלה המצוי בימים הראשונים לכהונתו. אין גם אפשרות להשוות את התנאים הפוליטיים העומדים לצידם של השניים. לצד נתניהו עמדה חזית הומוגנית של "חיילים" המסכימים לכל מוצא פיו בעוד שבנט אמור לתמרן כלוליין בין רכיבים רבים של הקואליציה שלו (מימין לשמאל וגם עם מפלגה ערבית). יחסית לזמן הקצר שחלף מאז מינויו של נפתלי בנט, ניתן רק להתפעל מהישגיה של הממשלה בין בתחום הכלכלי (ירידה באבטלה, שיפור במאזן של התשלומים וצמיחה נאה), הן בתחום יחסי החוץ (כלפי ארה"ב, אירופה ומדינות נוספות) והן בתחום ההתמודדות בקורונה (לאחרונה אנו חוזים בהשטחת נתוני התחלואה של הגל הרביעי). ראש האופוזיציה בנאום נבזי ומניפולטיבי האשים את בנט, כי הביא במו ידיו את הנגיף על ראשי האזרחים. לו בתחילת שנת 2020, היו עומדים בראש האופוזיציה צעקני פאתוס כמו ביבי, הוא היה חוטף בליסטראות על ראשו, אבל בשמאל תמיד נוהגים "באחריות ובנימוס". ניתן רק לברך על שממשלת השינוי השכילה להתמודד עם נגיף הדלתא, בלא סגרים ובלא להשית על האוכלוסייה גזרות שהיו מותירות אותם ללא פרנסה ולביבי יאמר – טול קורה מבין עיניך, הבט על הדבשת שלך ותימצא אותה עמוסה בלמעלה מ- 6500 נפטרים בפרק זמן של כשנה ורבע!
מדדים כלכליים מצביעים על ישראל כבעלת כלכלה איתנה וצומחת, אחת הבודדות בתקופת הקורונה. המדדים הכלכליים המשופרים של מדינת ישראל (גם בתקופת כהונתו של נתניהו), מקורם בשניים אלו: לראשונה בתולדות מדינתנו נחשבת ישראל עצמאית כמעט לחלוטין במקורות האנרגיה שלה (בעבר מדינתנו הייתה תלויה בהספקת נפט ממקורות זרים). עתודות הגז העומדות כיום לרשות מדינת ישראל פותחו בידי גורמים פרטיים בתקופת כהונתם של שרון ואולמרט. נתניהו קטף את הפירות...!
בנוסף, הקטר המוליך את המשק הישראלי ניזון בעיקרו מאנשי הייטק המרוכזים בחברות הזנק באזור המרכז (אזור המכונה – "חגורת מרצ"). הנה כי כן, ריכוז גבוה של "סמולנים בוגדנים", אחראי במידה רבה למצבה הכלכלי המשופר של מדינת ישראל.
יש לנו ביקורת כלפי ראש הממשלה בנט ונדרש לשני היבטים. תחושתי היא כי בנט עדיין לא השתחרר מצילו של נתניהו ולמרבה הצער נוהג כמוהו בנושאים שונים. כך למשל נחשפנו לביצוע מבצע לאיתורו של רון ארד. ראוי היה לפעולה זו שתישאר עלומה וחסויה ואולם סכר שנפרץ באופן גס על ידי ביבי, קשה כיום לסוכרו. ביבי עשה זאת במכוון לצרכיו האישיים והפוליטיים (ולמרבה הצער תוך שיתוף פעולה עם ראש המוסד לשעבר – יוסי כהן). בנוסף, בתקופת נתניהו מצאנו קבלת החלטות ביטחוניות וכן בתחומים רגישים של מדיניות החוץ, תוך הדרתם של גורמי מקצוע משמעותיים וללא קיום דיון מעמיק בהשלכות העומק והרוחב של החלטות אלו. ביבי עשה זאת, הן כדי שיוכל "לקטוף" קרדיט לעצמו בלבד ואל נימוק זה ניתן לצרף גם היבט מתחום טוהר המידות בפרשת הצוללות.
בנט אומנם לא הגיע לרמת הזלזול הבוטא של קודמו לתפקיד, אבל גם הדרתו של בני גנץ מטיפול במבצע לאיתור רון ארד, אינה מוסיפה לבנט כבוד ובוודאי שאינה ראויה מבחינת התרבות הארגונית.
נקודת ביקורת נוספת ראוי שתיאמר בנושא נאומו של בנט באו"מ. נקודת הכובד המרכזית של ישראל בתחום יחסי החוץ – מציבה במרכז את הסכסוך עם הפלסטינים. יהא זה בלתי מתקבל על הדעת שראש ממשלת ישראל יעמוד על הפודיום ולא יזכיר אפילו ברמז התייחסות "לפיל" העומד במרכז החדר. האם ייתכן שלראש הממשלה אין מושג לאן הולכים בסוגיה זו? האם ייתכן כי הוא (כקודמו), רק מנסה "לנהל" את הסכסוך ולהתגלגל בלא כל תוכנית ? האם ייתכן כי הוא בוש בעמדה לפיה ארץ ישראל שייכת לעם ישראל מכוח הבטחה אלוהית – הבטחה שאין לה כל אחיזה ביחסי בינלאומיים? טמינת הראש בחול אינה יכולה להיחשב כמדיניות לגיטימית.
בנט אפילו לא ניסה לשלם מס שפתיים מינימאלי כלפי הצד הפלסטיני, משהו בנוסח הצהרה המבשרת על "שלום כלכלי". הייתה שם התעלמות מוחלטת – וחבל! בסוף זה יתפוצץ לנו בפנים, ואז נהיה כמובן מאוד מופתעים...
